רש"ש על בבא קמא מ״א

1 במשנה נגח עבד או אמה נותן כו'. וכן השור בסקילה כדכתיב בקרא ונסתפקתי באם נגח עבד של בעליו אם ישנו גם הוא בדין יום או יומים אם נאמר גם לענין הזה כמיתת בעלים כך מיתת השור או מטעם דכ"ז דכסף יתן לאדוניו אז השור יסקל אין הבעלים משלמים אין השור בסקילה ע"ד דדרשי רשב"ל ורבה לקמן מג וגם ריו"ח ל"פ עלייהו שם אלא מרבוי' דאם ולטעם זה אפילו לא שהה מע"ל נמי פטור ועמש"כ לקמן מ"ה בתד"ה אפילו ועי' בנ"י דמשמע מדבריו דגם שור ישנו בדין יום או יומים ולעד"נ דליתא דפשוט דגם הבעלים אינן בדין יום או יומים בגוונא דשור דא"פ אלא אם הכוהו בשבט דרך יסור ותוכחה עי' רמב"ם פ"ב מהל' רוצח הלי"ד. שוב ראיתי במכילתא משפטים סוף פ"ז שלא חלק בין שורו לשור אחר במיתה על עבדו ועל אמתו, ע"ש ודברי הנ"י צ"ע. ועמש"כ לקמן מא ב בתד"ה ע"פ ע"א

2 תד"ה מאחר וגם בהרג ג"פ על פי בעליו כו'. כצ"ל:

3 תד"ה כיון. נאמר איש אמו ואביו תיראו. כצ"ל:

4 תד"ה לרבות כדתנן מורא רבך כו'. אבות פ"ד מי"ב:

5 תד"ה ע"פ ע"א בר"פ התערובות כו' משום דמודה בקנס הוא ותימה כו' ובפ"ק דסנהדרין כו'. ולקמן מג בד"ה קתני מיהת פי' מטעם כמיתת בעלים כך מיתת השור כו'. וגם ע"ז יקשה מהא דסנהדרין דהא כי אמר פלוני רבעני לרצוני אינו נהרג אפילו יש אחר עמו כדאיתא שם לעיל ובאמת לא לכל אמרי' כמיתת בעלים כו' כדאיתא שם לו ב וע"ש בפרש"י בד"ה לא תטה ולקמן מ"ה בתד"ה אלא: