רש"י על תענית ט׳ א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על תענית ט׳ ע״א:ז׳ » « רש"י על תענית ט׳ ע״א:ט׳

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

כל גר כו'. ואעפי"כ אין מונעין כו'. עיין לקמן פ"ד הי"ג מ"ש שם רבינו והוא תוספתא היו שם עניים שאינם ראויים כו' דמבואר שם דצריך למחות בידם אם יכול וכ"כ בזה בח"ב לחלק בין לקט לשכחה ופיאה דלקט לא חל שם לקט עד שיבוא ליד עניים ולא דמי לפיאה דשם מרשות בעה"ב נפיק לי' מיד ואף אם נטלן עשיר לא גזל את בעה"ב רק את העניים ולא דמי להך דב"מ דף ל' ע"ב גבי הך דריבר"י דשם למי שלא הפקיר לו הוה של בעה"ב. משא"כ בלקט אם לקטן מקודם שזכו בו עניים הוה כמו שגוזל את בעה"ב. ובזה יש ליישב דברי רש"י סנהדרין דף פ"ח ע"א ד"ה שלוש שכתב שאין דרך להפקירן אך י"ל דכונת רש"י לפי מה דמבואר בב"ק דף ס"ט דהי' דרכם להפקיר מה שלקטו העניים שלא כדין ע"ש על זה אמר דשלוש אין דרך להפקיר גם י"ל דיש נ"מ בין אם לוקטים עם עניי ישראל בין בפ"ע וכאן דוקא עם עניי ישראל ועיין בתוספתא פיאה פ"ד מה דנקט שם דעניי עכו"ם אין מאמינים להם שהפירות של לקט משמע דאם לקטו פטורים ממעשרות ועיין גיטין דף מ"ז ע"א דמבואר אם לקטו עניי עכו"ם הפירות חייבים במעשר וצ"ל כמש"כ לחלק בין אם לקטו בפ"ע או אם לקטו עם עניי ישראל גם י"ל דנ"מ בין אם לקטן גר תושב דמצווין להחיותו והיינו משקיבל עליו בב"ד בזמן שמקבלין עיין ב"מ דף ע"א ובדברי רבינו פי"ד מהל' אס"ב ופ"כ מהל' שבת וכ"מ ובזמה"ז דאין מקבלין ג"ת אז גם ב"נ דהיינו שמשמר ז' מצות מצווין להחיותו וכמש"כ רבינו בהל' מלכים פ"י ה"י ועיין בירושלמי פ"ח דיבמות אם מוזהרין על אונאה שלו ע"ש ובגיטין דף מ"ד ע"א אבל בפ"ד מיירי בגוי שאינו נזהר בז' מצות ולכך צריך למחות בידו אם יכולים. גם י"ל דבפ"ד מיירי כגון מומר ועיין גיטין דף ל' ע"ב דהוה מחלוקת דתנאי אם נותנין מעשר עני לכותי ובתוספתא פ"ד דכאן מבואר דנותנים להם שפיר ובמ"ש רבינו בהל' רוצח פ"ד הי"ב ופי"ג הי"ד ובגיטין דף מ"ז ע"א ולקמן בפ"ח הי"ד ואף דבהל' עבדים פ"ח ה"ה פסק דגבי אם מכרו למומר הוה רק ספק התם הטעם כך דכיון דמוטל על האדון שביתת עבדו ואם מכרו לעכו"ם עדיין נשאר הגוף של ישראל כמבואר בגיטין דף מ"ג ע"ב ע"ש בתוס' ד"ה אבל ושם דף מ' ע"א ברש"י ד"ה אין לו שם ר"ל מטעם קנס שקנסו אותו אבל מן הדין עדיין הוא שלו וא"כ מוזהר הוא על שביתתו ונ"מ דגם עבד תושב אסור למוכרו לעכו"ם אם נימא דהוא מוזהר על שביתתו עיין תוספתא דע"ז פ"ד דגם גר אסור למכור עבדיו לגוי ועיין יבמות דף מ"ח ע"ב אך שם שאני משום שאסור לקיימן ועיין ע"ז דף י"ג ע"ב ושם ר"ל עבד תושב וכ"כ בזה בהל' ערכין וגבי כותי ס"ל דחכמים הפקיעו אותו לגמרי מישראל וא"כ לא קנה העבד קנין הגוף והישראל מחוייב בשביתתו ועיין סנהדרין דף פ"ה ע"ב גבי מה דפליגי שם רש"י ותוס' גבי שור של ישראל שנגח שור של כותי ובתוספתא דב"ק פ"ד מבואר כשיטת רש"י. משא"כ במומר דקנה אותו קנין גמור ועיין מש"כ בזה בהל' שבת פ"כ ובהל' נדרים ובירושלמי תענית רפ"ג דהוה מחלוקת אם מתריעין בשביל חשודים או גוים ורש"י תענית דף ט' ע"א בד"ה מטר ובירושלמי פ"ג דהוריות מומר קודם לגר כו' וגם נ"מ דאם גוים מלקטים אותם לא חל עליהם מתנות עניים למפרע והוה כמו לעורבים ולעטלפים וא"כ נמצא לא נתן להם כלל מתנות עניים. משא"כ בישראל מומר שפיר יש עליהם שם מתנות ונמצא שנותן מתנותיו לעני שאינו הגון ואסור ועיין ביבמות דף ק' ע"א אם נותנים לעבד מתנות עניים ובירושלמי פ"ב דכתובות ה"ו גבי לישראל עפ"י עד אחד ע"ש ובגיטין דף י"ב ע"א ודף ל"ז ע"ב גבי פדיון שבויים ותוס' ב"ק דף פ"ח ע"א גבי צדקה וריבית לעבד ובמה דמבואר ביומא דף ע"ה ע"א אוכל מה שרבו אוכל ובמ"ש רבינו בהלכות עבדים פרק ט' הלכה ח' ע"ש ונדה דף מ"ז ע"א לעבודה נתתיו כו' וכ"כ בזה בהל' אס"ב:

2 תענית פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד, פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים. מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד, דִּכְתִיב: ״יִפְתַּח ה׳ לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ״. פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים, דִּכְתִיב: ״הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם״.

3 תענית פתח ↗

1 מטר בשביל יחיד – שאם א"צ מטר אלא לאדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם או שדר בעיר שכולה נכרים וצריך למטר בא בזכותו ופרנסה שפע טובה ומחיה לכל העולם אינו בא לעולם בזכות אחד אלא בשביל רבים שאם רבים צריכין שובע שתשלח ברכה בתבואה הקב"ה עושה אם זכו אבל יחיד הצריך שיתברכו תבואותיו אין הקב"ה משנה בעבורו דין השנה אלא כפי ברכותיה ואע"פ שמוריד בשביל יחיד מטר זה להשביח תבואותיו שלא יהו גרועות משל אחרים אבל לעשות שדהו כשדה שובע לא:

2 מטר ארצך – של אחד משמע:

3 ממטיר לכם – לשון רבים:

רש"י על תענית ט׳ ע״א:ז׳ » « רש"י על תענית ט׳ ע״א:ט׳