שולחן ערוך, אורח חיים ת״כ

מהדורה: ספר מגיני ארץ: שלחן ערוך. למברג, תרנ"ג

« שולחן ערוך, אורח חיים תי״ט שולחן ערוך, אורח חיים תכ״א »

1 משנה ברורה פתח ↗

א אבל לא מקוננות - שזהו עיקר ההספד ואסור בר"ח שהוא כמו יו"ט ועיין ביו"ד סימן ת"א ס"ה דכל זה באינש דעלמא ולת"ח מקוננות כדרכן בחול:

1 כף החיים פתח ↗

א סעיף א' אבל לא מקוננות וכו' והני מילי לאינש דעלמא אבל לת"ח בין בחוה"מ בין בר"ח חנוכה ופורים מענות ומקוננות כדרכן בחול והני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא. ויום שמועה אפי' רחוקה כבפניו דמי, ש"ע יו"ד סי' ת"א סעי' ה' ופ"כ בחכ"א כלל קס"ט או' כ"ה ומ"ש בח"א כלל קי"ח או' ז' דאין לומר קינות והספדים אפי' על חכם בפניו משום דאין לנו ת"ח בזה"ז יעו"ש אפשר דבחכ"א חזר בו ויתבאר עוד מזה לקמן בססי' תקמ"ז בס"ד.

1 פרישה פתח ↗

ואסור בתענית כו' דכתיב ביה וביום שמחתכם ובהלל אומרים זה היום עשה יי' נגילה כו' עי"ל בסי' ת"ך:

2 טורי זהב פתח ↗

וכן בכל יום שא"א בהם תחנון. בטור כתוב דחכמי מגנצ' אמרו צדוק הדין בר"ח חנוכה ופורים על אדם גדול: ושמעתי מזקן א' שהעיד שהי' בק"ק קראקא בשנת של"ג שנפטר רמ"א ז"ל ביום ל"ג בעומר והיו מסופקים אם לומר צדוק הדין עמד אדם חשוב אחד והעיד ששמע מפי רמ"א שי"ל צ"ה על אדם גדול ותכף אמרוהו על רמ"א בקול רם ונראה לסמוך ע"ז בימים שאין בהם תחנון כגון ל"ג בעומר או ט"ו באב ובשבט דאינם מועד. ובפרט שכ' הרא"ש בשם רש"י דצ"ה וקדיש אינן הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים אבל לא בר"ח חנוכה ופורים וחדש ניסן דאלו יש בהם איסור מדין התלמוד כנלע"ד:

2 באר היטב פתח ↗

תחנון. כתב לבוש שאפילו לחכם בפניו א"א צ"ה שהוא תחנה אלא דורשין עליו אם בר הכי הוא ואומרים קדיש אחר הדרשה ע"ש תר"ע. ובטור כתב דחכמי מגנצא אמרו צ"ה בר"ח חנוכה ופורים על אדם גדול. וכתב הט"ז שמעתי מזקן אחד שהעיד שהיה בק"ק קראקא בשנת של"ג שנפטר רמ"א ז"ל ביום ל"ג בעומ' והיו מסופקים אם לו' צ"ה עמד אדם חשוב אחד והעיד ששמע מפי רמ"א שיש לו' צ"ה על אדם גדול ותיכף אמרוה על רמ"א בקול רם. ונראה לסמוך על זה בימים שאין בהם תחנון כגון ל"ג בעומר או ט"ו באב ובט"ו בשבט שאינם מועד אבל לא בראש חודש וחנוכה ופורים וחדש ניסן דאלו יש בהם איסור מדין התלמוד עכ"ל:

2 באר הגולה פתח ↗

טור בשם תלמידי רש"י בשם רש"י ובי"ד בסי' ת"א בשם רמב"ם ובשם תשובת הגאונים:

1 אם הנשים רשאות לקונן בר"ח. ובו ב סעיפים: על המת נשים מענות שכולם אומרות כאחד ומטפחו' דהיינו להכו' כף אל כף אבל לא מקוננו' שתהא האח' אומר' והאחרו' עונו' אחריה ואחר שנקבר המת לא מענות ולא מטפחות:

2 אומרים צדוק הדין וקדיש: הגה ואין נוהגין כן ועיין בי"ד סי' ת"א סעיף ו' בהג"ה: וכן בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון מנהגים וכן בע"ש אחר חצות. י"א שאם קוברין מת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צדוק הדין. כל בו:

1 באר הגולה פתח ↗

משנה מועד קטן כח

1 אליה רבה פתח ↗

א אבל לא מקוננות וכו'. ולחכם בפניו מקוננות יורה דעה סימן ת"א, כתב מלבושי יום טוב נראה לי דאם נקבר אסור כמו במענות ומטפחות, עד כאן. יום השמועה אפילו רחוקה כבפניו דמי יורה דעה שם:

1 כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

כה שם. ואין מספידין בו. עיין לקמן סי' תקמ"ז סעי' ב' ולעיל סי' ת"ך סעי' א' ובדברינו לשם או' א' וה"ה לכאן דלא עדיף מר"ח וחו"ה.

2 מגן אברהם פתח ↗

צדוק הדין. כ' לבוש סי' תר"ע שאפי' לחכם בפניו א"א צ"ה שהוא תחנה אלא דורשין עליו אם הוא בר הכי ואומרים קדיש אחר הדרשה:

2 משנה ברורה פתח ↗

ב אומרים צדוק הדין וכו' - שאינו הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים:

2 כף החיים פתח ↗

ב סעיף ב' אומרין צדוק וכו' בטור הביא פלוגתא דחכמי ורמיזא אומרים אותו דרך הילוך וחכמי מגנצא אין אומרים אותו אלא על אדם גדול והרי"ץ גיאת כתב נהגו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צד"ה בר"ח חנוכה ופורים ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאומרים צד"ה וקדיש אפי' בחוה"מ יעו"ש והש"ע פסק כתלמידי רש"י משום דכ"ה דעת הרמב"ם כמ"ש בב"י וכתב הרא"ש דטעם תלמידי רש"י לפי שצד"ה קדיש אינו הספד אלא הודאה וקבלת דין שמים יעו"ש. והביאו ב"י וב"ח. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נהרא נהרא ופשטיה ובמקום שאין מנהג ידוע שב וא"ת עדיף.

« שולחן ערוך, אורח חיים תי״ט שולחן ערוך, אורח חיים תכ״א »