מאירי על קידושין י״ד א

« מאירי על קידושין י״ג ע״ב מאירי על קידושין י״ד ע״ב »

1 קידושין פתח ↗

״יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה״. וְאֵימָא, לְכוּלַּהּ מִילְּתָא כְּאִשָּׁה! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהוּ כֶּסֶף וּשְׁטָר גּוֹמְרִים בָּהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַבִּיאָה גּוֹמֶרֶת בָּהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיִבְּמָהּ״ – בִּיאָה גּוֹמֶרֶת בָּהּ וְאֵין כֶּסֶף וּשְׁטָר גּוֹמְרִים בָּהּ. וְאֵימָא: מַאי ״וְיִבְּמָהּ״? דִּבְעַל כֻּרְחַהּ מְיַבֵּם. אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא: ״וְיִבֵּם״, מַאי ״וְיִבְּמָהּ״? שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. בַּחֲלִיצָה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל״ – כֵּיוָן שֶׁחָלַץ בָּהּ נַעַל, הוּתְּרָה לְכׇל יִשְׂרָאֵל. הַאי ״יִשְׂרָאֵל״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא? הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: ״בְּיִשְׂרָאֵל״ – בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא בְּבֵית דִּין שֶׁל נׇכְרִים! תְּרֵי ״בְּיִשְׂרָאֵל״ כְּתִיבִי. וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פַּעַם אַחַת הָיִינוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, וּבָאתָה יְבָמָה לַחְלוֹץ, וְאָמַר לָנוּ: עֲנוּ כּוּלְּכֶם וְאִמְרוּ: ״חֲלוּץ הַנַּעַל, חֲלוּץ הַנַּעַל״. הָהוּא, מִ״וְּנִקְרָא שְׁמוֹ״ נָפְקָא.

2 קידושין פתח ↗

וּבְמִיתַת הַיָּבָם. מְנָלַן? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהִיא בְּחֶנֶק – מִיתַת הַבַּעַל מַתִּירָתָהּ, יְבָמָהּ שֶׁהִיא בְּלָאו – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

3 קידושין פתח ↗

וְתַנְיָא: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״ – הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת. שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל – קִידֵּשׁ הַשֵּׁם, מְקוֹם שֶׁקִּידֵּשׁ הַגּוֹרָל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַשֵּׁם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשָׂהוּ חַטָּאת״ – הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת. וְטַעְמָא דְּמַעֲטֵיהּ קְרָא, הָא לָאו הָכִי דָּרְשִׁינַן קַל וָחוֹמֶר, אַף עַל גַּב דִּכְתִיב בֵּיהּ ״חוּקָּה״!

4 קידושין פתח ↗

אָמַר קְרָא: ״לָהּ״, ״לָהּ״ – וְלֹא לִיבָמָהּ. וְאֵימָא ״לָהּ״ לִשְׁמָהּ!

5 יבמות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, סַנְדָּל שֶׁאֵין שֶׁלּוֹ נָמֵי: אֵימַר דַּאֲמוּר רַבָּנַן דִּיעֲבַד, לְכַתְּחִלָּה מִי אֲמוּר? אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ: הַב לֵיהּ וְאַקְנִי לֵיהּ.

1 היבמה נקנית בביאה כמו שביארנו ונקנית בעל כרחה ליבם בביאה וקונה את עצמה בחליצה כמו שהתבאר וחליצה זו צריך שתהא בבית דין של ישראל אבל בבית דין של גרים לא וכל שהיה אחד מהשלשה גר פסולה ואפילו היתה אמו מישראל לא יחלוץ עד שיהא אביו ואמו מישראל וכשנעשה מעשה החליצה וקראה היא אחר החליצה והרקיקה ככה יעשה וכו' ונקרא שמו וכו' כל היושבים שם עונין אחריה חלוץ הנעל שלשה פעמים כמו שיתבאר הכל במקומו בע"ה:

2 הבא על אשת איש בחנק אבל הבא על היבמה אין בה אלא איסור לאו שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר כמו שיתבאר במקומו:

3 שני שעירי יום הכפורים צריך להגריל עליהם ואם לא הגריל עליהם אלא שקדשם הכהן בפה ובקריאת השם ר"ל שאמר יהא זה חטאת וחברו לעזאזל לא אמר כלום שאין השם מקדשם אלא הגורל והפך הדברים בשאר קרבנות שבאים עולה וחטאת כגון ביולדת ונזיר שאם הגרילו ועלה באחד חטאת ובחברו עולה אינו כלום שאין הגורל מקדשם אלא קריאת השם בפה והוא שאם הבעלים קנו זה לשם חטאת וזה לשם עולה הולכין אחר דעתם ואין הכהן רשאי להחליף והוא שנאמר ביולדת ולקחה שתי תורים אחד לעולה וכו' אלמא בלקיחה תליא מילתא ואם קנו הבעלים סתם הכהן קורא להם שם והוא שנאמר בפרשת נזיר ועשה הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת אלמא בכהן תליא מילתא למדת מכל מקום שבמקום שקדש הגורל לא קדש השם ומקום שקדש השם לא קדש הגורל:

4 גט אשה שנכתב שלא לשמה פסול וכן אם גירש שתי נשיו בגט אחד כגון שכתב פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו אינו כלום שנאמר וכתב לה שני פעמים אחד לומר לה לשמה ואחד לומר לה ולא לה ולחבירתה:

5 חליצה לא סוף דבר שכשירה בנעלו של יבם אלא אף בנעל של כל אדם כשירה ומכל מקום בפרק מצות חליצה פירשו דוקא בדיעבד אבל לכתחלה נעלו שלו בעינן והוא שאמרו שם הב לה ואקני לה הא בדיעבד מיהא כשירה אם כן מה תלמוד לומר נעלו נעל הראוי לו פרט לגדול שאין יכול להלך בו שהחליצה פסולה בו אפילו היה שלו ופרט לקטן שאינו חופה את רוב רגלו ופרט לסולים ר"ל מה שעל גב הרגל הנקרא בלשון לע"ז אנפיא"ה שאין לו עקב והוא מה שאחורי הרגל שקורין לו בלשון לעז טלו"ן שכל שאין שם עקב זה אין המנעל או הסנדל מתעכב יפה על הרגל אף על ידי קשרי האצבעות ואין החליצה חליצה גמורה אלא שהיא פסולה ופוסלת ויש מפרשים עקב כף הרגל שנקרא שול"א ולענין פסק שניהם בדין אחד שאם אין שם כף רגל אינו כלום שאין עליו שם נעילה אלא מצד כף הרגל אלא שמכל מקום אותו כף צריך שיהא מעור המנעל עצמו ר"ל חתיכה אחת שאם היא מעור אחר יש בה גזירת חצי מנעל כמו שיתבאר במקומו:

« מאירי על קידושין י״ג ע״ב מאירי על קידושין י״ד ע״ב »