רש"ש על בבא קמא י״ז

1 גמרא והא האידנא נמי עבדינן הכי. כ"נ דצ"ל וקושיא היא:

2 שם ואב"א אנוחי נמי מנחינן. נראה דר"ל דאילו רצו להניח נמי הוו רשאין אבל לומר קיים אינן רשאין:

3 במשנה היתה מבעטת כו'. נ"ל דלהכי תנא לה הכא אף דתולדה דקרן היא משום דסד"א דהוה תולדה דרגל וכדמקשה הגמרא בריש מכלתין לכן אשמעינן דאינו כן ומה"ט תנא נמי לקמן אצל שן אכלה כסות או כלים אף דתולדה דקרן היא וביותר לשמואל וריו"ח שם בגמרא דהבד"א ברשות הניזק כו' לא קאי עלייהו ותירוץ התוס' בזה דחוק:

4 שם דרסה עה"כ כו' ועל האחרון משלם ח"נ. עי' גיטין כט ב דמדקדק הש"ס מדקתני אחרון מכלל דשליח דשליח ג"כ משוה שליח וא"כ ה"נ מדקתני על האחרון ולא תני על השני מוכח דאפי' על כלי שלישי משלם ח"נ וסייעתא להרא"ש בסי' ב גבי בעיא דר"א דכח כחו לכ"ע ככחו דמי ותיובתא להתוס' לקמן כב בד"ה וריו"ח והרווחנו עוד לומר דזה אתא התנא לאשמעינן בבבא זו ולא נצטרך לדברי ר"י בתד"ה דרסה:

5 תד"ה הבהמה אבל קשה לר"י מה חידש כו'. עמש"כ בסנהדרין נד בישוב קושייתו בס"ד:

6 תד"ה קמ"ל אלא ילפינן בהמה משבת כו' דבעירה ובהמה הכל אחד. ולשון הנ"י מבהמתך דכלאים או דשבת כדתנא דבר"י ושב הכהן כו' והנה כלאים גופייהו לא ידעינן אלא משבת לקמן בס"פ הפרה ולכן לכאורה לשון התוס' מדוקדק יותר אולם ק"ל הא בכ"ד אמרי' הנ"מ היכא דליכא דד"ל כו' והכא בהמתך דכלאים דמי ליה ולפמש"כ התוס' במנחות ד בד"ה מנ"מ ע"ש הוה א"ש אכן הם עצמם סתרו שם תירוצם וכן נ"ל סתירה לדבריהם מריש יומא ע"ש אבל אי ילפינן מכלאים א"ש דכה"ג פריך במכות יג ב ועוד ליגמור מעיני מלעיני דהא גמר לעיני מלעיניך אולם גם זה נסתר מהא דיומא וקשיין אהדדי הא דיומא והא דמכות ודע דלפי' התוס' ע"כ מוכח דילפינן שני דברים מבהמה דשבת ועי' לקמן ספ"ה בתוי"ט ומש"כ עליו:

7 תד"ה זרק נראה כו' דהשני חייב. מכאן השבתי לאשר נדרשתי מחכם א' אם שבר איש אחד כלי של חבירו ואח"כ נפלה דליקה ר"ל באותו בית אשר בו היה הכלי ונשרף כל אשר בתוכו באין מציל אם חייב המזיק לשלם או דמ"ל סוף סוף אם לא שברתי' היה נשרף ומדברי התוס' שלפנינו מוכח שחייב מק"ו דהא נידון דהתוס' כבר ברי היזקא שהרי האבן או החץ היה מוכנים לשברו חייב המשבר ק"ו בנפלה דליקה אח"כ דבשעה ששברו לא היה עדיין מוכן המזיק דחייב ועוד ראיה מהנ"י לקמן בפ' המניח במשנת שני שוורין תמין שחבלו זב"ז שכ' דסיפא דאבד האחד שא"י לומר בעליו שלם אתה לי כי שלי אבד כו' וכ"כ התוס' שם ועוד יש לי ראיות בזה ואכ"מ אמנם אם כבר נפלה דליקה באותו חצר אולי דומה למ"ש בגיטין עט אבל קדמה דליקה לגט לא ע"ש. ועי' במלחמות בהא דרבה בסוף פרקין. ועי' לקמן קטו ב כיוצא בדינים אלו: