מאירי על קידושין ס״א ב

« מאירי על קידושין ס״א ע״א מאירי על קידושין ס״ב ע״א »

1 קידושין פתח ↗

תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה – לְאָדָם שֶׁהָיָה מְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו, אָמַר: פְּלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ שָׂדֶה פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ שָׂדֶה פְּלוֹנִית, וּפְלוֹנִי בְּנִי יִתֵּן מָאתַיִם זוּז וְיִירַשׁ שָׂדֶה פְּלוֹנִית, וְאִם לֹא יִתֵּן – יִירַשׁ עִם אֶחָיו בִּשְׁאָר נְכָסִים.

1 אלא שלענין פסק במשל שהזכרנו כל שלא כפל ואף האחר לא נתן את המאתים אינו יורש אלא חלקו באותה שדה וכל שכפל על הדרך שהזכרנו יורש בשוה עם האחרים אלא שיש מדקדקים לומר דוקא ביתן ויירש אבל אם אמר יירש ויתן יורש כל השדה אע"פ שאינו נותן ומביאים ראיה ממה שאמרו בשני של יום טוב בענין הבו ארבע מאה זוזי לפלניא ולנסוב ברתאי אלא שאתה מוצא כשתעיין במה שפירשנו שם בפירושנו ובחבור זה שאין משם ראיה כלל ומכל מקום במשל שהזכרנו אלו כפל ואמר אם לא יתן לא יירש כלום אף באותו שדה לא אמר כלום שאינו יכול לעקור ירושה ממנו אבל השדות שנתן לאחרים קנו אע"פ שהם בלשון ירשה כמו שיתבאר בבתרא פרק נחלה ואם אמר לא יתן יירש עם אחיו ולא הזכיר בשאר נכסים אינו יורש אלא חלקו באותו שדה ואע"פ שפסקנו כר' מאיר ולדידיה בתוככם כל היכא דאית להו משמע בזו נראין הדברים כר' חנינא אם מצד שהוא ממון ואינו בדין תנאי לשיטתנו אם מצד שאין הענינים דומין מכל וכל ושאר דברים שבשמועה זו סוגיא בעלמא הוא והדברים פשוטים מפורשים בכדי צרכן בפירושי גדולי הרבנים:

« מאירי על קידושין ס״א ע״א מאירי על קידושין ס״ב ע״א »