מאירי על יומא ס״ג

1 שחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור שהרי כיוצא בה בפנים פסול ששלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול ונמצאו מחוסרים מעשה הצריך להם מצד עצמן:

2 שחט פסח בחוץ אין צריך לומר בזמנו שהוא חייב אלא אף בשאר ימות השנה כגון שהפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ושחטו ואח"כ נמצא הראשון חייב בין ששחטו לשמו ר"ל לשם פסח בין שלא לשמו שהפסח בשאר ימות השנה כל שמקריבו סתם שלמים הם ואין צריך עקירת שם פסח מעליו בשחיטתו ונמצא ראוי ליקרב לפנים לשלמים בלא חסרון זמן ומעשה ומעתה אף לשמו אע"פ שאינו מתקבל בפנים חייב הואיל וראוי מעכשיו בפנים לשלא לשמו בלא צורך עקירת השם:

3 מעתה זה שביארנו בזב וזבה ונזיר ומצורע ויולדת שהקריבו תוך זמן שפטורים דוקא בחטאות שבכולם ובאשם של מצורע שאין ראוים עכשיו לפנים בשום פנים לא לחובתם מפני שלא הגיע זמן חובתם ולא לנדבה מפני שאין חטאת ואשם באים נדבה אבל עולות שבכלם ושלמים שבנזיר חייב שהרי ראויים הם מעכשיו לנדבה ואף אשמות שבהן כל שהקריבן שלא לשמן אלא לשם שלמים חייב הואיל ועקר מהם שם אשם שהרי כל שלא לשמו כשר וא"ת אף לשמן יהא חייב הואיל ומעכשיו ראויים לשלא לשמן בפנים אינו כן שאינו כשר לפנים בשלא לשמן בסתם אלא בעקירת השם ונמצא מחוסר עקירת השם וכן בחטאת וכל קרבן שפטור או חייב על שחיטתו כך על העלאתו וכל שחייבנו בשחיטת חוץ פירושו בשעשה בו מעשה שחיטה בחוץ כגון ששחט בה רוב סימנין אבל אם שחט בה מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים יש אומרים מכח סוגיא זו שהוא פטור וכשר וממה שנאמר לקצת גרסאות הכא במאי עסקינן ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים ומ"מ עיקר הדברים שאף זו פסולה שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכן בשחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון:

4 הקדיש בהמה לבדק הבית אם שחטה בחוץ פטור ואע"פ שקדשי בדק הבית נקראים הם קרבן כדכתיב ונקרב את קרבן ד' וכו' טבעת עגיל וכומז מ"מ אינם ראוים לפתח אוהל מועד ולא סוף דבר בבהמה בעלת מום שהרי מצד אחר היא נפקעת מפתח אהל מועד אלא אפי' בבהמה תמימה ואע"פ שחטא שהרי המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה מ"מ הוקדשה ונפדית תמימה והדמים יפלו לבדק הבית ואם שחטו בחוץ פטור:

5 מחוסר זמן כגון בהמה תוך שבעה ימים פסול לקרבן אלא שאם הקריבו אינו לוקה שהרי לאו הבא מכלל עשה הוא שנאמר מיום השמיני והלאה ירצה וכו' הקדישו תוך שבעה ליקרב לאחר שבעה אין הקדש מזבח חל עליו כלל אלא הרי הוא כמקדיש בעל מום עובר וירעו עד שיוממו במום קבוע ויפדו ויצאו לחולין ויביא בדמיה קרבן:

6 שעיר המשתלח אע"פ שאינו בר קרבן מ"מ חסרון זמן פוסל בו שאין הגורל קובע אלא בראוי לשם כלומר שאם יפול עליו הגורל לשם יהא ראוי לו ולא עוד אלא אפילו במקום שאין צריך הגרלה חסרון זמן פוסל בו מכח המקרא שנאמר במחוסר זמן לקרבן אשה לד' ודרשו בו לד' לרבות שעיר המשתלח וכיצד הוא שלא יהא צריך הגרלה וכבר ביארנו שאם מת אחד מהן יביא שנים ויגריל ויזווג אותו הקם על שם המת עם הנשאר מן הזוג הראשון וכן ביארנו שאם נשפך דם השעיר של שם הרי הוא כמת וכן ביארנו שאם דם השעיר של שם בכוס ומת המשתלח שיבוא ויגריל ויזווג הקם תחת המשתלח עם דמו של ראשון שאין הדם דחוי במיתת המשתלח מ"מ אתה מוצאה בשהומם השעיר המשתלח אחר הגרלה שהמום פוסל בשעיר המשתלח אפילו מום עובר כדכתי' בבעלי מומין ואשה לא תתנו מהם על המזבח לד' ודרשו בו לד' לרבות שעיר המשתלח וכשהומם כשהוא חי וחללו על אחר שיביא במקומו שאין זה צריך הגרלה שהרי בא מכחו הוא ואעפ"כ חסרון זמן פוסל בו וכן אתה מוצאה כגון שהיה לו חולה שיש בו סכנה בתוך ביתו ושחטו לו את אמו של שעיר זה שכבר הוגרל ועלה עליו הגורל לעזאזל ביום הכפורים ובשחיטתו נעשה שעיר זה שכבר הוגרל מחוסר זמן מצד אותו ואת בנו שאי אפשר להמיתו ביום זה שאע"פ שלא נאסר אותו ואת בנו אלא בשחיטה אבל אם רצה לנחרם ביום אחד או לעקרם רשאי מ"מ דחייתו לצוק ר"ל לראש ההר וממנו למטה זו היא שחיטתו שהרי זהו הכשרו וכפרתו והרי הוא כשחיטה ובאלו מיהא הוצרך הכתוב ללמד שיהא חסרון זמן פוסל בהם וכשם שהמום פוסל בשעיר המשתלח כך הטריפות פוסל בו שנאמר יעמד חי:

7 בעלי מומין שנאסרו למזבח פירושן בין בהקדשן בין בשחיטתן בין בזריקת דמן בין בהקרבת איבריהן לעולה בין בהקטר אימוריהן וכולן בלא תעשה ולוקין כך אמרו רבותינו תמורה ו' ב' כל אשר בו מום לא תקריבו אזהרה למקדיש לא תקריבו אלה אזהרה לשוחט לא תקריבו לד' אזהרה לזורק את דמן ואשה לא תתנו מהם אזהרה למקטיר אמוריהן והוא הדין לאיבריהן ולא סוף דבר כלן או אלא אפי' מקצתן שנאמר מהם וזו מיהא דוקא בהקטרת כזית שאין הקטרה בפחות מכזית: