שולחן ערוך, אורח חיים ע״ר

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« שולחן ערוך, אורח חיים רס״ט שולחן ערוך, אורח חיים רע״א »

1 טורי זהב פתח ↗

פ' במה מדליקין. לפי שיש בו דין הדלק' וג' דברים שצ"ל בתוך ביתו עם חשיכ' ובי"ט שחל בע"ש א"א אותו מפני שאין יכולים לו' עשרתם כ"כ הטור וכתב ב"י שאין טעם זה כדאי ול"נ שהוא כדאי שפיר דהכונה בזה שאין הכל יודעים שאסור לעשר בי"ט ובזה שלא יאמר הפרק במה מדליקין ירגישו וישאלו מה נשתנ' ע"ש זה וישיבו להם הלומדים משום עשרתם ובזה ידעו הדין ומזה הטעם א"א גם בח"ה כמ"ש רמ"א דמשום י"ט אנו עושין כן גם בח"ה שהוא קצת י"ט והכל הוא להזכיר דין איסור עישור בי"ט גם בי"ט שחל בשבת ג"כ נכלל בזה כיון דעכ"פ יש י"ט בזה היום בערב יהיו נזכרים לדי י"ט בע"ש כנ"ל:

1 באר היטב פתח ↗

במה מדליקין. כדי שאם איחר לבוא לבה"כ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת חוה"מ שאין מאחרין כ"כ דאין עושין מלאכה כ"כ מנהגי מהרא"ק. וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור. מ"א:

1 באר הגולה פתח ↗

טור

2 טורי זהב פתח ↗

בשבת של חנוכה. לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסורים בשבת מה שא"כ בחנוכה:

2 משנה ברורה פתח ↗

ג שחל להיות בע"ש - לפי שאין יכול לומר עשרתם שאין מעשרין ביו"ט וכן ביו"ט שחל בשבת משום לא פלוג:

2 שערי תשובה פתח ↗

בשבת עיין בה"ט ועיין בשלמי חגיגה בשם בית דוד שב' שמעתי שאין אומרים לכה דודי ביו"ט שחל בשבת משום שנראה כביוש ליו"ט שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יו"ט ונראה דאין להקפיד דשבת א"צ קידוש ב"ד וממילא קאתי הלכך צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו. אבל יו"ט שבא אלינו ע"י קידו' ב"ד נמצא שאנו מביאין אותו וא"כ מה צריך לצאת לקראתו לקבלו וא"כ אין שום ביוש בזה כו' ע"ש ונראה דמ"מ בליל יוה"כ אין לאומרו וכ"כ לעיל סי' רס"ב שאין מקבלין שבת בליל יוה"כ שאין שם נשמה יתירה ומשמע דביו"ט שפיר מקבלין שבת וכדברי הב"ד:

1 לומר משנת במה מדליקין. ובו ב סעיפים: נוהגים לומר פרק במה מדליקין והספרדים אומרים אותו קודם תפלת ערבית והוא הנכון:

2 יש שאין אומרים אותו ביו"ט שחל להיות בע"ש ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה: הגה ואין נוהגין כן בחנוכה ובשבת של ח"ה אין אומרים אותו מנהגים וכן בי"ט שחל להיות בשבת אין אומרים אותו מהרי"ל הלכות סוכה:

1 מגן אברהם פתח ↗

קודם תפלת ערבית. כדי שידעו במה מדליקין וצ"ל דלפי שלא נהגו להדליק במדינות אלו בשמנים ובפתילות אלו אין חוששין לזה ומה שאומרים אותו כתב במנהגי מהרא"ק כדי שאם איחר לבא לבהכ"נ יסיים תפלתו בעוד שאומרים אותו ולכן א"א אותו בשבת ח"ה שאין מאחרין כל כך דאין עושין מלאכה כל כך עכ"ל, וכתב הב"ח שיאמרוהו אחר הקידוש דעיולי יומא מקדמינן וכ"מ בטור ובש"ע ע"כ:

1 משנה ברורה פתח ↗

א פרק במה מדליקין - לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשכה:

1 כף החיים פתח ↗

א סעיף א' נוהגין לומר פ' במה מדליקן. לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה. כ"כ הטור וכתב ב"י נראה מדבריו שהיו נוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית וכן נוהגין אשכנזים והמוסתרעב ויותר נכון לאומרו קודם כמנה"ג בני ספרד שע"י קריאת פ' זה יזכור הג' דברים שצ"ל בתוך ביתו ויזהיר עליהם אבל אחר תפלת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הרי אין בידו לתקן מעתה עכ"ל. מיהו הב"ח כתב דאין טעם אמירת במה מדליק הוא כדי להזכירו הג' דברים ולהזהיר לבני ביתו אלא לפי שמקדימין להתפלל ערבית מפלג המנחה ואחר יציאת בהכ"נ עדיין יום הוא ולא ישב לסעוד ולומר קידוש עד שחשכה ע"כ נהגו ללמוד בשעה שהוא פנוי ולא ראו ללמוד פ' יציאות השבת או פ' אחר אלא פ' ב"מ דמדבר בדין הדלקה ובג' דברים השייך לליל שבת כדי להזכירו אגב לימודו שאם הדליק בשמנים ופתילות האסורות להדליק בהם שאסור להשתמש לאורן. וכן אם לא הפרישו מעשר שלא יאכלו אותם פירות. ואם לא עירבו ע"ח שאסור לטלטל בחצר וכן בע"ת שלא ילך חוץ לתחום עכ"ד. וכתב עוד הב"ח דצריך לאומרו לאחר קידוש בהכ"נ דעיולי יומא מקדימין ליה. והביאו מ"א סק"א. אבל רש"ל בתשו' סי' פ"ה כתב שראוי לאומרו קודם קידוש יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגב"י. ומיהו הא"ר או' א' הסכים כהב"ח וגם כתב דאין המנהג כרש"ל יעו"ש. ומ"מ נראה דכיון דאינו אלא מנהג בעלמא ואין לו טעם בסוד נהרא נהרא ופשטיה:

2 באר היטב פתח ↗

בשבת. וכן בי"כ שחל בשבת א"א אותו. שכנה"ג:

2 באר הגולה פתח ↗

טור

2 כף החיים פתח ↗

ז סעיף ב' יש שאין אומרים אותו ביו"ט וכו' והטעם כתב בטור מפני שאין יכולין לומר עשרתם. וכתב ב"י ואעפ"י שאין טעם זה כדאי אפשר דטעמא דידן משום דביו"ט אין טרודים בשום דבר כ"א בבישול והדלקה הילכך מבע"י עבדו להו וא"צ להזהירם כמו בשאר ע"ש עכ"ד:

« שולחן ערוך, אורח חיים רס״ט שולחן ערוך, אורח חיים רע״א »