שולחן ערוך, אורח חיים קי״ב

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« שולחן ערוך, אורח חיים קי״א שולחן ערוך, אורח חיים קי״ג »

1 משנה ברורה פתח ↗

א אל ישאל וכו' - דג' ראשונות למה הן דומין לעבד שמסדר שבח לפני רבו והאמצעיות לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות לעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו ולפי שהראשונות הן מסדר השבח וע"כ אין ראוי לשאול בהן צרכיו וה"ה אחרונים:

1 אשל אברהם פתח ↗

בג' ראשונות. מה שמזכירין תחיית המתים ששה פעמים. דארבע' חשובים כמתים עיין ש"ס ועוד מיתה טבעיות ורשע נקרא מת בחייו. ומ"ש מחיה מתים ברחמים רבים מורה על עמי הארץ דמן הדין לא יהיה להם תחיה אלא ע"י שמהנים לת"ח בפרקמטיא עיין פי"ג דכתובות. מ"ש ראה נא בענינו לאו גאולה מגלות היא דהא כבר נאמרה בברכת בונה ירושלים וצמח דוד אלא מהרפתקאות תדירי ר"ל עיין ריש פ"ג דמגילה ובברכת השיבה רומז ע"ד וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים כמ"ש במדרש לפי שעשה אברהם צדקה ומשפט נתן לבניו חסד ורחמים שנאמר פסקו לעשות צדקה ומשפט כו' וכשיחזרו לעשות צדקה ומשפט כו' שנאמר ציון במשפט תפדה הקב"ה מוסיף להם רחמים וחסד ומ"ש תקע בשופר גדול שהוא גדול במעלתי שהוא סי' חירות לישראל וחזרת הארץ ועיין בהשמטות בי"ד לא"ח מסי' תקט"ו עד תקי"ט באריכות:

1 חכמת שלמה פתח ↗

סעיף א' אל ישאל אדם צרכיו וכו'. נ"ב דין זה הוא מן הש"ס דצריך לסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ועיין טעם לזה במדרש פרשת ויקרא ספ"ה במ"ש שם אית איתתא דחכימא למשאל ואית איתתא דלא חכימא למשאל וכו' אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל וכו' עד אר"ח דוד מאריסא חכימא הוי שהתחיל לו' השמים מספרים כבוד אל וכו' ע"ש משם תבין טעם הדבר למה יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל ע"ש ועמ"ש בחיבורי על התורה פרשת ויקרא בשנת תקפ"ח בזה ומקצת דברי המדרש הזה הובא בטור סי' תקס"ב ודו"ק:

2 באר היטב פתח ↗

לאומרם. כתב האר"י ז"ל בסוף שער י"ג מדות דפסוקים ואתה ה' מגן בעדי אין לאומרם לא קודם התפלה ולא אח"כ בשום אופן ע"ש:

2 באר הגולה פתח ↗

ר"ת ור' שמחה

2 ביאור הגר"א פתח ↗

ס"ב אין כו'. כמש"ל סי' ס"ח בש"ע:

1 שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות. ובו ב סעיפים: אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות ולא בג' אחרונו' ודוק' צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרי:

2 אין לומר פיוטים ולא קרובץ פי' קרובות ליוצר וי"א שהוא ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים בתפלה: הגה ויש שמתירין הואיל וצרכי רבים הם הרא"ש והתו' והר"י והר"ן ריש פ' בתרא דר"ה והג"מ פ"י וטור וכן נוהגין בכ"מ לאמרם:

1 באר הגולה פתח ↗

ברכות ל"ד

1 כף החיים פתח ↗

א סעיף א' אל ישאל אדם צרכיו בג' ראשנות וכו' דא"ר חנינא ראשונות דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו אמצעיות דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונית דומה לעבד שקבל פרס מרבו ונפטר והולך לו, ברכות ל"ד ע"א, טור ולבוש, עו"ת אות א' ר"ז אות א':

1 ביאור הגר"א פתח ↗

ס"א ודוקא כו'. ולכך אומרי' יעלה ויבא בעבודה כמ"ש בפ"ד דברכות ובפ"ב דשבת ופ"ב די"ט וכן זכרנו כמ"ש במ"ס ועתוס' שם ד"ה אל כו' וכן על הניסים בהודאה כמ"ש בפ"ב דשבת ולמ"ס אומר בשם עיין במ"ס פי"ט הלכה ז ובפ"ד דר"ה קדושת השם וכולל מלכיות עמהן כו':

2 משנה ברורה פתח ↗

ג ויש מתירין וכו' - ובתשובת רדב"ז ח"ג סי' תקל"ב האריך ג"כ להתיר וכתב שיש בידו קצת שאלות ששאל אחד מן הראשונים משמים ע"י התבודדות ותפילות והזכרת שמות והיו משיבין לו על שאלותיו ושאל ע"ז ג"כ והשיבו לו שמותר וע"ש שהזהיר מאוד לבלי לשנות המנהג ועיין בב"ח סי' ס"ח שהאריך בזה וכן בשו"ת חות יאיר סי' רל"ח שיש לומר הפיוטים ואין לשנות:

2 כף החיים פתח ↗

ג סעיף ב' אין לומר פיוטים וכו' בקונטריס פי' בתשו' רבינו יעקב ממרוי"ש זצ"ל שהיה בשנת ד' אלפים תתקס"ג והיה שואל שאלות מן השמים ומשיבין לו כתוב שם ועוד נסתפקנו על הקרוב"ץ ועל התוספת שמוסיפין ביו"ט בג' ברכות ראשונות של התפלה ובברכות של ק"ש ואחריה אם טוב לאמרם או טוב למנוע מלאומרם והשיבו שטוב לאומרם יעוש"ב, ועתה נדפסו באשכנז תשו' הרדב"ז ת"ג ובסי' תקל"ב הביא תשו' הנז' וכתב בלשון הזה יש בידי קצת שאלות ששאל אחד מן הראשונים מן השמים ע"י התבודדות ותפלה והזכרת שמות והיו משיבין לו מן השמים על שאלותיו ושאל ע"ז ג"כ והשיבו לו שמותר עכ"ל, מחב"ר אות א' ועתה כל תשובות הנז' של רבינו יעקב ממרוי"ש זצ"ל שהיו משיבין לו מן השמים הם נדפסות בסוף הרדב"ז ח"ה ותשו' זו כתובה בסי' נ"ו יעו"ש. והאר"י ז"ל לא היה אומר שום פזמון או פיוט או וידוי מאלו שסדרו האחרונים רק מה שתיקנו הראשונים כמו תפלה ר"ע ע"ה ופזמונים שתיקן ר"א הקליר הכתובים במחזור האשכנזים כמש"ל סי' ס"ח אות א' יעו"ש:

2 אליה רבה פתח ↗

א פיוטים וכו'. הרא"ש סוף פרק אין עומדים מייתי ראיה זה לשונו ר' אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היה מקדשין על פי הראיה שהרי לא תיקן שום קרובץ ליום שני, ויש אומרים שתנא הוא כדאמר בפסיקתא כד דמך ר' אליעזר בן ר' שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוי תנא קרובץ דרשן ופייטין והוא תיקון קרובץ לאומרה בשלוש ראשונות עד כאן לשונו. ותימא שבמחזורים שלנו מצינו לו ביום שני דפסח ובשני דסוכות שהוא חתום בפיוט קודם אל נא. ומעדני מלך דף מ"ב תירץ דאפשר שהוא יסד פיוטים שנים ולומר איזה אשר יכשר ואחר כך נהגו בשניהם, עד כאן, ודחוק וצריך עיון. עוד הקשה דבכמה פיוטים בארבע פרשיות ובפורים וטל חתם החרוזות ר' אליעזר בריב"י קליר מקרית ספר, וכתב דאפשר שאבי אביו קליר נקרא, מיהו בהגהות מיימוני משמע שהיה ר' אליעזר בן רשב"י. ובערוך פירש קליר לשון עוגה שאכל עוגה שהיה כתב בו קמיע ונתפקח, ותמה עליו מעדני מלך דאם כן צריך לומר דבריבי אעצמו מהדר וידוע שרש"י מפרש שהוא לשון גדול הדור, ואי אפשר לומר שיחתום את עצמו גדול הדור, עד כאן. ולי נראה דעוגה פירוש זה דלא להחזיק טיבותא לנפשיה אלא שגדלותו בא לו מכח שאכל עוגה בקמיע של שמות קדושים. כתב שבלי לקט שמעתי מאבי מורי ששמע מרבותיו גאוני לותיר שכשפייט ר' אליעזר וחיות אשר הנה מרובעות פעם בכסא ליהטה האש סביבותיו, וגם ר"ש הגדול שהיה מלומד בניסים היה אומרה בכל יום:

« שולחן ערוך, אורח חיים קי״א שולחן ערוך, אורח חיים קי״ג »