רש"ש על יבמות כ״ב א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על יבמות כ״א ע״ב רש"ש על יבמות כ״ב ע״ב »

1 יבמות פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: גֵּרִים, הוֹאִיל וַאֲתוֹ לְיָדָן, נֵימָא בְּהוּ מִלְּתָא: אַחִין מִן הָאֵם — לֹא יָעִידוּ, וְאִם הֵעִידוּ עֵדוּתָן עֵדוּת. אַחִין מִן הָאָב — מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה. אַמֵּימָר אָמַר: אֲפִילּוּ אַחִין מִן הָאֵם נָמֵי מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה. וּמַאי שְׁנָא מֵעֲרָיוֹת? עֶרְוָה — לַכֹּל מְסוּרָה, עֵדוּת — לְבֵית דִּין מְסוּרָה, וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.

2 רש"י פתח ↗

ושבבתו - בת בן בתו שהרי בת בתו ערוה הלכך בת בן בתו שניה וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה:

1 גמרא אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה ומ"ש מעריות כו'. לכאורה מכאן סתירה להרמ"א בחו"מ סי' ל"ג סעיף ב' דקרובי האם אינן פסולין לעדות אלא מדרבנן דא"כ שנא ושנא וכמו דל"ג בהם שניות מה"ט:

2 רש"י ד"ה שניה. הילכך אמם שניה. כצ"ל:

« רש"ש על יבמות כ״א ע״ב רש"ש על יבמות כ״ב ע״ב »