רש"י על תענית ה׳ ב

1 ששקולה כשתים – דכותיים וקדריים כדמפרש שהרעו משניהן לא הבינו מהן דכותיים וקדרים אע"פ שיראתם פחותה לא רצו להמיר ועמי המירו באחר ולא עוד אלא בלא יועיל:

2 והאמר מר – במועד קטן דף כח. זו מיתתו של שמואל הרמתי ולא כרת היא במסכת שמחות פ"ג מפרש מת בכך שנים זו היא מיתת כרת בכך וכך זו היא מיתת אסכרה:

3 ימיו של שמואל נ"ב שנה – דכתיב עד יגמל הנער וגו' דשיבירי"ר בלע"ז וכ"ד חדשים נקרא תינוק וכתיב שמואל א א׳:כ״ב וישב שם עד עולם עולמו של לוי חמשים שנה שנאמר במדבר ח׳:כ״ה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה בבכורות ירושלמי ובסדר עולם תמצא כשני דפין תוספת על זה:

4 קפצה – הלבין שערו:

5 נחמתי – ורצה הקב"ה להורגו מיד:

6 שקלתני כמשה ואהרן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו' – שוין הן:

7 מעשה ידיהן – יהושע אף הוא היה תלמידו של אהרן כדאמרי' בעירובין דף נד: יצא משה ושנה להן אהרן פירקו:

8 כי זוטר – בחור:

9 מרנני כולי עלמא אבתריה – דאמרי מדמית זוטר שמא ח"ו עבירה היתה בו:

10 וכי מה ענין גבעת בנימין אצל רמה – בהר אפרים:

11 שישב ב' שנים ומחצה – כדמפרש בסדר עולם שמלך מחצית שנת עשתי עשרה ושנים עשרה ושלשה עשר ושמואל מת בתוך שנת שלש עשרה לסוף שמונה חדשים:

12 מי מידחי גברא כו' – דאידחי שמואל מקמי דוד:

13 במעשיהם לא נאמר – דמשמע בעבור חטא:

14 אלא באמרי פי – מפני דבר שגזרתי כגון האי מעשה דשמואל:

15 ה"ג לימא לן מר מידי – ולא גרסינן חד לחבריה:

16 שמא יקדים קנה – כשיוציא הקול נפתח אותו כובע שעל פי הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן ולפיכך לא אומר לך כלום מאכל ומשתה הולך דרך הושט:

17 לא מת – אלא חי הוא לעולם:

18 בכדי – וכי בחנם ספדו ספדיא וחנטו חנטיא דכתיב ביה בראשית נ ויחנטו אותו ויספדו לו:

19 מקרא אני דורש – והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת:

20 מה זרעו בחיים – כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים החיים הוא מקבץ שהן בשבי שהמתים אינן בשבי:

21 אף הוא בחיים – שיביאנו בגולה כדי לגאול את בניו לעיניו כמו שמצינו במצרים וירא ישראל וגו' ודרשינן ישראל סבא ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת אבל חי היה:

22 כל האומר רחב רחב מיד נקרי – נעשה בעל קרי:

23 לא איכפת לי – איני חושש:

24 ביודעה – היינו נמי מכירה:

25 כי הוה מיפטר – רב נחמן מרב יצחק:

26 ופירותיו מתוקין – לרעב:

27 והיה צילו נאה – שזה צריך לאדם עייף לנוח תחתיו:

28 ואמת המים – לצמא: