רש"י על תענית י״ב ב

1 תיר – ער כדמתרגמינן בראשית מא ויקץ ואיתער:

2 אהדורי סברא – אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם:

3 וכי מדכרו ליה מדכר – כזה שמעת מדכר:

4 יחיד שקבל עליו תענית – סתם ואינו יודע איזה תענית קבל עליו אם של יחיד אם של צבור:

5 ואסור בנעילת כו' – שמא תענית צבור כשלש ראשונות או כז' אחרונות קיבל עליו:

6 קאתו רבנן לתעניתא כו' – בתענית צבור וסברי לה כשמואל דאמר אין תענית צבור בבבל בפרק מקום שנהגו פסחים דף נד: דאסור בנעילת הסנדל ובכל הני:

7 איקפד רב ששת דלמא מיכל נמי אכלי – ופורשים מדרכי צבור ולית ליה דשמואל ואנן האידנא נהגינן כשמואל:

8 אפנתא – אישקריפי"ט:

9 מחלפי – ביומא דתעניתא:

10 לצעורי בעלמא – אי מצי מצער נפשיה ואי לא לא יהא אלא ליומא אחרינא:

11 ואפילו בשבת – יכול להתענות כדי שיתבטל צער גופו:

12 בשני מטין עם חשיכה – ולא נועלין ולא פותחין הואיל ולאו לכבוד שבת הוה ובחמישי מותרין לפתוח לגמרי:

13 קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים – כל יושבי הארץ בית ה' אלהיכם וזעקו אל ה':

14 מה עצרת – שבועות ושמיני עצרת:

15 אי מה עצרת – איסור מלאכתו מאורתא:

16 דומיא דאסיפת זקנים ביום – דבלילה כל אחד בביתו ואינן נאספין:

17 מסייע ליה לרב הונא – הא דפשיטא לך דאסיפת זקנים ביום:

18 דאמר מצפרא כינופיא – ביום תענית צבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבקר:

19 היכי עבדי – מאי עבדי בכינופיא דמצפרא ובכוליה יומא דתעניתא:

20 מעיינין במילי דמתא – דרישה וחקירה לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר אם גזל וחמס ביניהן ומפייסין אותן:

21 ריבעא דיומא – מחצות ואילך עושין ב' חלקים:

22 בפלגא – דהיינו ריבעא דיומא קרו ויחל משה ומפטירין דרשו את ה' בהמצאו: