מאירי על קידושין י״ג א

1 יש דברים שאף שתיקה בשעת מתן מעות אינה כלום כיצד היה חייב לה סלע ואמר לה כנסי סלע זה שאני חייב לך ובשעת מסירתה לידה אמר לה התקדשי לי בו ר"ל וישאר החוב ושתקה אינה מקדשת שאף היא אומרת אין שקלי ודידי שקלי והוא הדין אם חטף סלע מידה או גנב לה והחזיר הן על ידי תביעתה הן מאליו ואמר לה התקדשי לי בו אינו כלום שאף היא אומרת אין שקלי ודידי שקלי ומכל מקום דוקא בשלא שדך ואפילו היה מדבר עמה על עסקי קדושיה אינו כלום אבל אם שדך ר"ל שגמרו ביניהם את הענין בדברים הרי זו מקדשת וישאר החוב ששתיקתה כהודאה ואם לא שדך אלא שאמרה הן בשעת מתן מעות מקדשת אבל לאחר מתן מעות אינה מקדשת ואינו דומה לכנסי סלע זה בפקדון שאף לאחר מתן מעות אם אמרה הן מקדשת שבזו הרי הוא נותן לה משלו אבל גזל או חוב שלה מכיון שקבלתהו בתורת פרעון או השבון שוב אינו נותן לה כלום משלו ובזו אפילו שדך אינו כלום ואע"פ שאמר לה שישאר החוב אינו כלום שכבר פרח השעבוד ועכשו אינה קונה באמונתו וכן מה שכתבנו בפקדון ששתיקה דלאחר מתן מעות אינו כלום פירושו אפילו בשדך שכל שלאחר מתן מעות הואיל ואין שם מעשה אין שידוכים מועילים בו:

2 יש דברים שיש לחלק בהם בין סלע שהיה חייב הוא לה לחוטף מידה לדעתו והוא שאם היה חייב לה סלע ונתן לה סלע בתורת קדושין ולא הזכיר לו אותו שהוא חייב לה מקדשת ואינה יכולה לומר אין שקלי וכו' אפילו הגיע זמן ההלואה ובחטף מיהא יכולה לומר כן אלא שיש לדון דוקא שקדשה בו סמוך לחטיפה הא לאחר זמן איפשר לדון שהוא כחייב לה והדברים רופפים:

3 אירע מעשה באחד שאמר לאשה הלויני דינר על משכון זה והלותה לו הדינר וכשמסר לה המשכון אמר לה בה כתתי התקדשי לי בו וקבלתהו ודנו בה גדולי הדור שמקדשת ואינה יכולה לומר אין שקלי וכו' שמכל מקום עדין אין לה שום קנין במשכון עד שעת משיכה ובשעת משיכה הרי על דעת קדושין נמסר לה והיה לה לפרש איני מקבלתהו אלא בדינר שהלויתי ואפילו לא היה המשכון שוה יותר על הדינר כלום אלא שיש חולקים שלא לומר כן אלא כשהמשכון שוה יותר דמדשתקה סמכא דעתה על אותו יתרון:

4 כל שכתבנו בשתיקה בשעת מתן מעות שמקדשת דוקא בנתן בידה אבל אם זרקם בקרוב לה בסתמא לא כלום הוא שלא אמרו בענין זריקת גט קרוב לה שמגורשת שכן הענין בקדושין כמו שביארנו בפרק הזורק אלא בשנתרצית בכך אבל בסתם לא וזה שאמר בתנם על הסלע אם הסלע שלה מקדשת הא אם לא אמרה לו כן אף בסלע שלה אינו כלום:

5 זה שכתבנו בחטף סלע מידה וקדשה בו שבשדך מקדשת שמא אתה רואה לומר שיהא הדין כן בגזל של אחרים אינו כן ואע"פ שסתמה של בריתא אמרה קדשה בגזל בחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה מקדשת כששדך כבר אמרו עליה בפרק שני פרושי קא מפרש כלומר קדשה בגזל כגון שחטף סלע מידה אבל בגזל של אחרים אפילו שדך ואפילו אמרה אין אינה מקדשת אלא אם כן נתברר שנתיאשו הבעלים ואין הלכה כדברי האומר סתם גזלה יאוש בעלים היא אבל בנתברר שנתיאשו מקדשת ובגנבה אע"פ שלא נתברר שסתם גניבה יאוש בעלים היא ואע"פ שאמרו יאוש כדי לא קני הרי כשבא ליד האשה יש בו יאוש ושנוי רשות ונמצא שאינה צריכה להחזיר את הדמים ומאחר שקנאתהו כשבא לידה אף היא מקנה עצמה בו ויתחייב הוא בדמיו ויש חולקים להצריך יאוש ושנוי רשות ביד המקדש כדי שיקדשנה בממון שלו וכשאנו משיבין עליהם מההוא דחטף זוזא מחבריה ושדיא לההיא אתתא ואמר מיקדשת לי דאמר רבא עלה לית דחש לה לדר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היא שמשמען של דברים שאלו היה שם יאוש היתה מקדשת הם משיבים רבא לטעמיה דסבירא ליה יאוש כדי קני ומכל מקום יש ראיה ברורה לסתירת דבריהם ממה ששנינו ובהקדש בשוגג קדש לר' יהודה והרי הקדש אינו יוצא לחלין עד שיגיע ליד האשה והאיש לא קנאו כלל ואעפ"כ כיון שכשהגיע ליד האשה היא קונה אותו מקדשת שמאחר שקנאתהו אף היא גומרת ומקנה בו עצמה:

6 גזל שלה בלא שדך שאמרנו עליו שאינה מקדשת פירושו אף לאחר יאוש שאין תועלת ביאוש אלא בגזל של אחרים שביאוש הוא נותן לה ממון שלו אבל בשלה אע"פ שנתיאשה ממנו ממון שלה הוא ואף לדעת האומר יאוש כדי קני פירושו לענין שאינו צריך להחזיר הגזילה עצמה בעין אלא דמיה אבל גזל שלה שהדבר עצמו שגזל לה בא לידה הרי הוא שלה וכל שכן שהלכה רווחת יאוש כדי לא קני וכשנוטלת את שלה אין כאן שנוי רשות נמצאת למד יש חומר בגזל של אחרים מבשלה ויש חומר בגזל שלה מבשל אחרים ובשדך בגזל שלה מקדשת אף בלא יאוש:

7 בתלמוד המערב שבפרק שני אמרו חטף סלע מידה ונתנו לה ובשעה שנתנו לה אמר הרי את מקדשת לי הרי זו מקדשת ופירושה בשדך ושאלו שם במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מתקדשת ויהא חייב לה סלע אמ"ר יוסה אלו אתמר כלי יאות סלע דרכו להתחלף ופירשו חכמי ההר שר' יוסה בא לברר הטעם שפירש ר' חגאי כלומר אלו נאמר בבריתא חטף כלי מידה ונתנו לה מקדשת היה לנו להקשות במה קדשה שכלי אינו עשוי להתחלף שחוזר הוא בעין ולא היה לומר בו רוצה היא מתקדשת ויהא חייב לה כלי שאין דרך בני אדם לומר השאיל לי כלי ואחזיר לך כיוצא בו והילכך כשנוטלתו ממנו אין לומר שעל דעת שיהא חייב לה כלי אחר קבלתהו אבל סלע דרכו להתחלף ר"ל שאינו חוזר בעין ואם כן הרי מקבלתהו על דעת שיהא חייב לה סלע ומכאן יצא להם לומר שמה שאמרנו בגזל דידה שמקדשת בשדך דוקא בחטף סלע מידה או מעות אבל בגזלת דבר החוזר בעין אינה מקדשת אף בשדך וזהו שהזכיר חטף סלע מידה ולא הספיק לומר חטף מידה ושמא תאמר והרי אמרנו קדשה בחמס וחמסן יהיב דמי ואם כן מסתמא כלי הוא שאין דרך לקנות מטבע במטבע איפשר שקנה סלע בפרוטות או דינר זהב בסלע או שמא בחמס מיהא אף בכלי מקדשת מכיון שקבלתו נתרצית בקבלת המעות ומכל מקום אנו רגילים לפרש הטעם בגזל שלה שמקדשת שמאחר שנתרצית לקבלו לשם קדושין הדברים מוכיחים שמחלתו לו או הקנה לו ומכל מקום ראוי לחוש לדברי תלמוד המערב ויש מוסיפים לומר אף בסלע שלא אמרו מקדשת אלא דוקא בשיחזור ויפרע לה את הסלע וכעין מה שאמרו למעלה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקדשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי הכא נמי כיון שקדשה בגזל דידה ואינה יכולה להתקדש אלא מטעם רוצה היא מתקדשת ויהא חייב לה סלע הרי הוא כאומר לה התקדשי לי בסלע זה שגזלתיך על מנת שאפרענו לך וצריך שיפרענו לה:

8 כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך קרקע כשהוא נקנה בכסף ר"ל בתורת דמים אינו נקנה בפחות משוה פרוטה בין במכירה בין בשכירות אבל אם אינו נקנה בתורת כסף אלא בתורת חלפין ובדבר הראוי לעשות בו חלפין הרי הוא נקנה בפחות משוה פרוטה וכמו שאמרו קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה: