רש"ש על בבא קמא כ״ב

1 תד"ה וריו"ח למ"ל באדיי' אדויי כו'. והתוי"ט כתב בדעת הרע"ב דבאדיי' אדויי היא מתניתין ע"ש ועמש"כ בס"ד בר"פ והתור"ע הקשה עליו דע"כ מיירי ע"י שינוי מדתני עלה דמשלם מגופו וא"כ אתיא כר"ט כו' ע"ש ול"נ דדעת הרע"ב לפסוק דאין שינוי לצרורות כיון דרבא בעי באת"ל דאין שינוי כדאיתא לעיל ר"ד יט וכ"נ מפירושו לקמן פ"ג מ"י גבי שורו שהדליק אה"ג שכ' חייב ח"נ דמשונה הוא והוא מפרש"י ומשמע דעל כל הגדיש משלם ח"נ וזהו שינוי בצרורות ועי' במע"מ אות ו' ולכן מצי אתיא אפי' כרבנן דר"ט:

2 גמרא כשהצית בגופו ש"ע כו'. וסמוך לו אע"ג דהצית בגופו מ"מ היה יכול להנצל כיון שאינו כפות. ונראה דלו ל"ד ור"ל שהיה כפות אף בפ"ע ובמלת לו יכוון שהיה סמוך לו בכדי שתעבור הדליקה מזל"ז:

3 תד"ה בגדי ותירץ הרריב"ם כו' דהכל חייבין כו'. נ"פ דר"ל דהכא נמי כיון שהעבד כפות וישרף ודאי מיחשב המדליק כרודף וניתן לכ"א להצלת העבד ודלא כמהר"ם: