רש"ש על יבמות ט״ו ב

1 גמרא ת"ש דארב"צ כשהייתי לומד תורה כו'. תוספתא פ"ב דסוכה וע"ש:

2 רש"י ד"ה שהן לחים. ושמא נגע בגב החבית וטמאה כו' וטמאתם. כצ"ל. ותמוה דהא כ"ח אינו מיטמא מגבו ואולי כוונתו שהסיטו וס"ל דע"ה מטמא בהסיט לתרומה עי' תוס' חגיגה יט ב אבל א"כ היו הזיתים ג"כ מטמאים בהסיטו ול"ל וטמאתם ור"ל החבית טמאתם:

3 רש"י ד"ה היא עצמה מתחללת. ועמיו היינו אשתו. אולי משום דכתיב לא יטמא בעל בעמיו ומפרש דר"ל באשתו ועי' קדושין עז א מ"ט דר' דוסתאי כו' לא יחלל זרעו בעמיו בעם אחד כו' ע"ש בפרש"י: