רש"ש על בבא קמא ע״א

1 תד"ה בטובח וא"ת ולרבה כו' וי"ל כו'. וגם יכול לאוקמה כרי"צ במכות יד דל"ל מלקות בחייבי כריתות עי' כתובות לה ב:

2 גמרא אידך אה"נ הוא ולא דמריה קא טבח. וכן לקמן גבי חולין בעזרה מוכח מכאן דאה"נ לא מיקרי שלכם עי' מש"כ בפסחים ו ב:

3 שם א"ל לא מכלל דמודה בטבח לרפואה כו'. כצ"ל ומלת ומכר מיותרת:

4 רש"י ד"ה כיון דשחיט. דקס"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס. ועי' בדבריו בע"ז לד ב ד"ה תרמינך והתוס' כאן פליגי עליו וק"ל דהא רבא גופיה דמשני עלה באומר בגמר כו' ס"ל אליבא דר"מ בפסחים ר"ד סג דאינה לשחיטה אלא לבסוף:

5 תד"ה אה"נ פעמים ששוחט אה"ט קודם שהיא שחיטת היתר. כ"ה הגי' הישנה וכ"ה במהרש"א ומה שהוסיפו בד"ח הוא שבוש:

6 תד"ה וסבר וי"מ כו' אבל ממאי דמחייב ר"מ כו' אין להוכיח כו'. הש"ך בחו"מ סי' שפ"ו סק"א הקשה מהא דא"ר לקמן צח ב השורף חמץ כו' מחלוקת ר"ש ורבנן כו' והל"ל ע"כ ל"פ רבנן אלא בכפל כו' ותמוה דהא פליגי נמי בהזהב לענין אונאה ושבועה ותשלומי שומרין וי"ל: