רש"ש על בבא קמא ט״ז

1 גמרא כולה ר"ט היא רישא כו'. התוי"ט ל"ד בכאן בהביאו להוכיח דרישא רבנן מהא דהשן מועדת כו' ע"כ בחצר הניזק כו' ותנן הבהמה אינה מועדת כו' דהנך רואה דמזה אין הכרע רק מהא דקתני את הראוי לה כדמסקינן:

2 תד"ה ראוי אין להקשות כו' מועדת היינו לשלם מה"ע כו'. לכאורה אין זה קושיא דהא וחמשה מועדין דקתני דא' מהן שור המזיק ברשות הניזק ע"כ הכוונה אינה רק לשלם נ"ש:

3 תד"ה והתניא ולא ה"מ לשנויי דכר"ט אתיא כו' מדקתני כו'. ק"ק דמ"מ אליבא דרבינא ל"ל לאוקמא בדאייעד לוקי בדלא אייעד וכר"ט ולא יצטרך לאוקמי בארי תרבות וכר"א להועי"ל שבדבור הסמוך. ולולי דבריהם י"ל דלהכי לא מוקי כר"ט משום דזאב משלם מן העליה וארי מגופו והוה כמו לצדדין שכתבו בדבור הסמוך לקמן ול"ד לר"פ דלקמן במשנה דכייל בהדדי ביעוט וצרורות אע"ג דביעוט משלם מגופו וצרורות מה"ע דהתם עכ"פ פלגינהו מהדדי אבל הכא כוללם יחד בשם חיה וכה"ג כתבו התוס' בע"ז יד ב בד"ה ובן בתירא :