1היה מקריב מנחה ונטמאת מביאין אחרת תחתי' ואם אי אפשר באחרת עושין בצנעה כיצד היה מקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אם יש אחרת כגון שקצרו בלילה שיעור שני עומרים מביאין אותה ואם אין שם אחרת אומרים הוי פקח ושתוק ולא תודיע את הפסול אחר שאין בו תקנה ולא סוף דבר בזו שהיא נקמצת אבל כל שבאה בטהרה ושיריה נאכלים שראוי להביא אחרת כדי שלא יהיו שיריה באים מהיתר אכילה לשריפה אלא אף אם היה מקריב מנחת פרים ואלים של חג אע"פ שכולה כליל ונטמאת אם יש אחרת מביאין ואם לאו אומרין הוי פקח ושתוק אבל הזבחים עצמן כל שבקרבן צבור אפי' נטמא הבשר והחלב זורק את הדם ושל יחיד כל שנטמא אחד מהם ונשאר השני בטהרה זורק ואם נטמאו שניהם לא יזרוק לכתחילה ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על כל טומאת הקרבים אבל לא על טומאת הנאכלים אלא נשרפין שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף למדת שהציץ אע"פ שהוא מרצה על טומאת הגוף שבצבור אינו מרצה על טומאת הגוף של יחיד לעולם ולא אף על קרבנות צבור שאין קבוע להם זמן אלא בשקבע להם זמן אבל מרצה דברים הקרבים בטומאה אף בקרבן יחיד או קרבנות צבור שאין קבוע להם זמן ולא על כולם כיצד דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה וכן בחלב שנטמא שאם הקטירהו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ויש אומרים אף במזיד:2ואין הציץ מרצה אא"כ הוא באותה שעה על מצחו של כה"ג אפי' הי' מונח לפניו ומוכן לו כל זמן שירצה וכן אינו מרצה על שאר הפסולין כגון נותר ופיגול וכיוצא באלו ואין צריך לומר בנשבר הציץ שאינו מרצה:3זה שנאמר בתורה בעניין הציץ תמיד אין הענין אלא בשיסיח דעתו ממנו אלא ימשמשנו תמיד ויזכור עניינו אף בתפילין אמרו חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה:4זה שאמרה תורה בציץ על המצנפת ענינו בסמוך למצנפת ולא על המצנפת ממש ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין והדבר ברור מכאן שהתפילין אין ראוי להניחם אלא על הראש ממש לא על הכובע אפי' של פשתן אע"פ ששמענו מי שהיה מקל בכך וכן ראיתי למקצת חכמים שהביאו רמז לדבר זה מתלמוד המערב ממה שאמ' שם על אחד מן החכמים שלא היה מניח תפילין בחורף מצד חולשת הראש ואלו היה רשאי להניחם על הכובע אין כאן חולשה וכבר ביארנו דבר זה במגילה:
