נימוקי יוסף על בבא בתרא ע״ט

1 אנא נמי לברר וכו'. לפום מאי דא"ר יצחק בר יוסף אנא נמי לברר קאמינא משמע דהלכתא כרבי ועוד הא קי"ל הלכה כרבי מחברו וכדפסק רב גידל משמיה דרב הלכה כרשב"ג והרמב"ם ז"ל כתב כרבי:

2 לכתחלה. כלומר שאומר לו קיים שטרך אם נתקיים הרי טוב ואם אי אפשר לקיימו סומכים על עדי חזקה וישבע היסת שלקחה ובהא דאמרינן הכא פרעתיך פסקינן נמי שצריך לברר ואם אמר לעדים הוו לי עדים שפרעתיו הוי מילתא דרמיא עליה דאיניש ואם אמרו העדים לא היו דברים מעולם חייב הלוה אבל לא אמר לעדים הוו עלי סהדי אפשר שאע"פ שהיה בפניהם אשתלו אישתלי ואם שאלו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם ישבע הלוה ויפטר ובהאי גונא מיירי ההיא דכל הנשבעין דפרק שבועת הדיינין סוף דף מא: דאמר רבא עלה כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש א"ל ולאו אדעתיה. כך כתבו מן הראשונים ז"ל :

3 מתני' מי שפרע מקצת חובו. ואינו רוצה המלוה לשומו ביד שליש:

4 ר' יהודה אומר יחליף. שטר אחר מסכום הנשאר ויקרע זה כדי שלא יגבה כל שטר זה כיון שפרע מקצת חובו ור' יוסי אומר שלא יקרענו אלא יכתוב לו שובר ממה שפרע ואע"פ שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים זה יפה לו שיטרח בשמירת השובר כדי שיהיה זריז לפורעו ולא יאחר ואם יחליפנו בשטר אחר כפי הסכום הנשאר לא יהיה זריז לפרוע אלא זוזא זוזא והלא המלוה הלוה לו בבת אחת וקי"ל כר' יוסי כדאי' בגמ':

5 גמ' ה"מ אפלגא. דהא טוב יותר מכלום שלא יוכל לגבות כל החוב הכתוב בשטר מכח השובר בעוד שישמרנו:

6 אבל אכוליה. כגון שרוצה לפורעו כל החוב ואמר לו המלוה אירכס לי שטרא אבל אכתוב לך שובר לא יפרע לו לעולם עד שיתן לו השטר:

7 ולא היא. דהא אסיקנא שאינו בדין שאם יארע שאבד המלוה השטר שיאכל הלוה דמי המלוה וישמח בהם ואע"פ שאפשר גם כן שאם יכתוב לו שובר ויאבד אותו יגבה המלוה ממנו כל החוב וישמח במקצתו שפרע לו יותר טוב הוא זה דהא עבד לוה לאיש מלוה ובדין הוא שיטרח בשמירת שוברו בשביל שיפרע המלוה ממה שהלוה לו בשעת דחקו ומיהו אע"ג דקי"ל הכי דטוב יותר שלא יחליף כר' יוסי משום דעבד לוה וכו' מ"מ אם הסכימו שניהם להחליף יכתוב הזמן הראשון הכתוב כבר בשטר שקרע שאם היה כתבו זמן שני של עכשיו שמחליפו אשתכח דאפסיד המלוה כל אותו שעבוד קרקעות שמוכר משעת ההלואה:

8 גרסי' בגמרא דף קעא. בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא. ואף על פי שנקרע שטר הראשון ונפקע שעבודו רשאין ב"ד לשעבד נכסיו כדמעיקרא מן הזמן הראשון במה שנשאר לפרוע:

9 אלא עדים שעשו שליחותן היאך חוזרין ועושין שליחותן. כלומר כי הוא מתחלה לא עשאן שלוחין אלא לכתוב שטר אחד והשטר ההוא כבר נפקע כשנפרע ולפיכך אפי' הוא מצוה עתה לכתוב להם שטר אחר מן הנשאר מן הזמן הראשון אין להם לעשות דשליחותן הראשון כבר נגמר ונפקע והוא אינו יכול עתה לעשותן שליחות על שעבוד דלמפרע שאין בידו ואצ"ל כי בלא דעתו אינם יכולין לעשות שטר אחר ואפי' מזמן שני והא דאמרי' בב"ק דף צח: גבי שורף שטרותיו של חבירו אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא ה"ק דאי איכא עדים שראו השטר ואמרו וכוונו מה שכתוב בו והכירו החתימות שבו ליכתבו ליה ב"ד שטרא אחרינא באחריות דהכא ליכא למיחש דגבי והדר גבי כיון דאיכא עדי שריפה. ושט"ח או שטר מכר באחריות שנחתם בו אחד מן העדים בלבד ואבד או נמחק אומר מורי הרב שיכולין לחזור ולכתבו ולחתום בו שניהם דכל זמן שלא עשו שניהם מעשה שטר אף הראשון לא עשה שליחותו וכן כתב הר"ר יצחק הלוי ז"ל בספר תורת הבית שלו:

10 תנן התם מוקדמין. כגון שלוה בשנה זו וכתב השטר בשנה שעברה ואתי למטרף מן הלקוחות שלקחו בשנה שעברה וטריף שלא כדין אבל אם כתב ללות וקנו מיניה אע"פ שלא לוה עד שנה שניה לא טריף שלא כדין ומדינא גבי מינייהו דהא שעבודי שעבד נפשיה מיד משעת הקנין:

11 מאוחרין כשרים. כגון שלוה בניסן וכתב הזמן מתשרי הבא דהשתא ליכא למיחש שיטרוף שלא כדין אדרבה הניח לו השעבוד שלא יוכל לטרוף אלא מתשרי ואילך ובכל מה שיש לחוש בהא מבואר בגמ':

12 אירכס. נאבד:

13 שטר שזמנו כתוב בשבת וכו'. אף על גב דאיכא למימר דשמא מוקדם הוא דכשאנו נזקקין לאותו מנין הכתוב בשטר לט"ו ימים של חודש פלוני לחשבון העובדי כוכבים נמצא שנכתב בשבת והלא ידוע הוא שאין ישראל כותבין לא בשבת ולא ביוה"כ ואפשר שהוא מוקדם ופסול ומ"מ כיון דקי"ל כריש לקיש דאמר כתובות דף יח: עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ש"מ שכל מי שבא לפסול השטר עליו הראיה הלכך מעמידים שטר זה בחזקת מאוחר וכשר והא דמצרכינן קיום בהדיא אמרינן קיום שטרות דרבנן:

14 אמר המחבר שטר מאוחר הוא וכשר ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בלשון הכתוב בשטר שיש לו שתי משמעות אחד לזכות ואחד לחובה אבל לפסול את השטר ולומר שעשאה שלא כדין לא דחזקה על העדים שעושין דבריהם כהוגן והא דקי"ל כר' יוחנן וריש לקיש דאמרי כותבין שובר כתבו הגאונים ז"ל שהיה לו לקבל חרם סתם שאינו מוצא שטרו ואינו מערים בדבר. הריטב"א ז"ל:

15 אמר להו רבא רבה וכו' אקנייתא. שטרי מקנה שאין כתוב בהם אחריות ולא אתי למטרף לקוחות אבל שטרי הלואה לא יכתוב אם יש בהן אחריות מאותו זמן שנעשה ההלואה אלא מזמן שהוא עומד בשעת כתיבה כיון דעדים החתומים על השטר אינהו נינהו דמפקי לקלא אם כן מה שלקחו קודם השטר לא משתעבד למלוה ואם היה כותב זמן המוקדם הוה ליה דין מוקדם ופסול דטריף מינייהו שלא כדין דלא הוי להו ללקוחות למידק כיון שלא היה נכתב עדיין:

16 אמר המחבר וכן נכתב ביום ונחתם בלילה חשבינן ליה מוקדם ופסול כדמוכח בגיטין דף יז. ואם שם דף יח. היו עוסקין באותו ענין כשר אע"פ שנחתם בלילה וכן כתב הרמב"ם ז"ל:

17 אבל אם שטר קנין הוא אפילו לא חתמוהו אלא לאחר זמן מרובה כשר לכתוב מיום שקנו ממנו דסתם קנין לכתיבה עומד וקול יש בדבר וגובה ממשעבדי אבל כשלא נכתב כלל הקנין אינו גובה מנכסים משועבדים דהא בטיל קליה כן כתב ר"י ז"ל וכתב בעל העיטור ז"ל דבשטרי הלואה נמי לא כתבו מיומא דקנו מיניה אלא כשעומדין עדיין תוך זמן הפרעון אבל לאחר זמנו אין כותבין שמא פרע וכן דעת הרא"ה ז"ל והרשב"א ז"ל סובר דכתבינן כל היכא שלא מיחה בהם הלוה ע"כ:

18 יומא דאקניתו. יום שנתנה בו המתנה או מכר המכירה דאיכא למיחש שמא נתנה אחר מכן לאחר והוי שלא כדין:

19 כי היכי דלא מתחזי כשיקרא. אם יכתוב יום אחר שלא יהיה בו המתנה ולא הכתיבה ומהאי טעמא גופא צריך להזכיר מקום שנמסרו בו הדברים ומקום שנכתוב בו שאם לא יכתוב אלא אחד מהם מיחזי כשיקרא ומיפסל כדמוכח בגיטין דף פ. שיאמרו לו איך אמרת בהיני ולא נכתב בהיני או הלא במקום שילו אמרו לכם:

20 דליפגום שטריה. כשפרע מקצתו נפגם השטר ואם אמר זה אחר כן פרעתיו כולו והמלוה אומר לא פרעת אלא מקצתו לא יפרע אלא בשבועה כדאמרינן בכתובות דף פז. הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה וה"ה לשאר שטרות:

21 דליכוף לפורעו. שיהיה זריז יותר מפחדו שלא יתבע לו כל החוב הלכך לא יחליפו השטר אלא מדעת שניהם המלוה והלוה:

22 והאי אחרינא הוא. שהלויתי לך חמשים ומה שפרעת הוא החוב של מנה:

23 מתני' הכא תני הא דב' אחין דדמיא להא דאמר יאכל הלה וחדי דהכי נמי יאכל העשיר ואין העני יכול לומר כיון שחציו שלי איני רוצה שתשתמש ממנו אלא חצי שבוע האחר יהיה שלי ויעמוד בטל משום דזה נהנה וזה אינו חסר הוא אלא כך יאמר לו העשיר או קח לך עבדים וזיתים ותשתמש בהם או אשתמש אני בו כלומר דבההיא חזקה שהניחו אבינו יהיה לעולם הלכך גם לא תשכירנו לאחר ומיהו העשיר מצי למימר ליה גוד או איגוד אבל העני לא מצי למימר גוד דלא אמרינן הכי אלא כשכל אחד יכול לקנותו ואומר גוד או איגוד אבל הכא שהאחד עני לא:

24 מתני' שנים שהיו. יושבין דמיא נמי להאי דהלה יאכל וחדי כיון דבמקום אחד הם ואינן ניכרים לא בשם ולא במקום אם יוציא האחד שטר חוב על חבירו יאמר לו הלה אדרבה אתה היית מחויב לי זה החוב ופרעת לי והחזרתי לך השטר הזה ואם מחויבים לאחרים הם כל אחד ידחה המלוה אצל חבירו לומר אין אני המחוייב אלא חברי:

25 נמצא לאחד בין שטרותיו וכו'. מפורש בגמ':

26 אמר המחבר ולא אחר יכול להוציא וכו'. ומיהו אם אחד מהם היה קטן בזמן הכתוב בשטר גובין מן האחר שהיה גדול וכדמוכח בפרק מי שמת דף קנה. הריטב"א ז"ל:

27 כיצד יעשו. אם רוצים להלוות שימצאו מי שילוה להם:

28 ישלשו. שמותן אם שמו של אחד יוסף בן שמעון בן יעקב והאחר שמו יוסף בן שמעון בן נפתלי דהשתא יהיו ניכרים ואם שמותיהן שוים בשילוש יכתבו סימנים אם האחד ארוך והאחר גוץ או אחד לבן וחבירו שחור ואם היו שוין בסימניהם יכתבו כהן אם אחד כהן והאחר ישראל ואם שניהם כהנים או ישראלים אמרינן בתוספתא שיכתבו דורות שאי אפשר שיהיו כל דורותיהם שוים: