שד"ל על שמות ט׳:ט׳

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

מקור שמות ט׳:ט׳
1 וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כׇּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
פירוש שד"ל על שמות ט׳:ט׳
1 והיה לאבק: ד"מ והפלגה, כאלו הפיח ההוא יתהפך לאבק ויתפזר בכל ארץ מצרים ובנפלו על האדם ועל הבהמה יתהפך לשחין וגו' קלער' וראז'.
2 שחין: מין נגעים כמו באיוב ב' ז' בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו, ולדעת רש"י גזרת המלה לשון חמימות, כמו בלשון משנה שנה שחונה; ואפשר שנקרא הנגעים ulcera ע"ש החמימות, אך לא שיהיה ענין שחין inflammation כדעת קלער' ורמבמ"ן ראז' ויש"ר; והם חשבו כי כוונת הכתוב שהשחין שהוא החמימות הפריח אבעבועות, ואין הדבר כן, אלא כמו שהשכיל להטעים בה"ט פרח הוא תאר לשחין, וכמו שמפורש אח"כ שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה; ופירוש שחין פורח כמו צרעת פורחת ויקרא י"ג מ"ב נ"ז שהיא צומחת בלא סבה חיצונית, או שהיא חוזרת וצומחת, וקשה להרפא.
3 אבעבועות: הוא פירוש לשחין, ושרשו בוע, או נבע, שהן כמו מבוע שיוצאה מהן ליחה, ואייכהרן אמר שהן אבעבועות הדֶבֶר vomicae pestilentiales, ושהן ענין טבעי המצוי במצרים; ויפה השיב ראז' כי השחין הנזכר כאן לא היה ממית, שאם היה ממית לא היה משה נמנע מלהזכירו; ועוד ראיה ממה שאמר משה לפרעה למטה פסוק ט"ו כי עתה שלחתי את ידי וגו', משמע שלא שלח בהם ה' דֶבֶר.