מאירי על יומא י״ד

1 המשנה השניה והכוונה בה בענין החלק השני בביאור האיך הי' הכהן מתנהג באותן ז' ימי הפרישה ואמר כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש אמר הר"ם היה מרגיל עצמו בעבודה כל אלו שבעת הימים כדי שתהא נוחה עליו יום צום כפור ומקריב חלק בראש ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבין ויקריב איזה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות אי זה שיעור שירצה ויקח חלקו בראש ובתוספתא כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל במה דברים אמורים בקדשי מקדש אבל בקדשי הגבול אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט חולקי' בשוה:

2 אמר המאירי כל ז' הימים הוא עושה זריקת הדם הן של תמיד השחר הן של תמיד הערב ומקטיר את הקטורת שהיו מקטירין מנה בכל יום במזבח הזהב חציו בשחרית וחציו בין הערבים ומטיב את הנרות והוא שהיו מדשנין אותם בכל יום בשחרית מאפר הפתילות שבהן ומקריב ראש ואימורים של תמידים ושאר הנתחים נעשין ע"י בני משמרה ואמר שכל עבודות הללו נעשות על ידו כדי שימצא עצמו ביוה"כ רגיל בעבודת היום ושלא ישנה הסדר ושאר כל הימים ר"ל של כל השנה אם רצה כה"ג להקריב כל קרבן שירצה מקריב ואין בני משמרה יכולין לעכב עליו ונוטל חלק בראש ר"ל שאוכל ממה שירצה בלא חלוקה אע"פ שלא הקריב ואם בא לחלוק עם בני משמר נוטל מחצה ובין כל שאר בני משמר מחצה כמו שיתבאר בגמ' י"ז ב':

3 זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

4 המזה ממי חטאת צריך שתהא כוונתו בשעה שהוא מטביל את האזוב בתוך כלי של מי חטאת להזות ממנו על דבר שהוא מקבל טומאה וזהו שאמרו והזה הטהור על הטמא אין דברים הללו אמורים אלא בדברים שמקבלין טומאה כלומר שתהא כוונתו בהזאתו להזות על דבר המקבל טומאה אבל אם נתכוין בשעת הטבלת האזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה אין אותה הזאה עולה לטמא עד שיחזור ויטביל:

5 המזה אינו צריך להטביל את האזוב בתוך הכלי שבו מי החטאת בכל הזיה והזיה אלא טובל את האזוב ומזה פעם אחר פעם עד שיגמרו כל המים שבאזוב אפי' על מאה בני אדם ועל מאה כלים וכל שנגע בו מן המים כל שהוא טהור והוא שיתכוין המזה להזות עליו שהמזה צריך להתכוין להזות על הטמא לטהרו ואם לא כיון פסל הזאתו אבל אותו שמזין עליו אינו צריך כוונה:

6 טבל את האזוב בכוונה שיזה ממנו על דבר שאינו מקבל טומאה כגון בהמה והזה על הטמא או על הכלי הטמא הזאתו פסולה הואיל והטבלת האזוב היתה בכוונה פסולה ואע"פ שיש עדיין מים באזוב ישנה ר"ל יחזור ויטביל האזוב פעם שניה ויתכוין להזות על האדם או על הכלי הטמא אבל אם בשעה שהטביל את האזוב נתכוין להזות על דבר המקבל טומאה או על אדם והזה מאותה טבילה על הבהמה אם נשאר מים באזוב אינו צריך לשנות אלא מזה מן הנשאר על האדם או על הכלים הטמאים שהכוונה פוסלת ולא המעשה:

7 זו היא שיטתנו וגירסת הספרים לשטה זו נתכוין להזות על הבהמה והזה על האדם אע"פ שיש מים באזוב יחזור וישנה על האדם והזה על הבהמה אם יש מים באזוב לא ישנה וחכמי הצרפתים גורסים בהפך ר"ל נתכוין להזות על הבהמה והזה על האדם אם יש באזוב ישנה על האדם והזה על הבהמה אע"פ שיש באזוב לא ישנה ומפרשים שאם נתכוין להזות על הבהמה והזה על האדם לא נפסלו מי חטאת שבאזוב בכוונתו הואיל ומעשה שלו על אדם הוא אלא שלא עלתה הזאה לאדם הואיל ולא כיון לו ואם יש מים באזוב ישנה עליו ר"ל על האדם באותן המים ויכוין לו וא"צ לחזור ולהטביל נתכוין על האדם והזה על הבהמה אע"פ שיש מים באזוב לא ישנה להזות על האדם באותן המים מאחר שנפלה הזאה זו על הבהמה נפסלו מי חטאת שבאזוב עד שיחזור ויטביל והדברים נראין כשטה ראשונה וכן כתבוה גדולי המחברים:

8 הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה טמא אף בכל שהוא טומאת ערב וטעון הערב השמש ואינו טעון כיבוס בגדים וכן הנושאם שלא לצורך הזאה טמא אף בכל שהוא ואינו טעון כיבוס בגדים נשא מהם בכדי שיעור הזאה טעון כיבוס בגדים ומגדולי המחברים כתבו כן אף במגע בכדי שיעור הזאה שטעון כיבוס בגדים ואף סוגיא זו מוכחת כדבריהם ויראה עוד מדבריהם שהנושא בפחות מכשיעור אינו טמא אלא שלא כתבוה בפירוש מזה עצמו אע"פ שנגע או נשא טהור שהרי לצורך הזאה הוא א"כ מהו שאמרו פרה פי"ב מ"א אזוב קצר מספקו בכוש שנראין הדברים לפרש בו כדי שלא יגע במים שעל האזוב אלמא אף הוא טמא במגע אפשר שכשהוא מטביל את האזוב אינו נקרא מזה עד שיצא האזוב מן הכלי טהור שנתזו עליו צנורות של הזאה או שנפלה עליו הזאה גמורה אפי' מדעת לא טמאתו שאין זה נקרא מגע ומתוך כך לא היה כהן גדול טמא בהזאה שמזין עליו כל ז' ימי פרישה ואינו נמנע מלהקריב בסבתה אע"פ שמספק היו מזין עליו ושמא טהור היה:

9 כמה שיעור הזאה אם ע"ג האיש או הכלי א"צ שיעור כלל אלא כל שהוזה בו מן המים כל שהו טהור כמו שביארנו אבל בכלי שהוא מטביל את האזוב בתוכו צריך שיעור והוא שיהו שם מים בכדי שיטבלו בהן ראשי גבעולין:

10 אע"פ שבמה שספרנו במשנתנו ממה שהיה עושה כהן גדול באלו ז' הימים הקדמנו הקטרת הקטורת לדישון המנורה לא הקדמנוה אלא למקראה אבל למעשה דישון המנורה קודמת וזה שכל עבודות שבבית המקדש על ידי פייס היה זוכה הזוכה בהן וארבע פייסות היו שם הראשון היו מפייסין לתרומת המזבח החיצון ומי שזכה בו לובש בגדי הרמה והם בגדי כהונה גם כן אלא שלא היו חשובים כשאר הבגדים שהוא עובד בהם כמו שביארנו למעלה ונכנס ומחתה של כסף בידו ועולה לראש המזבח ומפנה גחלים אילך ואילך וחותה מן הגחלים וצוברן ונותנן במקום מן המזבח שבו נותנין מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ואח"כ נכנסים הכהנים וגורפין את הדשן במגרפות ומניחין אותו על התפוח עד שמוציאין אותו מחוץ לעיר כמו שיתבאר במקומו ומי שזכה בתרומת המזבח הוא מסדר את המערכה ושני גזירין למזבח וקצת שאר דברים יתבארו במקומם ואח"כ מפיסין פייס שני להעלות אברים לכבש ופייס זה שלשה עשר כהנים היו זוכים בו ולא היו מפייסין אלא כא' ומי שיצא ראשון שוחט תמיד של שחר ומכיון שזכה הוא בפייס זה זכה השני העומד בצדו ומקבל את הדם והוא זורק והשלישי מדשן מזבח הפנימי מן האפר שמאתמול לצורך הקטורת ועניין זה הוא שהיה נכנס ובידו כלי זהב הנקרא טני וחופן בידיו אפר ופחם שבתוך המזבח ונותן לתוך הטני ומכבד את השאר ומניח בהיכל ויוצא הרביעי מדשן את המנורה ומטיב את הנרות ועניין זה הוא שנכנס הוא ובידיו כלי קדש של זהב הנקרא כוז ומתקן את הנרות שלא כבו ומדשנן ואם הוצרך התיקון לכבותם מכבן ומדליקן זו מזו חוץ מנר מערבי שכבה שאין מדליקו אלא ממזבח החצון כמו שיתבאר ואותן שהוא מוצא שכבו מאליהן מוציא כל הפתילה וכל השמן ומקנח את הנר ומחדש בו פתילה ושמן והדלקה זו עם התיקון הוא הנקרא הטבת נרות החמישי מעלה ראש התמיד ורגליו ורגלו לכבש הששי מעלה שתי הידים השביעי מעלה העוקץ והרגל השמיני מעלה החזה והגרה התשיעי מעלה שתי הדפנות העשירי מעלה הקרבים הי"א מעלה סלת הנסכים הי"ב מעלה החביתין הי"ג מעלה יין של נסכים חזרו ופייסו פייס שלישי להקטיר קטורת ואומר הממונה חדשים לקטורת ר"ל אותן שלא הקטירו קטורת מעולם אבל אותן שהקטירו כבר לא היו מפייסין בזה כמו שאמרו כ"ו א' מעולם לא שנה אדם בקטורת מפני שמעשרת בעליה והיוצא ראשון בזה הוא מקטיר את הקטורת ועניינו הוא שהוא נכנס לפנים וכלי מלא קטורת בידו ובזך שמו ונותנו לתוך הכף ואוחז את הכף בידו ונכנס ומקטיר על הסדר שהתבאר במקומו וחוזרין ומפייסין פייס רביעי להעלות האברים שהוזכרו מן הכבש למזבח הא למדת מ"מ בסידור זה שדישון המנורה קודם להקטרת הקטורת א"כ מהו שהקדים במשנה הקטרה לדישון המנורה תדע שאף במקצת הקטורת קודם וזה שבשעה שיחדנו לדישון המנורה לא הי' מדשן אלא חמש נרות והוא שבשעת שחיטת התמיד נכנס הזוכה בדישון המזבח הפנימי ומדשן והזוכה בדישון המנורה נכנס להיכל עמו וממתין עד שיזרקו את הדם ונכנס ומטיב חמשה נרות ועושין כל בני פייס שני מלאכתן ומברכין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמוע ואמת ויציב ושים שלום כמו שביארנו במס' ברכות ומפייסין פייס שלישי ונכנס המקטיר ונכנס אחריו אותו שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות שנשארו ויוצא עמו ונמצאת הקטרת קטורת מפסקת בין הטבה להטבה ולא כדברי האומר שזריקת דם התמיד היתה מפסקת ביניהם אבל כל הנרות היתה הטבתן קודמת לקטורת ומדכתיב בבוקר בבוקר וכו' והדר כתיב יקטירנה אלא פירוש המקרא שבשעת הטבה שניה יהא מקטיר הקטורת ר"ל שתעלה תמרתו שתהא ההקטרה קודמת להטבה עד שבשעת ההטבה תהא התימורת עולה: