מאירי על יומא נ׳

1 זה שנאמר בפר כהן משיח בסדר ויקרא והוציא את כל הפר לא כל הפר דוקא שהרי הדם מיהא כבר הוזה ממנו כמה הזאות ושיריו נשפכו וכן שהאימורים כבר הוקטרו אלא פירושו כל מה שנשאר ממנו והוא קורהו פר על שם העור והפרש והבשר שהרי אף הדם לבד נקרא פר כמו שאמרו מ"ט א' בפר ואפי' בדם הפר כמו שביארנו:

2 חמש חטאות מתות והם ולד חטאת ותמורת חטאת מתו בעליה נתכפרו באחרת עברה שנתה סימן להם ותמנע ומ"מ יש פוסקים שבעברה שנתה אינה מתה אלא שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה שמא תאמר היאך פסקנו שאם מת כהן גדול אחר שחיטת פרו שהמשמש תחתיו נכנס בדמו והרי מתו בעליה ונעשית חטאתו פסולה עד שאפי' היה חי היה הולך למיתה והאיך זה יוצא בו וכן אם מת קודם שחיטת הפר היאך יוצא באותו הפר והרי חטאת שמתו בעליה היא ופסלה תדע שפרו של כ"ג ביום הכפורים אע"פ שמשלו היה בא הואיל ואחיו הכהנים מתכפרים בו חטאת צבור הוא ולא של יחיד שהכהנים צבור הם קרויים לעניין זה ואי אפשר לומר בו חטאת שמתו בעליה שאין צבור מתים וחטאת כשרה היא וכן שחטאת של צבור אינה מתה בשום פנים שהרי ולד חטאת אין להם שאין צבור מביא נקבה תמורת חטאת אין להם שאין צבור עושין תמורה חטאת שמתו בעליה אין להם שאין צבור מתים אבדה חטאתם ונתכפרו באחרת ונמצאת אף זו בצבור אינה מתה אלא שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה ואין צריך לומר שכן בעברה שנתה שהרי אף במזיד ביחיד פסקוה רבים כמו שכתבנו ואף גדולי המחברים פסקוה כן:

3 כל קרבן שזמנו קבוע אפי' של יחיד דוחה את השבת ואת הטומאה ר"ל טומאת מת כמו שביארנו בפרק ראשון ו' ב' ששאר הטומאות אינן דחויות לעולם אלא טומאת מת דחויה בו ר"ל שכל שהגיע זמנו של אותו קרבן ושעתו עוברת כגון פסח שאין דוחין אותו לפסח שני אחר שהוא טהור מפני טומאת הכהנים או הכלים אפי' עשו רוב צבור בטהרה ונשאר הוא יחיד וכל שכן בכל הפסחים שאפי' בטומאת עצמן אין צבור נדחה לפסח שני בטומאת מת וכן חביתי כהן גדול שעל כל פנים הוא צריך לעשותה בכל יום ואין צריך לומר בפר כהן גדול של יום הכפורים שהרי אף לענין זה כעין קרבן צבור הוא ואינו נדחה בטומאת מת ואם כל הכהנים טמאים יעשנו הוא בעצמו וכל שכן שאין צריך לומר בקרבנות צבור שקבוע להם זמן כגון תמידין ומוספין ומ"מ פסח שני דוחה את השבת אבל אינו דוחה את הטומאה וכל שאין קבוע לו זמן אפי' קרבן צבור כגון פר העלם ושעירי ע"ז ר"ל בשגגת רוב קהל בהוראת בית דין הגדול שבשגגת ע"ז מביאין פר ושעיר מכל שבט ובשגגת שאר עבירות פר מכל שבט והפרים נקראים פר העלם דבר של צבור והשעירים שעירי ע"ז ואלו אין שעתם עוברת לפיכך אין דוחין לא שבת ולא טומאה ואין צריך לומר קרבן יחיד שאין קבוע לו זמן כגון חטאות עולות ואשמות ומנחות ושלמי חגיגה שהרי יש לה תשלומין כל שבעה ואף ביום אחרון מ"מ כבר היה יכול לעשותה וזה שאנו קורין לחגיגה קרבן יחיד ובסוגיא זו קראוה קרבן צבור ומפני שבאה ביום טוב ובכנופיא מ"מ לשון הסוגיא אינו מדוקדק לענין פסק שהרי אף הפסח כן וקורהו קרבן יחיד ומפני שסובר שאף פסח שני דוחה שבת וטומאה ואנו כבר פסקנו שאינו דוחה את הטומאה אלא השבת וגדולי המחברים כתבו שכל קרבנות הצבור זמנן קבוע ואף גדולי המגיהים שתקו להם ואינו יודע מהיכן ושמא אין דעתם אלא קרבנות הבאים שלא בעבירה:

4 פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים אם קודם הקרבת השניים נמצאו יקרבו הראשונים והשניים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה לקיץ המזבח והיא הקרויה נדבת צבור ובאה מכל אותן שנאמר עליהם ירעו עד שיסתאבו ואם כבר קרבו השניים ירעו הראשונים עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת הצבור מתה:

5 זה שאמרו שאין חטאת הצבור מתה פירושו בכל שנקראין קהל כגון שבט אחד שכל שבט ושבט אקרי קהל כמו שהתבאר בהוריות וכדרך שביארנו כאן שפרו של כהן גדול הואיל וכל הכהנים מתכפרים בו חטאת צבור היא אבל חטאת של שותפין כל שהיא אחת מאלו שהזכרנו למיתה אזלא ולא נאמר כאן בחטאת השותפין שאינה מתה אלא לר' שמעון שסובר שכל שאחד מחמש חטאות נפקע בו ממיתה נפקעו כולם והרי תמורת חטאת אינה בשותפין שהרי אין השותפין ממירין כמו שיתבאר נ' ב' ואחר שכן לדעתו אף שאר חטאות של שותפין אינן במיתה שמא תאמר היאך אתה מוצא חטאת שותפין והרי חטאת ואשם אינם באים בנדר ונדבה שיהו שנים נודרים ומתנדבים כאחד אלא על חטא ידוע ואין שנים מתכפרים בחטאת אחת נראה לי כגון שנדרו שנים חטאתו ואשמו של פלוני עלינו שכל שאמר חטאתו ואשמו של פלוני עלי כל שרצה המחוייב בכך מקריב הוא וחבירו מתכפר על ידו וכן בשנים שנדרו כן אלא שאני תמה שזו ודאי אין קורין בה מתו בעליה אלא במיתת המתכפר ואינו אלא אחד אלא עקר הדברים שלא אמרו כאן חטאת השותפין אלא בפר יום הכפרים לבד שהכתוב עשה בו את כל הכהנים שותפים הואיל ואינו בא על חטא פרטי ולדעת האומר שאין השבט קרוי קהל כדי לקרותו חטאת צבור ואין בין זה לזה אלא קריאת השם ולדעת הקורהו חטאת צבור אי אתה מוצא חטאת שותפין בשום פנים ומ"מ בראשון של הוריות פירשנוה כגון שהיו להם בהמות בשותפות וחטאו שניהם ובררו שתי בהמות והפרישום לחטאותיהם ועדיין הם של שותפות:

6 פר העלם דבר של צבור ששגגו רוב צבור בהוראת ב"ד הגדול אע"פ שהוא מיעוט שבטים ואפי' אינם אלא שבט אחד או רוב שבטים אע"פ שהוא מיעוט צבור שכך שהוא רוב מצד אחד או מצד מנין הצבור או מצד מנין השבטים רוב הוא ומביאים שנים עשר פרים פר לכל שבט שהם שנים עשר פרים בכל העבירות חוץ מע"ז שמביאין בשגגת הוראתה שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים פר ושעיר לכל שבט ואחר שאתה אומר שנים עשר פרים אף שבט לוי בכלל שהרי אפרים ומנשה אינם מנויים אלא כאחד לענין זה ולמדת שאף שבט לוי אקרי קהל כמו שפירשנו בהוריות בסוף פרק ראשון הא כל שהורה בית דין בשבט אחד ושגג כל שבטו על ידו אין הבית דין מביאים פר אלא כל יחיד לעצמו כמו שביארנו שם:

7 מאחר שביארנו בפרו של כ"ג ביום הכפורים שאע"פ שמשלו הוא בא הואיל ואחיו הכהנים מתכפרים בו חטאת צבור הוא הדבר פשוט שאם המיר בו אין תמורתו תמורה שאין הצבור עושין תמורה ואף לדעת הקורהו חטאת השותפין כך דנין בו שהרי השותפין גם כן אין עושין תמורה ומ"מ אע"פ שאין תמורתם תמורה מוזהרים הם עליה ואחד מן השותפין שהמיר או אחד שהמיר בקרבן צבור ויש לו שיתוף בה לוקה לא אמרו שאין ממירין אלא שאין תמורתם קדושה:

8 מי שהיה מחויב חטאת או אחד מן הקרבנות ובא אחר והקדיש את בהמתו להתכפר בו אותו המחוייב אם בידיעתו בחטאת ואשם ועולה שצריך דעת אם שלא בידיעתו בקרבן מחוסרי כפרה שאינו צריך דעת כמו שביארנו בנדרים פרק אין בין המודר ל"ה ב' והוממה ובא לפדותה כשאר פסולי המוקדשין כל שהמקדיש פודה מוסיף חומש כדין בעלים שהמקדיש הוא הנקרא בעלים לענין זה אבל אם המתכפר בא לפדותו אינו מוסיף חומש שאין המתכפר נקרא בעלים לענין זה אלא אחר ואם המקדיש יגאל אמר רחמנא ולא אחר אף המתכפר ולענין תמורה הפך הדברים ר"ל שהמתכפר שהמיר בה תמורתו תמורה ונתפסת אבל המקדיש אין עושה בה תמורה שכך למדוה בראשון של תמורה י' א' מדכתיב בנזיר זאת תורת הנזיר אשר ידור קרבנו לד' מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר בהשג יד הוא אלא קרבנו שהפריש משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים והוקשו הפרישו לו אחרים להפריש משלו מה הפריש משלו הוא עושה תמורה אף הפרישו לו הוא עושה בה תמורה ולא המקדיש:

9 ולענין תרומה יכול אדם לתרום משלו על חבירו אף שלא בידיעתו שלא אמרו ב"מ כ"ב א' אף שלוחו לדעת אלא בתורם מבעל הבית אבל תורם משלו אין צריך דעת וכל שנעשה כן טובת הנאה של תורם ליתנה לכל כהן שירצה שנאמר את כל מעשר תבואתך ונתת:

10 אע"פ שביארנו בפרו של אהרן שאינו עושה תמורה אילו מיהא והוא איל שהוא מביא לעולה כדכתיב בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה קרבן יחיד הוא לגמרי ועושה תמורה והתמורה תקרב עולה לכשיזדמן שאינו דוחה לא שבת ולא טומאה ואם היתה התמורה נקבה תרעה עד שתומם ותמכר ויביא בדמיה עולה וכן אם המיר בבעלת מום:

11 הבהמה שהוקדשה תחלה היא הנקראת זבח ואותה שהותפסה עמה לתמורה נקראת תמורה ואע"פ שכל שתמורה נוהגת בה היא ותמורתה שוות לקדושה מ"מ אינן שוות לכל דבר מעתה חומר בזבח מבתמורה וחומר בתמורה מבזבח חומר בזבח שהזבח נוהג ביחיד ובצבור שהכל מביאין קרבנות מה שאין כן בתמורה שאינה נוהגת אלא ביחיד שהרי אין הצבור עושין תמורה וכן שהקרבן דוחה שבת וטומאה כל שקבוע לו זמן בין של צבור כתמידים ומוספים והדומים להם בין של יחיד כגון כ"ג ביום הכפורים בפרו ואילו וישראל בקרבן הפסח שקרבן הפסח אע"פ שנוהגין ליאסף בו חבורות ושראוי לעשות כן כדכתי' יעשו אותו מ"מ אם שחטו לעצמו כשר אחר שראוי לאכול את כולו ואין הלכה כר' יהודה שאמר שאין שוחטין את הפסח על היחיד אלא כדעת חכמים שכנגדו והתמורה אינה דוחה שבת וטומאה אפי' אם המיר עם קרבן שזמנו קבוע שאם המיר באיל העולה של כהן גדול הרי קריבה עולה כעולת נדבה ואם המיר בפסח כל שהמיר לאחר חצות תקרב שלמים שאין שעתן עוברת ואם קודם חצות תרעה עד שתומם ויפלו דמיה לשלמים וכן שהזבח עושה תמורה ואין התמורה עושה תמורה אחרת שנא' ותמורתו ולא תמורת תמורתו וחומר בתמורה מבזבח שהתמורה אף על בעלת מום קבוע ר"ל שאם הפריש בעלת מום קבוע ואמר הרי היא תמורה תחת זו שהפרשתי לחטאת ואע"פ שאינה ראויה לכך תמורה נתפסת בה שאם בא לפדותה כשאר פסולי המוקדשין אינה יוצאה להיתר גיזה ועבודה אע"פ שקדם מומה לתמורתה ואלו בעקר זבח כל שהקדיש בעלת מום אינה אלא קדשי בדק הבית ונפדית לצאת לחולין אף לגיזה ועבודה שלא אמרו בכורות ט"ו א' תזבח ולא גיזה אלא בשקדם הקדשן למומן חוץ מבכור ומעשר בהמה שאפי' שקדם מומן להקדשן אין נפדין לגיזה ועבודה שבבכור כתיב לא תפדה ובמעשר לא יגאל למדת שאין שכל התמורות לחומרות שהוזכרו לזבח עליהן ואין כל הקרבנות לחומרות שהוזכרו לתמורות עליהן: