רש"ש על בבא קמא צ׳

1 רש"י ד"ה הקדש עשה שורו אפותיקי כו'. נראה לי מזה דדעתו ז"ל כדעת התוספות לקמן קט ד"ה לוה דעשה שורו אפותיקי אע"ג דבמכר מכור ואין בעל חוב גובה הימנו אבל אם נתנו במתנה בעל חוב גובה הימנו דאי לא תימא הכי גרע הקדש ממתנה בעלמא ולפי מה שכתבו התוספות בכאן דהא דמכרו אין בעל חוב גובה הימנו אינו אלא מתקנתא דרבנן יש לדחות קצת:

2 גמרא רבי אלעזר אומר שניהם כו'. כצ"ל בלא י' וכן לקמן וכדאיתא הגי' בב"ב:

3 במשנה שהם בני אברהם י"ו. ב"מ פג א:

4 רש"י ד"ה מנה מדינה שמינית כו'. בתוי"ט ומיהו בכסף שבו אבל נחושת כו' ונעלם מכ"ת שלהתוס' בסוכה כב ב בד"ה כזוזא משמע דסלע מדינה אין בו נחושת כלל רק הוא ממש קטן כחצי דינר צורי והרא"ש שם משמע דמפרש שאין בו רק נחושת שווי שמינית שבסלע צורי וצ"ע בלשון הרמב"ם וכ"מ בפרק ג' מהל' טוען ה"ב ע"ש:

5 גמרא שמעון התימני אומר כו'. שמסור לעדה כו'. הע"מ לא ציינו. ועי' ברמב"ם פרק א' מהל' חובל הי"ח דמשמע דפוסק כוותיה ועי' לח"מ פרק י"א מהל' נ"מ ה"ז:

6 שם אמר רבה כ"נ דצ"ל אשכחתינהו כו'. כה"ג סוכה יז וש"נ:

7 תד"ה כגון הב'. דאפי' כרבי עקיבא ניחא דלא גמר מד"נ. לכאורה לפ"ז מאי פריך לקמן מהא דוכי בפני בית דין הכהו הא שם מיירי בממון דהאי קרא דאבן או אגרוף כתיב גבי ולא ימות כו' ולקמן פשטינן מינה דיש אומד לנזקין ואולי משום דחזינן דרבי עקיבא מיירי אפילו בדיני נפשות מדקאמר הרי שדחף כו' ומת שוב ראיתי בתוס' ר"ה ר"ד כו שכ' ומיהו ה"ה לענין מכה חבירו כדמוכח בפ' החובל: