רש"ש על בבא קמא כ׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא קמא י״ט ע״ב רש"ש על בבא קמא כ״א ע״א »

1 בבא קמא פתח ↗

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרָבָא – אִם נֶהֱנֵית, מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. כֵּיצַד? אָכְלָה קַב אוֹ קַבַּיִים – אֵין אוֹמְרִים תְּשַׁלֵּם דְּמֵיהֶן, אֶלָּא אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ דָּבָר הָרָאוּי לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָגִיל. לְפִיכָךְ, אָכְלָה חִטִּין אוֹ דָּבָר הָרַע לָהּ – פְּטוּרָה.

2 בבא קמא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרָמֵי בַּר חָמָא: לָא הֲוֵית גַּבַּן בְּאוּרְתָּא בִּתְחוּמָא, דְּאִיבַּעְיָא לַן מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא. אֲמַר: מַאי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא? אֲמַר לֵיהּ: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אוֹ אֵין צָרִיךְ?

3 בבא קמא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: מַתְנִיתִין הִיא. הֵי מַתְנִיתִין? אֲמַר לֵיהּ: לְכִי תְּשַׁמֵּשׁ לִי. שְׁקַל סוּדָרֵיהּ כְּרַךְ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִם נֶהֱנֵית – מְשַׁלֶּמֶת מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית.

4 בבא קמא פתח ↗

וְיָתֵיב רַבִּי אֲבָהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר; וּשְׁתֵק לֵיהּ.

5 בבא קמא פתח ↗

אִיהוּ סָבַר – מִדִּשְׁתֵיק, מוֹדֶה לֵיהּ. וְלָא הִיא, אַשְׁגּוֹחֵי לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ.

5 בבא מציעא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מַסֵּיק בֵּיהּ זוּזֵי. מָר כֵּיוָן דְּמַסֵּיק בְּהוּ זוּזֵי מִחֲזֵי כְּרִבִּית. דְּאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. הִלְוָהוּ וְדָר בַּחֲצֵירוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אֲמַר לֵיהּ: הֲדַרִי בִּי.

1 גמרא אלא אומדים כמה אדם כו'. ונראה דבזה אתא לאפוקי דאם אכלה קב או קביים דאינו משלם רק כפי שיעור שדרך אדם להאכיל לבהמתו אם חצי קב או פחות וברש"י ט"ס וצריך להגיה ולא קב או קביים וכ"ה בנ"י דבר הראוי לה ר"ל בזה דאם אכלה דבר המעולה בדמים אינו משלם רק בעד דבר הראוי לה כגון שעורים לחמור וכרשינין לפרה אע"פ שאינו רגיל ר"ל דאומדים באדם שאינו רגיל כמה היה רוצה לתת בעד דבר הראוי לה כנ"ל אע"פ שאינו רגיל להאכילה רק עמיר דלא יקנה שעורים אלא אם יארע לו בזול:

2 שם לא הוית גבן באורתא כו'. הגה"ש שכח לציין עוד בב"ב נא:

3 גמרא א"ל לכי תשמש לי שקל כו'. עי' בסה"ד בסתנו"א אות ר' מה שהביא קושיא בזה בשם הגה' היוחסין:

4 שם ז"א הדר כו'. לכאורה ה"מ לדייק כן מר"פ דשם הנהנה כו' אע"פ שלא פגם מעל כו' כיצד נתנה קטלא כו' כיון שנהנה מעל:

5 שם ולא היא אשגוחי לא אשגח ביה. לכאורה קשה איך לא חש להשיבו על מה שאמר בשם שמואל הלא אף היכא דשתיק רב לר"כ ור"א שהיה תלמידי חברים אליו לא אמרי' כן כמ"ש התוס' בב"ב סב כש"כ ריו"ח לשמואל שהיה גדול ממנו כדמוכח חולין צה ב ודוחק לחלק בין בפניו ושלא בפניו וי"ל משום דידע ריו"ח דשמואל עצמו הדר ביה כדאיתא בב"מ ולזה נ"ל שכוונו התוס' בהביאם זה הכא ובזה י"ל קצת הגי' דשם א"ל ריו"ח הדר כו' שהמפרשים מחקו ורק להוסיף מלת הא וכ"מ שם בהגהות הב"ח ור"ל דמוכח מדריו"ח דשתיק ליה ש"מ דידע ביה דהדר:

2 בבא בתרא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: לָא הֲוָה מָר גַּבָּן בְּאוּרְתָּא בִּתְחוּמָא, דְּאָמְרִינַן מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא אָמְרִיתוּ? הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לְאִשְׁתּוֹ – קָנְתָה, וְלָא אָמְרִינַן לְגַלּוֹיֵי זוּזֵי הוּא דְּבָעֵי.

5 חולין פתח ↗

כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב, הֲוָה כָּתַב לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן ״לָקֳדָם רַבֵּינוּ שֶׁבְּבָבֶל״. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ, הֲוָה כָּתַב לִשְׁמוּאֵל ״לָקֳדָם חֲבֵירֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל״. אָמַר: לָא יָדַע לִי מִידֵּי דְּרַבֵּיהּ אֲנָא? כְּתַב שַׁדַּר לֵיהּ עִיבּוּרָא דְּשִׁיתִּין שְׁנֵי. אֲמַר: הַשְׁתָּא חוּשְׁבָּנָא בְּעָלְמָא יָדַע.

« רש"ש על בבא קמא י״ט ע״ב רש"ש על בבא קמא כ״א ע״א »