מאירי על יומא פ״ה

1 עיר שישראל ועובדי האלילים דרים שם אם רוב גוים מחזיקים אותו בגוי להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות ומ"מ מפקחין עליו ומצווין אנו להחיותו מספק אם רוב ישראל מחזירין לו אבידה כישראל גמור מחצה על מחצה אין אנו צריכין להחזיר אבידה ואם נגח שור שלנו את שלו פטורים מלשלם נגח שור שלו את שלנו משלם מחצה ועל המחצה האחרת הוא טוען אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול ששור של ישראל שנגח שור של עובדי אלילים פטור ושלהם שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם כמו שביארנו במקומו ולענין יוחסין אין מיחסין תינוק זה אם הוא נקבה לכהונה אף בדרך שאין לחוש לאסופי על הדרכים שהתבארו במקומו אבל מפקחין עליו את הגל אפילו ברוב גוים:

2 המשנה החמישית והיא מענין החלק השני גם כן והוא שאמר מי שנפלה עליו מפלת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו אמר הר"ם מפקחין שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא ימצא לו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת ואם מצאו חי אע"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרו מצאוהו חי מפקחין עליו ואמרו ואם מת יניחוהו כי מן החכמים מי שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחי' אותו תחת המפלת ואין על זה חולק:

3 אמר המאירי מי שנפלה עליו מפולת ספק ישנו שם ספק אינו שם הואיל ויש לחוש שהוא שם וכן אפי' נצטרף בו ספק אחר והוא שאף כשתמצא לומר שהוא שם שמא כבר מת ואין החילול מועיל בו וכן אף כשתמצא לומר שהוא חי ספק גוי ספק ישראל מחללין עליו ומפקחין התחילו לפקח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפקוחו אע"פ שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפי' שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה ואם מת יניחוהו שאע"פ שמצילין את המת מן הדליקה להעבירו מחצר לחצר בלא עירוב בזו כך אמרו אי לא שרית ליה טלטול שלא לצורך מתוך שאדם בהול על מתו אתי לכבויי אבל במפולת אין גזירה שהרי אין כאן חשש איסור תורה שנתיר את הפיקוח בשבילו ופי' בגמ' שכשבודק בזה אם חי אם מת אם בדק מצד ראשו כל שהגיע עד חוטמו ומצאו מת אין צריך עוד בדיקה אבל אם בדק דרך מרגלותיו כגון שנזדמן לו הפקוח כן אע"פ שבדק עד טבורו או לבו ומצאו מת אין סומך בכך עד שיגיע לחוטמו וכן פירשו שם שאם היו הרבה בני אדם במפולת זה על גבי זה ומצא עליונים מתים אל יאמר שכבר מתו התחתונים אלא יפקח ויבדוק מעשה היה ונמצאו עליונים מתים ותחתונים חיים:

4 זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

5 הבא במחתרת וקם עליו בעל הבית והרגו פטור מפני שסתם הדברים שהגנב אף על עסקי נפשות הוא בא שאם יקום עליו בעל הבית ויתריס כנגדו שיהרגהו לפיכך אם הדבר ברור שאינו בא על עסקי נפשות כגון אב במחתרת של בן אם הרגו חייב וכבר ביארנוה במקומה במסכת סנהדרין ע"ב א':

6 כהן שהרג במזיד אין מזבח קולטו ואפי' רצה לעבוד מוסרין אותו לידון שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ומ"מ אם התחיל בעבודה ממתינין לו עד שיגמור שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכן אם הרג בשוגג אין מזבח קולט לחייב עליו גואל הדם אלא כהן ועבודה בידו ונמצא שהזר אינו נקלט במזבח ומ"מ כל שאינו חייב מיתה מן הדין אלא שמתירא מן המלך שמא יהרגוהו בדיני מלכות או בית דין בהוראת שעה מזבח קולטו ואין אומרין שאינו קולטו אלא במי שחייב מיתת בית דין בעדים והתראה כמו שביארנו במסכת סנהדרין ל"ה ב' ובמסכת מכות י"ב א' וזה שאמרנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דוקא להמית על הדרך שביארנו אבל להחיות מוסרין אותו כלומר שאם היה יוצא ליהרג וטען שפלוני כהן יודע לו זכות מוסרין לו שני תלמידי חכמים לילך שם לראות אם יש ממש בדבריו ואם יש ממש בדבריו מביאין אותו ואפילו היה עובד עבודה יניחוה ויבא אחר תחתיו וי"מ במה שכתבנו דוקא להמית כגון שהיה יודע בעדות לחייב את הרוצח שאם היה עובד עבודה אין מזקיקין אותו לבא ולהעיד עד שיגמור:

7 עבודה ומילה בזמנה דוחות את השבת וכן פקוח נפש דוחה את השבת דרך הערה אמרו ושמרו בני ישראל את השבת חלל עליו שבת זו כדי שישמור שבתות הרבה וכן אמרו קדש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה וכלל הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם:

8 המשנה הששית והכוונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה והתשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכפרים ויכפר אמר הר"ם שמור אלו העקרים וסמוך עליהם והוא כי כשהאדם שגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרין לו לאלתר והתשובה היא שיתודה על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי ובפרישה מן העון ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפרים מכפר וכששגג בכריתות ומיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאת צריך תשובה שנ' והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפרים תולין ויסורין ממרקין וכשימות נגמרה כפרתו הוא אמרו אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה בזמן שאין עבודת יום הכפרים אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין כל העונות כמו שנבאר בתחלת שבועות האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ושבינו לבין חבירו אין יום הכפור' מכפר עד שירצה את חברו את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפרים מכפר ושבינו לבין חברו אין יום הכפרים מכפר עד שירצה את חברו אמ' ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם וגו' ואומ' מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל אמרו אחטא ויום הכפרים מכפר אין יום הכפרים מכפר כמו אמרם אין מספיקי' בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עונות שבין אדם לחברו:

9 אמר המאירי חטאת ואשם ודאי מכפרין ר"ל על העונות שהם באים עליהם שבודאי יש תשובה ווידוי עמהם שאם לא כן לא היה מזקיק עצמו לכך ומ"מ אשם תלוי אינו מכפר לגמרי שהרי לכשיודע לו צריך לקרבן אחר כמו שביארנו במקומו מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה שזהו כלל גדול שאין שום דבר מכפר אלא בתשובה התשובה ר"ל לבד בלא מיתה ובלא יום הכפרים מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה אבל על החמורות כגון כריתות ומיתות בית דין תשובה תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר כלומר שתכלית התשובה נמצאת בו ומ"מ הוא הדין שהתשובה הגמורה מכפרת בכל עת שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה אלא שסתם הדברים שהיא נמצאת שלימה יותר בזמן הזה משאר הזמנים:

10 האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב ר"ל שמתמיד הדבור על מחשבה זו נעשית היא לו כהיתר ואין מספיקין בידו מן השמים לעשות תשובה אא"כ זכות תולה לו בכך אחטא ויום הכפרים מכפר אין יום הכפרים מכפר מאחר שאין יצרו תוקפו בעבירה ומתרצה בה על סמך יום הכפרים אף הוא נכשל במחשבתו:

11 עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שהרי יש שם תשובה שהיא חרטה על מה שעשה ושגומר בדעתו שלא לשוב בה עוד אבל שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו אם גזלו שישיבהו ויפייסהו ואם הקניטו שירצהו בדברים ויפייסהו למחול לו:

12 ואת זו דרש ר' אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו כלומר אותם שביניכם לד' הא שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיבא וירצה את חברו:

13 אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ד' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל:

14 זהו ביאור המשנה ודברים הצריכים לענין התשובה הם דברים ארוכי הענינים ולא נשלמו כולם בפרק זה וכבר ביארנום ביאור מרווח בחיבור התשובה בהלכות תשובה שבו:

15 ומ"מ דברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא הן מענין התשובה הן משאר דברים שנתגלגלו בה אלו הם:

16 חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכפרים חייבים שאין יום הכפרים מפקיעם אבל חייבי אשמות תלויים שעבר עליהם יום הכפרים פטורים: