שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ג

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ב שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ד »

1 טורי זהב פתח ↗

דלא עדיף מהוציא בפיו כו'. זה דברי הרא"ש וכבר כתבתי בס"ס שקודם לזה מה שיש לתמוה על זה. ודיני הרהור כתבנו בסי' תקס"ב ס"ו:

1 באר היטב פתח ↗

מהוציא. ומ"א כתב דאם הוציא בפיו חייב להתענות מדין נדר וכן כתב הב"ח וע' סימן תקס"ב ס"ק ט"ו מש"ש וע' יד אהרן:

1 באר הגולה פתח ↗

צינתיו לעיל ס"ו

1 דין מי שהרהר בלבו להתענות. ובו סעיף אחד: מי שהרהר בלבו שלא בשעת תפלת המנחה להתענות למחר לא הוי קבלה דלא עדיף מהוציא בפיו להתענות למחר דלא הוי קבלת תענית כיון שלא קבלו בתפלת המנחה:

1 מגן אברהם פתח ↗

דלא הוי קבלה. משמע ברא"ש דא"צ להתענו' כלל והב"ח חלק עליו וכ' למה לא יהי' לו דין נדר וי"ל דהא כת' סי' תי"ח ותקס"ח דקבל' תעני' לא הוי נדר ולכן לא מהני אא"כ קבלו סמוך ליו' התעני' דהיינו במנח' מיהו גם דברי הרא"ש אפשר לפרש דלענין זה הוי קבלה דצריך להשלים נדרו ולכן יש להחמיר, והמרדכי כת' דכ"ע מודים דאם קבלו קודם תפלת המנחה ש"ד וכ"ש קודם לכן וכן נהגו לברך בשבת מקבלי תעני' בה"ב ושוב א"צ לקבל ע"כ וע' סי' תצ"ב משמע שבאותו הפעם מקבל כל אחד התעני' עליו ובלבוש כ' שעניי' אמן הוי קבלה וא"צ לקבלו במנחה ומ"מ אין מחויב להתענו' וכן המנהג עכ"ל ועסי' תקס"ח ס"ב בהגה ומשמע שאפי' גמר בלבו להתענות אין מחיוב להתענות כיון שהוא שלא בשעת תפלת המנח' וכ"כ הלבוש בהדיא אבל אם הוציא בשפתיו נראה לי להחמיר כמש"ל:

1 משנה ברורה פתח ↗

א מי שהרהר בלבו - ר"ל אפילו גמר בדעתו וקיבל במחשבתו להתענות למחר:

1 עטרת זקנים פתח ↗

מי שהרהר בלבו כו' לא הוי קבלה כו' אא"כ יאמר הריני בתענית יחיד למחר טור ומ"מ בתענית ימי התשובה אם בשעה שהתחיל לנהוג כן היה בדעתו לנהוג כן לעולם צריך התרה כדין דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אפי' לא נהג כן אלא פעם א' מרדכי בשם מהרר"ם משמע דאם לא נהג כן אפי' פ"א א"צ התרה דמה שהיה כן בדעתו לא מיקרי קבלה גמורה אפי' לר"ת שהביא הטור בסי' זה אם היה בדעתו להתענות והרהר בלבו קבלת תענית הוי שפיר קבלה אע"פ שלא הוציא בשפתיו וכן פסק מהרי"ק שורש קס"א דכן הלכתא אע"ג דר"י פליג אר"ת אפ"ה א"צ כאן התרה מורי בב"ח:

« שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ב שולחן ערוך, אורח חיים תקס״ד »