רש"ש על בבא קמא ס״ה

1 תד"ה אין לי שהכישה במקל כו'. לכאורה זה הוי משיכה עיין לעיל נו ב וליסטים נמי דהכישוה וברש"י ותוס' שם ובקדושין כב ב כיצד במשיכה כו' או שהכישוה במקל וא"כ ל"ל גגו כו' אפי' בסימטא ולרבינא בכתובות לא ב אפי' בר"ה נמי ועי' לקמן עט במשנה ורש"י בגיטין ובב"מ פי' שנכנסה שם ונעל בפניה ומש"כ עוד לאשמעינן דחצר קונה אף לחובתו הלשון תמוה דמה בכך שהוא לחובתו כיון דמדעתו הוא והכי הל"ל אף לדבר עבירה וכדמסקי:

2 גמרא וחכ"א בראשו וחמישיתו כו'. לכאורה ה"נ להגיה וחמישיתיו כי כן כתיב בויקרא אבל רש"י העתיק קרא דוהשיב את אשמו הכתוב בפ' נשא והתם כתיב וחמישיתו. אולם מש"כ עוד ובקרא אחרינא כתיב התם ואת אשמו כו' הוא בויקרא עירב הפסוקים לאין צורך ותמוה ולקמן דפריך מ"ש כו' אשם נמי כו' ואת אשמו כו' מוכח דכולה יליף מקרא דויקרא ולכן צריך להגיה וחמישיתיו:

3 שם ואלא מאי שינוי ל"ק כו' לשלם כי השתא. כצ"ל:

4 שם חטין ועשאן סולת כו'. בתמורה הגירסא בכולן ועשאתן והיא נכונה:

5 תד"ה הן דר"ח קאמר כו'. דדריש והשיב את הגזילה מ"מ. כצ"ל כדמוכח לקמן סז: