רש"י על תענית י״א א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על תענית י״א ע״א:ג׳ רש"י על תענית י״א ע״א:ה׳ »

1 תענית פתח ↗

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אָסוּר לְאָדָם לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב״. תָּנָא: חֲסוּכֵי בָּנִים מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן.

2 כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

פג שם. אלא לחשוכי בנים. היינו שלא קיימו פ"ו כמ"ש רש"י בתענית י"א ע"א ומשמע דאע"ג דיש לו שני בנים אם אין לו בת מותר כוון שעדיין לא קיים פ"ו. והיינו שצריך לכוין בכל תשמיש ותשמיש לשם מצוה פ"ו ואחר שתתעבר אסור. וה"ד למי שאין יצרו תוקפו אבל למי שהוא עדיין בבחרותו ויצרו תוקפו שיש חשש לשז"ל ודאי מותר לשמש ואעפ"י שקיים פ"ו כמ"ש באו' הקודם וכ"מ ממ"ש לעיל או' ו' שאין לך איסור כמו איסור המוציא שז"ל יעו"ש:

4 אסור לשמש מטתו בשני רעבון – דצריך אדם לנהוג צער בעצמו:

5 חסוכי בנים – חסירי בנים דגרסינן במנחות דף כט. לגבי מנורה ומי חסיכי כולי האי שלא קיימו פריה ורביה:

« רש"י על תענית י״א ע״א:ג׳ רש"י על תענית י״א ע״א:ה׳ »