1מאחר שביארנו בכל שאנו צריכים להאכילו איסור שמאכילין אותו מן הקל שבו תחלה אתה למד שאם יש שם איסור קל ואיסור חמור מאכילין אותו מן הקל תחלה מעתה היו לפניו טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית ר"ל אף לאחר הביעור שהטבל במיתה בידי שמים והשביעית בעשה טבל ונבילה מאכילין אותו נבלה שהטבל במיתה והנבלה בלאו וטבל זה פירשוהו בסוגיא זו בדלא אפשר בחולין כלומר שעל כל פנים הוא צריך לכל הטבל שאילו היה מספיק לו לכשתנטל תרומתו ודאי מתקנין אותו ואף בשבת שמוטב לעבור באיסור הפרשה כדי להאכילו היתר ואפי' לא היה טבל זה אלא מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב מותר לעבור איסור חכמים בהפרשה כדי שלא להאכילן אף איסור חכמים הא לא דברו בשמועה זו אלא כשהוא צריך לאכילת כל הטבל:2היה לפניו טבל ותרומה שאכילת שניהם במיתה בידי שמים והוא צריך לכל הטבל מאכילין אותו את הטבל שהתרומה חמורה מן הטבל שהטבל יש לו תיקון לישראל משא"כ בתרומה מעתה מי שנשכו נחש קורין לו בשבת רופא ממקום למקום אף חוץ לתחום וקורעין לו תרנגולת לתת על גבי מכתו שזו היא רפואתו וגוזזין לו כרישין ר"ל כרתי מן המחובר ומאכילין אותו ואם יספיקו לו אחר המעשר מעשרין אותם ואח"כ מאכילין ואם אין מספיקין לו יאכלהו בטבלו שמאחר שאיסורם שוה באכילתם נמצא מעשר חמור הואיל ואין לו תקנה לישראל מצד תרומת מעשר שבו והוא צריך לה ואין בזה חילוק בין טבל של סופרים לטבל של תורה שמ"מ אם מן התורה ואם מדברי סופרים איסור אכילת הטבל ואיסור אכילת המעשר שוים הם וזו שאמרו לא אמר ר' אלא במעשר דרבנן דחיה בעלמא היא:3זה שאנו מתירין לעצמנו לתקן לחולה את האיסור כדי להאכילו היתר לא סוף דבר בשאיסור האכילה חמור מאיסור התיקון אלא אף כשהם שוים שהרי התירו כאן תיקון הפרשה שהיא איסור חכמים כדי שלא להאכילו טבל של סופרים כגון עציץ שאינו נקוב ויש חולקים לומר דוקא כשאיסור האכילה חמור וזו האמורה בטבל של עציץ שאינו נקוב הוא מפני שהטבל כללו מן התורה ואע"פ שזה מדברי סופרים שמא יבאו לטעות על ידו בשל תורה והוא שאמרו בסוגיא זו בשמועת מי שנשכו נחש וגוזזים לו כרישים ואין צריך לעשר דברי רבי ראב"ש אומר לא יאכל עד שיעשר ופירשו בה לא אמר רבי אין צריך לעשר אלא במעשר ירק שאם יאכלנו אין לטעות בשל תורה אבל דגן אף בעציץ שאינו נקוב הואיל ויש בו לטעות בשל תורה לא יאכל עד שיעשר אלמא כל שאיסור התיקון והאכילה שוים ואין חשש באיסור אכילתו לבא להקל באיסור תורה מוטב יאכל את האיסור ולא נהא אנו עוברים על תקונו ואין לנו היתר תיקון אלא בשאיסור האכילה חמור מן התיקון או שיש בו חשש לבא לידי איסור חמור ודברים אלו אי אפשר לישבם ולא עוד אלא שעל כרחנו אף בשאסור התיקון חמור מאסור האכילה מוטב לנו לתקנו שאם לא כן היאך שוחטין לחולה במקום שהנבילה מצויה והלא הנבילה אינה לחולה אלא באיסור לאו והשחיטה לשוחט באיסור סקילה אלא כשאמרו מאכילין אותו מן הקל פירושו בקל דידיה שכל לענין חולה שיש בו סכנה חול גמור הוא אלא שאם יש בתיקונים שלנו קלים וחמורים מחזרים אחר הקלים על הדרך שביארנו וזו של רבי אנו מפרשים בה לא אמר רבי אלא בירק שאינו טבול אלא מדברי סופרים אבל מה שהוא טבול מן התורה ודאי טבל חמור שאינו ראוי לא לכהן ולא לישראל ואף זו אינה אלא דחיה בעלמא ואין הלכה כן:
