רש"ש על בבא קמא כ״ה

1 גמרא כי ל"ל דיו היכא דמיפרך ק"ו כו'. נ"ל משום דהסברא נותנת דלא נימא דיו כיון דבנידון מצינו חומרא בד"א שאינה בהמדיין ק"ו שנביא אליו חומרת המדיין כמו שהיא בו אלא שחידש לנו הכתוב דנימא דיו אין לך בו אלא חידושו דהוא במקום דאהני לן ק"ו במקצת ולשון התוס' לעיל יח ב בד"ה היכא נגדי קצת:

2 שם ומאן תנא כו' לא ר"א כו' אלא האי תנא הוא דתנן כו'. לכאורה גם על המשנה גופה יקשה מאן תנא כדפריך בכ"ד ובאמת י"ל דהברייתא וכן המשנה אתיין כר"ט דל"ל דיו היכא דמיפרך ק"ו ור"א ור"י כרבנן. אמנם נראה דפי' ומאן תנא כו' הוא קושיא על ר"פ דמנ"ל דכוונת הברייתא לאתויי בהאי ק"ו אף למשא וכ"נ מלשון רש"י למתבונן בו:

3 רש"י ד"ה למעלה מהן מג' אבות כו'. ע"ש בריש כלים דלעיל מינייהו תני בועל נדה וצ"ל דרש"י אזיל בשטת הרמב"ם שהביא התוי"ט שם דבוע"נ מטמא במגע ובמשא כנדה וכ"מ מדבריו בנדה לג ד"ה מה היא וגם ס"ל דזובו של זב ואינך א"מ לנוגע בהן אלא בכעדשה רק שעומד נגד זה מש"כ לעיל בד"ה ומה דש"ז דמטמא אדם במגע ילפינן מאו איש אשר תצא ממנו ש"ז דלפ"ז יטמא בכ"ש כדאיתא שם מג ב ועוד דאפי' אם א"מ אלא בכעדשה מ"מ חמורים מבוע"נ שא"מ עד שינשא רובו עמש"כ שם אלא די"ל דלא מחוור בעיניו לפרש מעלתם על בוע"נ בזה כפי' הרמב"ם והרע"ב משום דבמתניתין לא תני רק שהן מטמאין במגע ובמשא דמשמע ליה דזהו מעלתם וא"כ אדרבה בוע"נ חמיר מינייהו שהוא מטמא מו"מ לכן פי' דקאי על משנה ראשונה וכה"ג רצה הר"ש לפרש למעלה מהן דאמר בבוע"נ דלא קאי אדסמיך ליה דהיינו נבלה כו' אלא אבבא קמייתא ע"ש אבל זה תמוה דנחית רש"י למנינא ונקיט ג' אבות כו' והתם חשיב יותר ע"ש וגם הם מטמאין אדם לטמא בגדים אף במגע וא"כ מעלתם גדולה אף מנבלה כו' דבבבא שני' דבמגע א"מ אדם לטמא בגדים וצ"ע:

4 תד"ה ומה וא"ת מה לפכין קטנים שכן מטמאין מאוירן שיכול לתלות שער כו'. ק"ל דהא שער של מת א"מ אלא כשהוא מחובר ואז מטמא אפי' באהל כדאיתא באהלות פ"ג מ"ג וד' ואחד מדרכי אהל הוא שהמת מאהיל על האדם או הכלים עי' רמב"ם פ"א מהל' ט"מ ה"י וא"כ גם המפץ יוכל להתטמא באויר והל"ל עצם כשעורה או שער דנבלה או דשרץ שאינן מטמאין באהל וצ"ע:

5 בא"ד מה לשא"כ שכן נעשין אה"ט תאמר במפץ כו'. וכן לקמן בד"ה וקמייתי כ' דמפץ אינו נעשה אה"ט כיון דל"ל טהרה במקוה. ועי' מה שתמהתי ע"ז בפסחים יז:

6 תד"ה אמר קרא וי"ל דאטומאה דכתיב בהדיא מ"ל קרא. ד"ז נשמט מהמחבר ז"א על הספרי בפ' חוקת פיס' קכ"ז שמקשה שם על הרמב"ן שכ' דלהכי לא יליף ר"מ טומאת היסט במת מק"ו מנבלה משום דאית ליה דיו ולא אתי מק"ו לטומאת ז' מהא דמסקינן הכא מקרא דוכבסתם כו' כ"ט כו' לא יהיו פחותין מן שבעה ולדברי התוס' שלפנינו המוכרחים בסוגיא לק"מ אבל ק"ל דמסקינן הכא דכ"ע א"ל דיו היכא דלא מיפרך ק"ו וא"כ איך יליף הת"ק שם טומאת ז' במשא דמת מק"ו דנבלה נימא דאהני ק"ו לטומאת ערב ודיו לאפוקי טומאת ז' וצ"ע ומה שמזווג שם הז"א בשם הז"ר דיו עם דון מינה כו' הלא מסוגיין מוכח דב' ענינים המה: