רש"ש על בבא קמא פ׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על בבא קמא ע״ט ע״ב רש"ש על בבא קמא פ״א ע״א »

1 תוספות פתח ↗

מהו להשהות קבעו מיניה - אין נ"ל דפליגי רבנן עליה דר"ג כדפי' בקונטרס דמהו להשהות קודם הרגל קבעו מיניה ואמר להן מותר ולאו דוקא נקט קושרה אלא אורחא דמלתא נקט שדרכן היה לקשור בהמה דקה לכרעי המטה כדאמר באלו טריפות חולין דף נד: חבל היוצא מן המטה עד תשעה טפחים טהור ופירש שם בקונטרס שבכך הוא ראוי לקשור בהמה דקה בכרעי המטה כדכתי' אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח שהיו קושרין הקרבנות בכרעי המטה עד שיביאוהו לקרנות המזבח אי נמי נקט קשרו לאשמועינן דאפילו בקשורים אסור לגדל כ"א להשהות ובתוספתא פ"ח נמי משמע דאף קודם הרגל לא שרי להשהות אלא בבית דהכי קתני בהדיא אבל מגדלים קודם הרגל ל' יום ולא שתהא יוצאה ורועה בשוק אלא קושרה בכרעי המטה שאלו לר"ג כו':

2 תוספות על בבא קמא פתח ↗

דקטיני שקיה - פי' שוקיו דקין ולהכי נקרא חרצא שהחרצין ניכר בין השוקים מתוך שהן דקים ונראין גבוהים ומשום הכי תנן בפ"א דאהלות חולדות הסנאים רבי יוסי אומר ב"ש מטמא כזית במשא וכעדשה במגע דמתוך שרגליה גבוהים ודקים מספקא להן שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה או שמא היינו היא ויש לה תורת שרץ והאי דמסיים ומאי שרצא דמתתאי שקיה ה"ק ומאי שרצא חולדה דכתיב בקרא שאין ספק דמתתאי שקיה שהי' רגליה קצרות ושורצת על הארץ וכן נראה לר"ת:

3 בבא קמא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: דִּידַן קָא מְינַטְּרָא לְהוּ חוּבָּה. אֲמַר לֵיהּ: חוּבָּה תִּקְבְּרִינְהוּ לִבְנַהּ. כּוּלְּהוּ שְׁנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לָא אִקַּיַּים זַרְעָא לְרַב הוּנָא מֵחוּבָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: עָשִׂינוּ עַצְמֵנוּ בְּבָבֶל כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִבְהֵמָה דַּקָּה, מִכִּי אֲתָא רַב לְבָבֶל.

1 תד"ה מהו חבל היוצא מן המטה עד חמשה טפחים כו'. כצ"ל:

2 תד"ה דקטיני ומש"ה תנן בפ"ח דכלאים מ"ה. כצ"ל:

3 גמרא כולה שניה דראב"א לא אקיים זרעא לר"ה. כה"ג בב"מ קח:

« רש"ש על בבא קמא ע״ט ע״ב רש"ש על בבא קמא פ״א ע״א »