נימוקי יוסף על בבא בתרא ג׳

1 גרסינן בגמ' רוניא זבין ארעא אמצרא דרבינא סבר רבינא לסלוקיה משום דינא דבר מצרא א"ל רב ספרא בריה דרב ייבא לרבינא אמרי אינשי ארבעה לצלא וארבעה לצללא. פי' צלא עור והכי קאמר ליה רבינא אמרי אינשי ארבעה זוזי שוה העור וארבעה למעבדו הרי א"כ איך ירויח הרצען בו ודאי לא ירויח אלא דבר מועט ורוניא היה עני רצען ומצוה להניחו לפרנסת ביתו לפיכך לא מחייבינן ליה אי לא בעי למעבד ומיהו מסתברא דכיון דדינא דבר מצרא אינו ב"מ דף קח. אלא משום ועשית הישר והטוב אין ישר וטוב גדול מזה הלכך לא מפקינן מידו ואית דמפרשי דרוניא הוה שותף עם רבינא באותה שדה המצר משום שהיה אריס בתי אבות לרבינא ואריס בתי אבות לא מצי' לאסתלוקי מאותה שדה שהוא אריס הלכך הו"ל כשותף בו וכיון שהוא מצרן כמוהו ואם קדם אחד מן המצרנים וזבן קי"ל דזביניה זביני וה"ק צלא וצללא שותפין בשמונה זוזים השוה העור ארבעה למוכר העור שהוא הצלא וארבעה למעבדו:

2 מתני' כותל חצר. שהסכימו מתחילה לבנותו למעלה מד' אמות ונפל מחייבים אותו לבנותו עד ד' אמות דבהכי סגי משום היזק ראיה ואם טען אחד לחבירו שיתן חלקו לאחר שבנה הכותל וזה אומר כבר נתתי לך חלקי נאמן דכיון דהיה יכול חברו לכופו אנן סהדי דלא יהב איהו ושיצטרך לאחר מכן לבא עמו לדין ואע"ג שהתחיל אידך לבנות משלו וזה מסרב לבנות עמו דדין זה גלוי לכל הלכך הרי הוא בחזקת שנתן:

3 אבל למעלה מד' אמות אין מחייבים אותו. ואע"ג דמתחלה הסכים לכך השתא לא בעי ואנן לא כייפינן ליה אבל אם בנה כותל כנגד כותל זה והוא ראוי לתת עליו תקרה אע"פ שעדיין לא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל שהרי גילה דעתו דניחא ליה במאי דבנה חבריה ואם תאמר במה קנאו דמחייבים ליה יש לומר דכיון שחצי כותל עומד הוא על חצרו קנתה לו חצרו ואע"פ דלא אמר ליה אידך תקנה לך חצרך ברור לן שעל דעת כן בנאו שיהיה שלו כל זמן שירצה וא"ת ואמאי מגלגלין עליו שמא כשיקרה את ביתו לא יסמוך קורותיו באותו כותל יש לומר דמ"מ כיון שנעשה כותל זה מחיצה לביתו חייב והכי תניא בתוספתא ריש פרק י"א דב"מ היתה סמוכה לביתו אע"פ שלא נתן את הקורה לאותו רוח נותנין לו יציאותיו של כותל וכו' ואם תבע לו חבירו חלקו וטען זה שכבר נתן אינו נאמן דחזקה שלא פרעו דמימר אמר מי יימר דמחייבי לי רבנן הלכך הרי הוא בחזקה שלא נתן וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' שכנים דהלה נשבע ונוטל אא"כ הביא זה ראיה שנתן אבל הרמב"ן ז"ל כתב ולא נראה לי כן אלא הוא כפרעתיך בתוך זמני וגריע מיניה והתם בלא שום שבועה שקיל:

4 גמ' הקובע זמן לחבירו. פי' הקובע זמן לחבירו על מלוה שהלוהו שיפרענו לזמן פלוני ופירש רב האי גאון והריא"ף בתשובה דהיינו דוקא בקובע זמן בשעת הלואה או לאחר מכן אבל בסתם הלואה אע"ג דקי"ל בפ"ק דמכות דף ג: דסתם הלואה שלשים יום ה"מ לומר שלא נתנה ליתבע בתוך שלשים יום אבל ודאי עביד איניש דפרע בגוייהו כיון שלא קבע לו זמן בפירוש ומעתה אם במלוה שיש בה גמילות חסד אמרינן דכי קבע ליה זמן ואמר הלוה פרעתיך בגו זמניה אינו נאמן כ"ש בשכירות בתים שאינה משתלמת אלא לבסוף שאין להתבייש ממנו שאם אמר פרעתיך בגו זמני שאינו נאמן והכי מוכח בסוף פרק השואל דף קב: דאפילו אביי ורבא דפליגי בהלואה מודו בשכירות דאינו נאמן וכן הדין בפדיון הבן כדתנן בבכורות דף מט. מת בתוך ל' יום בחזקת שלא נפדה משום דזמן הפדיה לא הגיע עד ל' ופסק תלמודא דהלכתא כר"ל ואפילו מיתמי כיון שמת אביהם תוך זמן ההלואה חזקה לא פרע הלכך נפרע המלוה מן היתומים אפילו שלא בשבועה והסכימו המפרשים ז"ל דאפילו מיתומים קטנים ולא חיישינן לומר דעביד איניש דמתפיס צררי תוך זמן דכי היכי דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה ה"נ לא עביד דאתפיס צררי וכתב הרמב"ן ז"ל דאם אמר לו תוך זמנו אשתבע לי דלא פרעתיך לא משבעינן ליה:

5 תבעו לאחר זמנו. פירש הרמב"ן ז"ל דלאו דוקא לאחר זמנו ממש דה"ה ביומא דמשלם זמניה הוי מגו דאי בעי אמר פרעתיך עכשיו ואע"ג דמסתבר טעמייהו דהני דאמרי דלאו מגו הוא כלל משום דמכסיף למימר דבר הגלוי והידוע כל כך לב"א מ"מ כתב הרב ז"ל דאם איתא דהך דלעיל דהקובע זמן מצי קאי בכה"ג תלמודא הוה ליה לפרושי בהדיא לאשמועינן חדושא דלא אמרינן האי מגו משום דאיכא דבעו הך דר"ל היכי מיירי אי תבעו בתוך זמנו היכי אמר הלה פרעתיך בתוך זימניה והלא בתוך הזמן הוא עומד ואי תבעו אחר זמנו היינו בעיא דבסמוך מש"ה מוקמינן לה דתבעו ביום משלם זימניה ובכה"ג לית ביה מגו במשלם. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דהך דר"ל דה"ה בתבעו במשלם עסקינן וה"ק כבר פרעתיך אע"פ שהיה גו זמניה אבל תבעו ביומא דמשלם זימניה כיון דנאמן לומר פרעתי היינו בעיין דתבעו אחר זמנו דכי היכי דאחר זמנו מהימן משום מגו הכי נמי ביומא דמשלם זמניה והכי פירושא דהיאך בעיא הוא דבעינן מי אמרינן מה לי לשקר ודאי אמת הוא טוען שפרעו בתוך זמנו דאי בעי לשקר ניחא ליה טפי למימר פרעתיך בזמניה שהוא טענה מעליא דמהימן בה הלכך אמרינן דקושטא קאמר ומהימן או דילמא כיון דאיכא חזקה אזלינן בתר חזקה ולא אמרינן מגו ואינו נאמן דחזקה לא עביד איניש דפרע בגו זמניה ותלמודא לא פשטא האיך בעיא וכתב הרי"ף ז"ל דכל כי האי גוונא לחומרא לתובע וקולא לנתבע הלכך משתבע שבועת היסת דפרעיה ומפטר ונראה טעמא דמילתא לזה שזה כלל גדול בדין המע"ה:

6 גרסי' בגמ' מנה לי בידך והלה אומר אין הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מאי אין לך בידי דאמר לא היו דברים מעולם שכל האומר לא לויתי כאילו אמר לא פרעתי דמי. פי' דכיון שלא לוה פשיטא דלא פרע:

7 פי' פטור ומיהו בשבועת היסת דהכי אר"נ פ' שבועת הדיינים:

8 כאומר לא פרעתי פי' דכיון שלא לוה פשיטא שלא פרעו פירשו המפרשים ז"ל דבלאו האי טעמא נמי פשיטא דלא מהימן דכבר הודה בפני עדים שאמר לו הן השתא לאו כל כמיניה לומר לא היו דברים מעולם אבל הכא אתא לאשמועינן דאפילו אתו סהדי ואמרו שלוה ופרע חייב ולא מתרצינן דיבוריה לומר דה"ק לא היו דברים מעולם שלויתי ולא פרעתי כלומר אלא ודאי פרעתי והרא"ה ז"ל פי' דהכא הכי אתא לאשמועינן דאפילו אמר אין לך בידי לאחר שאמר נתתיו לך חייב דל"ת כיון דמעיקרא אמר נתתיו לך דהיינו פרעתיך כשחזר ואמר אין לך בידי ה"ק אין לך בידי שכבר פרעתיך קמ"ל דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי וה"ל כחוזר וטוען לא פרעתיך דחייב. משום דינים אלו היוצאים מהאי גררא כתבתיה:

9 פי'. אמרו במתני' דהיכא שלא עכב אחד מן השותפין על חברו לבנות למעלה מד"א ובנה חברו הרי הוא בחזקת שלא נתן כלום באותן אמות של מעלה עד שיביא ראיה שנתן כיון שאינו מוטל עליו לבנותו אלא בד"א שבנה כבר משום היזק ראיה ומיהו פי' לעיל שחלקו של אותן ד"א קונין לו כדין חצרו ואם אמר לחברו אני חפץ בשיתוף הכותל שהגבהת הרי זכה מיד חצי הכותל ואילו אמר לאחר מכן שנתן לו חלקו הרי הוא בחזקת שנתן לפי שמשפט זה גלוי לכל דכיון שהודה שהוא רוצה בבנין נתחייב לשלם וכן תנן הכא במתני' שאם סמך לו כותל כנגד אותו כותל שהעלה חבירו גלי דעתו שרוצה להשתמש ממנו לתת עליו תקרה הלכך בדין הוא שיתחייב לשלם מיד ואף על פי שלא נתן עליו את התקרה ועוד שאם נתן עליו את התקרה נראה שהוא נאמן לומר שנתן חלקו וכמו שנראה מדברי הרב רבי יונה זצ"ל הלכך בדין הוא שמגלגלים עליו את הכל אף על פי שלא נתן עליו עדיין את התקרה ומש"ה נמי הוה ס"ד דרב הונא למימר דלאו דוקא קודם שיתן את התקרה אלא אפילו קודם שיגמור לבנות הכותל האחר כיון שנראה מדעתו שיגמרנו חייב אלא דר"נ פליג ואמר שאין לנו גילוי דעת בו אלא באפריזי ובקביעי דכשורי:

10 אפריזא. נסר ארוך שנותנין באמצע הכותל כדי שיקשור הבנין היטב אי נמי פירשו בו שמשימין אותו נסר לסמוך עליו ראשי הקורות כדי שלא ירקבו מלחלוחית הכותל ודומיא לזה הוא קיבועי דכשורי שעושין מקום בכותל לראש הקורה וקובעים סביבו עצים כדי שלא ירקבו הקורות סוף דבר הרבה פירושים נאמרו בו וכללא דמילתא דכל היכא שצורת הבנין מוכחא שדעתו להוסיף בכה"ג מודה ר"נ דסמך לפלגא סמך לכול' אלא אם כן טען ואמר שלא היה בדעתו להוסיף אלא טור א' או שנים דנאמן ואין מגלגלין עליו את הכל אלא ישלם חלקו כפי מה שיבנה בזה הא לאו הכי למאי דסמך סמך למאי דלא סמך לא סמך וקי"ל כר"נ:

11 בי קורי. אם עשה ראובן השותף בכותל זה שהעלה למעלה מד"א מקום קורות לצד שמעון שותפו אע"ג דהניח בחורין הימלטא שהוא חפוי עץ שלא ירקבו ראשי קורות וכדאמרן אעפ"כ לא הוי חזקה לשמעון שיאמר כבר פרעתי חלקי בכותל שלולי זה לא התקנת לי מקום שאוכל להניח שם קורות משום דמצי א"ל לשותפו אני חשבתי שמא היום או מחר תמלך לסמוך ותפייסני בממון וכדי שלא אצטרך לנקוב כותלי הכותל ולקלקלו קדמתי להניח לך מקום:

12 אמר ר"נ אחזיק להורדי וכו'. פי' דכיון דמייתי לה להא עלה דמתני' משמע דהאיך חזקה היא לומר שפרע חלקו בהאי כותל ולא אמרי' דוקא דלהורדי שהן קורות דקות הוא דפייסו אלא אמרינן כיון שמקום הכותל הוא בחזקת שניהם כיון שסמך עליו הרי הוא בחזקת שנתן ול"ש הורדי ול"ש כשורי שהם קורות כבדות מצי למסמך:

13 לכשורי. מועטות:

14 אחזיק להורדי. מרובות ואע"פ שמכבידין על הכותל לרבויין כיון שיש לו חלק בגוף הכותל כדאמרן:

15 אחזיק לנטפי. הא מיירי במי שיש לו חזקה שלש שנים ובטענות מכירה או מחילה שהחזיק על חצר חבירו שיטפטף גגו מי גשמים לתוכו על פני כל אורך גגו בלא מרזב:

16 אחזיק לשופכי. אם רצה עושה מרזב ויקלח כל מי גשמים במקום אחד או איפכא דאין בזה שום היזק טפי מזה אבל לצריפא דאורבני שיעשה גגו צריף בשיפוע רב ושיכסנו באורבני שהם ענפי ערבה לא לפי שמתרבה ההפסד שהטיפין סמוכין מאד ואין בעל החצר יכול להשתמש בחצרו אפילו לאחר שיעבור הגשם מרוב הטיפין היורדין ורב יוסף עבד עובדא דאפילו לצריפא דאורבני יש לו חזקה שאין בזה תוספת היזק כלל אבל משמע דאי מתוסף היזקא כגון שבא להגביה השופכין שיהיו עכשיו יורדין ממקום גבוה ומזקי ליה וכן כל כיוצא בזה שיראה לב"ד שהוא מוסיף בהיזק אין שומעין לו וכן מי שהחזיק על ביב חברו לשפוך שם מי כביסה אחת ממחין בידו שלא ישפוך בה חמש כביסות או אם החזיק למי גשמים לבד ממחין בידו שלא ישפוך בה מי כביסה והא דתניא בתוספתא דב"מ פרק י"א העשוי לכביסה אין ממחין בידו לגשמים לגשמים אין ממחין בידו לכביסה ההיא לענין דיוטאות המקלחות מים לביב תניא דכיון שנשתעבד הביב לקלוח הדיוטאות אין ממחין בידו לגשמים ולא לכביסה וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והסכים לדעתם הרנב"ר ויש דמפרשין דהא דהורדי וכשורי הוא דומיא דנטפי ושופכי שהוא מטעם חזקה ג' שנים ובטענת מכירה או מתנה וא"ת א"כ היכי אמרינן דאחזיק להורדי אחזיק לכשורי הא אמרינן פרק הבית והעלייה דף קיז: עליון הבא לשנות בשקמים שומעין לו בארזים אין שומעין לו תירץ הראב"ד ז"ל דהתם איירי במקום שמקפידין והכא במקום שאין מקפידין תדע שהענין תלוי במנהג דתניא בתוספתא דב"מ ריש פרק י"א בית לאחד ועלייה לאחד ורצה בעל העלייה לבנות דיוטא על גבה מקום שנהגו לעשות שתים ושלש עושה וכו' ואחרים תירצו דה"ק דאם הוחזק לעשרה הורדי הוי חזקה לחמשה כשורי שהם במשקלם ולא מצי למימחי אידך לפי שהכובד יותר במקום אחד מבראשונה והסכימו האחרונים ז"ל שאין לו חזקה אלא בתשמיש כותל זה בעוד שהוא קיים אבל אם נפל אבד חזקתו שאין לו חלק בגוף הכותל לא במקום ולא באבנים אף אם בא בטענת מכירה דלעולם נימא שלא מכר לו אלא לתשמיש הנעיצין בד"א בשלא החזיק בתקרה ומעזיבה כדרך המשתמשין בשלהם אבל אם החזיק בתקרה ומעזיבה ובא בטענת מכירה או מתנה כדאמרן יש לו חזקה אף בגוף הכותל דאל"כ במה יחזיק מי שיש לו דין בגוף הכותל אי בשטר הא אמרינן ב"ב דף כט. עד ג' שנין מיזדהר אינש בשטריה טפי לא מיזדהר אלא ודאי צ"ל בחזקה כדאמרן וכ"כ ה"ר יונה זצק"ל:

17 אמר המחבר פירוש מעזיבה מן נחמיה ג ויעזבו את ירושלים והם לוחות המשימין על הקורות או קנים וצרורות כפי מנהג המקום ושמו מליטה בלשון ארמי מן וטמנתם במלט ע"כ:

18 פי' בירה דירה גדולה. שיש בה הרבה חדרים קטנים והשוכר אחת מהן יכול להשתמש בכותל שכנגד פתח הבית בד' אמות בין בזיזין היוצאים מן הכותל בין בחלונות או חורים שיהיו שם:

19 ואם. שכר עלייה יכול להשתמש ברוחב עובי הכותל במקום שנהגו הבעלים להשתמש ואין מקפידין בו גם השוכר נמי ישתמש בו בד' אמות ולאו דוקא בכותל בירה שהוא לפני פתחי החדרים אלא אף בכותל של גן עדנו יכול להשתמש ואפילו ברחבה של אחורי הבתים כיון שביתו פתוח נמי שם. האי כשורא דמטללתא. פליגי בפירושה רבוותא רבני צרפת ור"ת והרשב"א ז"ל סברי דאין חזקה דוקא בג' שנים ובא בטענת חזקה כדתנן פרק חזקת הבתים דף מא. כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ובחזקת ג' שנים איירי ומשמע דכללא הוא לכל חזקות שבעולם ופירשו הך חזקה דהכא דקאי אמתני' ולמימר דכיון ששתק לו הלה לסמוך באותו כותל האי כשורא לצל הרי הוא בחזקת שנתן אבל בחזקה דעלמא לא איירינן הכא ובפ' לא יחפור דף כג. גבי והא אחזיקו להו וכן בחזקת הבתים דף מז. גבי אלו דברים שיש להם חזקה וכו' כתבו מן הגאונים שיש חזקה שאינה צריכה שלש שנים אלא כל שנגלה ההיזק ולא מיחה הוי חזקה וכענין זה שאין בו הפסד קרקע לאידך אלא נזק וכיון שנתגלה ההיזק ולא מיחה מחל דמחמת זה הויא הך חזקה דאלו מטעם מכירה אי אפשר דאם כן נימא ליה אחוי שטריך דאפי' כל שלש שנים מזדהר איניש בשטריה וכל שכן שלשים יום ולפיכך אמרינן דלבתר תלתין דרכם של בני אדם להקפיד וכיון שזה לא הקפיד מחל והסכימו עמהם הר' יוסף הלוי בן מגש והרמב"ן ז"ל וכן רש"י ורשב"ם ומהר"ם ז"ל ומהרי"ח והמיימון הלכך נראה בעיני שהדבר שקול ונראה לי לומר שזה החזיק בכשורא או בנזק כי האי החזיק וכי שתקינן ושבקינן ליה בחזקתיה לא עבדינן ולא מידי אבל אי הוה מפקינן ליה מחזקתיה הוינן כמוציא מחבירו ואיך עבדינן הכי והלא הדבר הזה עלינו בספק: