1לפני פי החירות: דעת יאסט Allgemeine Geschichte I. 90 שהיא עיר Heroopolis קרוב לסועז Suez כי פי בלשון מצרי הוא כמו ה"א הידיעה, ומלת ??? ביוני עיר, ודעת Jablonski עיין באוצר גיז' עמוד 1102.2מגדול: עיר בגבול צפוני לארץ מצרים והיא נזכרת גם בירמיה מ"ד א' ומ"ו י"ד ויחזקאל כ"ט י' ול' ו'.3בעל צפון: נראה כי צפון הוא שם האליל Typhon שהיה אצל המצרים מלאך רע caco-daemon ונראה שקראו בשם זה מקומות ארץ בלתי נעבדת אשר בין נילוס ובין ים סוף I. R. Forster וראז' וגיז'. וזה כדי להטעות את המצרים שיאמרו קשה יראתם כדברי רש"י כי כשקרבו אל האליל הרע ההוא תעו בדרכם ונבוכו, ואולי ג"כ כשיראו שחונים במקום ההוא יבינו שאין בדעתם לחוג חג, כי לא היה מקום ראוי לכך, להיותו קדוש לאליל רע.4סגר עליהם המדבר: המדבר סגר עליהם את דרכם רמבמ"ן.5כי ברח העם: שאין בדעתם לחוגג חג ולחזור כי חנו לפני בעל צפון.6ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם: אין הכוונה שנשתנה לבם, אלא כמו נהפך אל הרודף יהושע ח' כ', אף כאן אחר שהכירו שהם בורחים פנה לבבם אליהם, כדרך שאדם פונה לבבו לכל דבר שיהיה בידו ואבד ממנו, כי כשהיו ישראל תחת ידם לא היו מכירים כמה היתה עבודתם מועילה להם, ועכשו שברחו התחילו להתבונן בדבר ואמרו מה זאת עשינו וגו'.7ויאסור את רכבו: רכב תקרא הבהמה שרוכבים עליה, וכמו ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב ש"ב י' י"ח, וַיְעַקֵר דוד את כל הרכב שם ח' ד', ושבעתֶם על שלחני סוס ורכב יחזקאל ל"ט כ', אף כאן נ"ל רכב הסוסים שרוכבים עליהם הפרשים.8ואת עמו: ההולכים רַגְלִי, ולא אכחיש שהיו שם ג"כ מרכבות, שהרי כתוב ויסר את אופן מרכבותיו למטה כ"ה, אבל ל' אסירה נופל על הבהמה, כמו אסרו הסוסים ירמיה מ"ו ו', ואסרתם את הפרות בעגלה ש"א ו' ו', כי אם הסוס אסור והחמור אסור מ"ב ז' ד', ואין לטעון מן ויאסר יוסף מרכבתו ברא' מ"ו כ"ט כי אמנם גם מרכבה נאמר על הסוסים, ובפרט על ארבעה סוסים, ככתוב ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה מ"א י' כ"ט ואח"כ קראו לכלי מושב שהסוסים מושכים רכב ומרכבה, כמו רכב ברזל, גם כי לא הרי מושב כהרי מרכב, ולא יצדק ל' רכיבה על הישיבה במרכבה, אלא על הרכיבה ע"ג בהמה, ורק דרך השאלה קראו לכלי שיושבים בו מרכבה ורכב.9שש מאות רכב בחור: אחר שלקח כל רכב מצרים אין צורך לומר שלקח שש מאות רכב בחור, אלא הכוונה שהיו לו רְכָבִים נבחרים יותר מן המספר הזה, אך לא לקחם כלם עמו, למען יהיה הנשאר לפלטה, ושאר כל רכב מצרים שלא היו כ"כ חשובים לקחם כלם.10ושלישים על כלו: אנשים גבורי חיל; ודעת ראב"ע כי השני במעלה אחר המלך נקרא משנה וזה אמת והשלישי לו נקרא שליש; ודון יצחק אמר שהיה כל א' מהם שר על שלשים איש; ובתרגום יוני המיוחס לע' זקנים tristatai, ופירש Origenes שנקראו כן הנלחמים במרכבה, להיות בכל מרכבה ג' אנשים אחד מנהיג ושנים נלחמים, וכן דעת גיז'; ודעת Jacob Lydius שהם הנקראים ברומי triarii שהיו קרבים למלחמה באחרונה אחר שנפלו שתים מערכות אחרות, וגם אמר כי אולי אין שליש אלא גבור מאד כי השלוש מורה על מעלה שאין כמוה כמו קדוש קדוש קדוש trismegistus.11ביד רמה: לא היו דואגים כלל עד שראו פרעה ועמו רודפים אחריהם, אז וייראו מאד רשב"ם, וכמהו והנפש אשר תעשה ביד רמה במדבר ט"ו ל'. ואנקלוס תרגם בריש גלי, כי גלוי הראש היה אצלם מורה העדר היראה, וכסוי הראש היה סימן כניעות.12כל סוס רכב פרעה: כל סוסי רכיבה שלו, סוסים שרוכבים עליהם פרשים. והנה לכאורה אחר שהוא מזכיר הפרשים לא היה צריך להזכיר הסוסים, אך הזכיר הסוסים בפני עצמם כדי לצייר לנו הסבות אשר גרמו מחתת ישראל, כי מלבד מה שהפחידה אותם ראיית הפרשים והחיל, גם ראיית הסוסים בעתה אותם מאד. והזכיר תחלה הסוסים כי הם הנראים והנשמעים תחלה, ואח"כ ראו הפרשים, ואח"כ ראו אנשי החיל.13הקריב: פעל עומד, נעשה קרוב.14המבלי אין: שתי שלילות, והיה די באחת, וכן הרק אך במשה במדבר י"ב ב'.15מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים: והלא בעיניהם ראו כל המכות אשר הכה ה' את מצרים וראו כי לא משה פעל כל זאת. ודון יצחק אומר כי אולי חשבו כי רצון ה' להקל את עול מצרים מעליהם ולהרויח להם מעבודתם, ולא שיצאו משם, וזה לא יתכן, כי אמנם משה הזכיר להם ענין היציאה משם, ובענין הפסח אמר להם והיה כי יביאך ה' אל ארץ וגו'; והנכון לדעתי כי לפי דעת אנשי הדורות ההם היו כהני האל וכל העומדים בסודו יכולים לפעול פעולות למעלה מן הטבע בכח אלהי, גם בלא צווי האל עצמו, כי לפי דעתם היה האל כורת ברית עם כהניו היודעים דרכי עבודתו, והיה ניסת להם ועושה רצונם ועיין מה שכתבתי בישעיה א' י"א, לפיכך היה אפשר לישראל שבאותו הדור להאמין כי מכות מצרים היו אותות ומופתים למעלה מן הטבע, ושעם כל זה לא היתה יציאתם ממצרים ברצון אלהי, אלא ברצון משה.16הלא זה הדבר וגו': לא מצאנו שאמרו לו כן, והכותים הוסיפו אחר פסוק ו' ט' ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה: ויאמרו אל משה חדל נא ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר, אבל איך יתכן שבתוך צער העבודה הקשה תעלה על לבם סכנת המדבר? ואם היה שחששו למות במדבר, א"כ מה שלא שמעו אל משה לא היה מקוצר רוח ומעבודה קשה, אבל היה מחכמה ותבונה ויישוב הדעת שדאגו למות במדבר. והנכון כמו שאמרו במכילתא: והיכן דברו? ירא ה' עליהם וישפוט ה' כ"א כי אז התרעמו על שהכביד פרעה את עולם ואמרו למשה: אם לא באת היינו עובדים את מצרים בשלום, ואמנם סוף המאמר כי טוב לנו עבוד את מצרים נראה כדעת דון יצחק שהוא פירוש ותוספת שהוסיפו עתה, ואמנם מה שאמרו ממותנו במדבר ולא אמרו ממותנו בחרב מצרים, הוא מפני שהם לא עלה על דעתם לערוך מלחמה עם המצרים אדוניהם, ומיד נטה לבם לנוס, ולא היה לפניהם אלא הים והמדבר, והיה נראה להם כי עכ"פ אין להם אלא מיתה, ומשה הבין זה ואמר להם שלא ייראו כי ה' ילחם להם במצרים.17כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם: ראייה שראיתם אותם היום, כלומר אחרי הראייה שראיתם אותם היום לא תוסיפו לראותם עוד. והנה רז"ל עשו מזה מצות לא תעשה, וראייה לזה מה שאמר וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד דברים י"ז י"ו, ולפי הפשט כאן היא בלא ספק הבטחה, ויש בכללה מצוה, כלומר ה' מבטיח אתכם שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, וגם אתם אין ראוי לכם שתשובו עוד אצלם ברצונכם. ותלמידי מוהר"ר דוד חזק מפרש בהיפוך המלות, כאילו כתוב: כי את מצרים אשר ראיתם היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, המצרים האלה שאתם רואים היום לא תוסיפו לראותם עוד, וכן תרגם Diodati גם היירונימוס.18תחרישון: ענין שקט כחרש לא ישמע, כמו אלהי תהלתי אל תחרש תהלים ק"ט א', וכן שרש חשה, כמו אל תחרש ממני פן תחשה ממני שם כ"ח א', ואנחנו מחשים מ"א כ"ג ג', וע' בראשית ל"ד ה'.19מה תצעק אלי: לא הודיע ה' מתחלה למשה ענין קריעת ים סוף רק אמר לו סתם ואכבדה בפרעה וגו', לפיכך כאשר ראה משה את מצרים נוסע אחריהם לא ידע איך ובמה יושיע הקב"ה לישראל ואמר לישראל התיצבו וראו כדי לחזק את לבם, ואח"כ התפלל אל ה' רמב"ן ורמבמ"ן.20ויבא בין מחנה: היום כ"א אייר תרי"ט נ"ל שהדבר כמשמעו, מלאך לחוד וענן לחוד, כי לכך שנה הכתוב ואמר במלאך וילך מאחריהם, ואמר בעמוד הענן ויעמוד מאחריהם, ויבא בין מחנה, לא הענן אלא המלאך, והוא היה ענן וחשך לאלו ויאר את הלילה לאלו.21ויהי הענן והחשך: למצרים, כי עמוד הענן הלך אחרי ישראל.22ויאר את הלילה: מלאך ה' הנזכר למעלה האיר את הלילה לישראל, כלו' בבוא הלילה היה להם עמוד האש כמשפט כל הלילה.23ולא קרב זה אל זה: מחנה מצרים אל מכנה ישראל ע"י הענן והחשך שהיה לפני המצרים.24ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה וגו': קריעת ים סוף לפי שהיא מסופרת בתורה היתה מעשה נסים מעורב עם הענינים הטבעיים, שהרי אם לא היה האל רוצה להשתמש כלל בכוחות הטבע, רוח קדים עזה למה? והכתוב אמר בפירוש כי ה' הוליך את הים ברוח עזה, וכ"כ רשב"ם: כדרך ארץ עשה הקב"ה שהרוח מייבש ומקריש את הנהרות, על כן בכוונה לפרש איך היה הדבר קלעריקוס ואחריו רבים אמרו כי בני ישראל עברו בים סוף לצד קצהו הצפוני לצד Suez ופי החירות וכן היא קבלת הישמעאלים ועברו בו בשעה שהוא חוזר לאחור וממיו חסרים refluxus, אמנם בנטות משה את ידו על הים שלח ה' את הרוח העזה ונשבה מצפון לדרום ועכבה את המים מלמהר לשוב מקומם, באופן שנמשך החסרון שעות הרבה יותר מן השיעור הנהוג; ואמרו כן מפני שאם היה כח הרוח לבדו מייבש הים לא יובן איך יוכלו בני אדם לעבור בו ולא תשאם הרוח. ודוגמת זה הביא קלעריקוס שאירע בהולנדא בשנת 1672 שהיו האנגליים במלחמה עם ההולנדיים ונשבה רוח חזקה והמשיכה חסרון מי הים עד י"ב שעות, ולא יכלו האנגליים לבוא היבשה, ותהי תשועה גדולה לאנשי הולאנדא, והוא קלעריקוס וההולכים אחריו אומרים כי אין רוח קדים זה מזרחי ממש, אלא צפוני, ושאמנם להיות רוח הקדים במקומות ההם עז וקשה, היו קוראים כל רוח קשה בשם רוח קדים, כמו ברוח קדים תשבר אניות תרשיש תהלים מ"ח ז', רוח הקדים שברך בלב ימים יחזקאל כ"ז כ"ו, ברוח קדים אפיצם לפני אויב ירמיה יח י"ז, הגה ברוחו הקשה ביום קדים ישעיה כ"ז ח', ישאהו קדים וילך איוב כ"ז כ"א. אמנם החכם יאסט Allg. Geschichte I. 92. 92, אומר כי לא היה בקריעת ים סוף מבוא כלל לחזרת מי הים לאחור כמנהג הטבעי אלא שהיה הענין כלו ע"י רוח סערה גדולה וחזקה מאד, ומה שיקשה איך יוכלו בני ישראל לעבור בים בזמן הסערה, הוא אומר כי הסערה היתה ביום הקודם ובלילה שלפניו, ושמה את הים לחרבה, ומשה העביר ישראל בים ואחר עבור זעם הסערה וקודם שישובו המים למקומם; והוא מפרש ויולך ה' את הים וכבר הוליך. יהיה איך שיהיה, אין ספק שהיה הענין במעשה נסים מעורב עם דרכי הטבע, וכבר הוכיח החכם Niebuhr אשר היה שם בשנת 1762 Description de l'Arabie, כי לא יתכן כלל לומר שהיה ענין כלו בדרך טבעי, כי אעפ"י שהוא עצמו עבר בים סוף אצל Suez על הגמל, והערביים אשר עמו הלכו בו ברגליהם והיו המים מגיעים רק עד ברכיהם, הנה לא יתכן זה לעם רב כישראל, והשיירות ההולכות מן קהירא להר סיני מעולם לא עברו בים סוף אעפ"י שאם היה זה אפשר היתה בזה תועלת גדולה להם; מלבד כי ידוע הוא כי זה ג' אלפי שנים היה הים עמוק ורחב ממה שהוא עתה, וקרקע הים היה נעשה במשך הדורות ע"י החול הנוסף בו גבוה הרבה ממה שהיה מקדם. ולענין מה שהקשו קצת איך יכלו בני ישראל לעבור בים סוף אחרי אשר בקרקעיתו הרבה קָארַאללען, גם לזה כבר השיב החכם ניעבוהר הנזכר כי אין זה כלל בקצה ים סוף לצד Suez, כי שם הקרקע כלו חול ונוח לעבור בו; וכן העיד החכם הנ"ל כי גם הסוף alga הגָדֵל לרוב בים סוף איננו גדל כלל בקצהו הנזכר; ודע כי ענין יבשת מי ים סוף נשאר בקבלה גם אצל גויי הארץ כי כן Diodorus Siculus Bibliotheca 3. 39. הזכיר כי אנשי אומה אחת המתפרנסת מדגים Ictiofagi היושבת אצל ים סוף היה להם קבלה מאבותם כי פעם אחת נעשה כל הים ההוא לחרבה. ורנה"ו ע"ה לפי מה שמצא בס' החכמה המיוחס בשקר לשלמה המלך העמים על ספור התורה אותות ומופתים שלא לצורך, ואמר כי קרקע הים התנשא והגביה עצמו למעלה, ומי הים נבקעו ונערמו משני צדי הדרך החדש ההוא וקמו כמו נד עד שעברו ישראל ובבוא המצרים נפל פתאום קרקע הים למטה והמים נפלו וכסו את המצרים; ע' בפירוש ידידי החכם יש"ר, וע' בפי' ראב"ע למטה כ"ז דעת חוי שהיה אומר כי הכל היה ע"ד הטבע, ותשובות ראב"ע על חלומותיו.25ויולך ה' את הים: כמו ונלך את כל המדבר דברים א' י"ט, ידע לכתך את המדבר שם ב' ז', לאורו אלך חשך איוב כ"ט ג', אשר הלך חשכים ישעיה נ' י"א והנה ויולך ה' את הים ברוח קדים אינו אלא כאילו כתוב ויולך ה' בים רוח קדים, הרוח הוא שהלך, לא הים, והאל הוליך את הרוח כמו למעלה י' י"ג וה' נהג רוח קדים בארץ כ"א אייר תרי"ט.26והמים להם חומה וגו': לדעת ראב"ע נקרשו המים ואחר שעברו ישראל נמסו וכמו שכתוב למטה ט"ו ח' נערמו מים נצבו כמו נד, והנכון כדברי רלב"ג ודון יצחק לא שהיו המים גבוהים מימין ומשמאל, אלא שהרוח העתיקם שם, והיה מונע אותם מהיותם נגרים, כמו שנראה בגלי הים הנאספים על שפתו בעת זעפו, ונעשה אז הדרך אשר עברו בו בים כמו גשר ההולך מצד אל צד ומשני הצדדים נערמו המים ולא יכלו לעבור לשטוף הנתיבה, עכ"ד דון יצחק; ומליצת להם חומה ענינה שהיו המים סביבותם ימין ומשמאל, לא שהיו כחומה ממש וכמו נד, אעפ"י שדרך מליצת השיר אמר נצבו כמו נד, וכן הביא קלער' ראיה ממליצת נחום ג' ח' היושבה ביאורים מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה.27באשמורת הבקר: בסוף הלילה, כי הלילה נחלק למשמרות, והאחרונה נקראת אשמורת הבקר.28וישקף ה' אל מחנה מצרים: פנה אליהם לרעה, והיה זה ע"י עמוד אש וענן ששלח לפניהם, ונראה שהכוונה רעמים וברקים וחצִּי שדי, כמו שאמר המשורר תהלים ע"ז י"ו גאלת בזרוע עמך וגו' ראוך ים אלהים וגו', זרמו מים עבות קול נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו, קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ, וכן מצאנו ל' המם אצל ברקים וקולות, וירעם ה' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם ש"א ז' י', וברקים רב ויהמם תהלים י"ח ט"ו, רוק ברק ותפיצם שלח חציך ותהמם שם קמ"ד ו', וכן ספר יוסף פלאויוס.29ויהם את מחנה מצרים: שרש המם מורה לפעמים השחתה והשמדה, כמו להמם מקרב המחנה דברים ב' ט"ו, אכלני הממני ירמיה נ"א ל"ד, להמם ולאבדם אסתר ט' כ"ד, ולפעמים פזור, אמנם פזור שאחר מפלה והשחתה, כמו והמתי את כל העם אשר תשא בהם, ונתתי את כל אויביך אליך עורף שמות כ"ג כ"ז, וישלח חציו ויפיצם וברקים רב ויהמם תהלים י"ח ט"ו; אף כאן עמוד האש והענן, כלומר הרעמים והברקים והחצים הרגו והשחיתו ופיזרו מחנה מצרים, וזה מתיישב יותר לשטת יאסט שהיתה סערה גדולה, אלא ששקטה בשעה שעברו ישראל וחזרה לאחרי עברם, והשחיתה במצרים, והיה זה למען ידעו מצרים קודם מותם כי ה' נלחם בהם בעבור ישראל כמו שאמר למעלה י"ח מה שלא היה אם פתאום היו טובעים בים.30ויסר: ה' ע"י חציו.31וינהגהו: ה' נהג את מצרים, כלומר גרם להם שילכו בכבדות.32לאיתנו: לתכונתו מקדם; שולטינס ואחריו ראז' וגיז' אומר כי איתן נגזר מן שרש יתן שענינו בערבי perennis fuit, ומפרשים נהרות איתן תהלים ע"ד ט"ו נהרות הנגרים תמיד בלא הפסק, אמנם גם הם מוכרחים להודות כי ותשב באיתן קשתו ברא' מ"ט כ"ד ענינו בחוזק, ול"נ כי עיקר הוראת השרש הזה על דבר קיים ובלתי משתנה והושאל אח"כ על דבר חזק וקשה שהוא ג"כ קיים ובלתי משתנה, והנה לאיתנו הטעם למה שהיה בטבעו תמיד, ולא כמה שכתב גיז' בליקסיקון De perennitate idest fluxu maris,33וינער: גרם להם שיפלו בתוך מי הים, מל' לאחוז בנכפות הארץ וינערו רשעים ממנה איוב ל"ח י"ג.34לכל חיל פרעה: הוראת הלמ"ד הוא לפרש cioè וכמוה לסיחון מלך האמורי תהלים כ"ז י"ג, לכל כלי המשכן שם שם י"ט.35מת על שפת הים: ישראל מהרו ללכת לדרכם ולא ראו מפלת המצרים, רק ראו קצת מהם מתים על שפת הים, כי רובכם ירדו ונבלעו בתחתית הים, כאמרו תבלעמו ארץ, ומיעוטם בזעף המים הושלכו על שפת הים.
