1דם הקרבן שהיה ראוי לזריקה ונשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו משם ונתנו בכלי כדי שיזרוק אינו כלום ונפסל הזבח שנאמר מדם הפר מהפר יקבלנו אבל אם כבר קבלו בכלי ונשפך מן הכלי לרצפה ואספו כשר נשפך מקצתו מצואר הבהמה לרצפה ונשאר מקצתו וקבלו כשר ובלבד שיהא דם זה שקבלו בכלי שרת מן הצואר דם הנפש ר"ל דם הקילוח אבל אם היה דם התמצית או דם העור אינו כלום ומ"מ כל שלא נשפך צריך לקבל את כולו שנאמר ואת כל דם הפר ישפך:2חפינת הקטרת וקומץ המנחה עבודה גמורה היא וכל מלאכת מחשבת פגול פוסלת בהם ר"ל שאם חשב בחפינתו או בקמיצתו על מנת להקטירו למחר נתפגל אבל חתיית הגחלים אם חשב בהן הדבר ספק הואיל ואינה עיקר מצוה אלא מכשיר של מצוה וגדולי המחברים פסקו שאף החתייה נפסלת במחשבה ויראה לי סעד לדבריהם ממה שנכללו הגחלים עם הקומץ ליפסל בטבול יום על הדרך שנבאר עכשיו אלא שמ"מ בסוגיא זו נשארה בספק ואינו דומה לפיסולין שבטבול יום שאין הטעם אלא שהכלי מצרפן כמו שנבאר אבל ליפסל במחשבה לא:3באחרון של חגיגה ביארנו שהכלי מצרף כל מה שבתוכו לקדש ליטמא כולו בנגיעת מקצתו אבל לא לתרומה כלומר שאע"פ שאינו הכל אחד אלא חלקים מפורדים כל שנגע טמא או אפי' טבול יום במקצתו נטמא כולו כאלו הכל חלק אחד ודוקא לקדש אבל לתרומה לא ניטמא אלא מקום מגעו והסמוך לו שני והסמוך לחברו שלישי והשאר טהור ומעלה זו אע"פ שכל המעלות מדברי סופרים יש להם רמז מן התורה שנאמר כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת כל מה שבכף הרי הוא ככלי אחד מעתה אפר חטאת או הסלת של מנחות והקטורת והלבונה והגחלים שהיו בכלי אחד ונגע טמא או אפי' טבול יום במקצתם נטמא הכל מדברי סופרים שהרי כל אלו קדושים קדושת הגוף וגחלים אלו בתלמוד המערב שבמס' חגיגה התבאר דוקא בגחלים שחותה ביום הכפורים שנכנס להיכל באותה מחתה עצמה שהוא חותה בה כמו שביארנו בפרק קלפי מ"ד ב' אבל שבכל יום הואיל ואותה שחותה בה אינו מכניסה להיכל אלא שחותה בשל כסף ומכניס בשל זהב לא נטמאו כולן במגע מקצתן וכן פסקוה גדולי המחברים ומ"מ גדולי המגיהים כתבוה אף באותה שבכל יום ומפני שהוזקקו לכלים מתחילה ר"ל קודם שעירה אותם וכן אמרוה שם אף בשירי מנחה הואיל והוצרכו לכלי קודם קמיצה והקומץ והקטורת ומנחת כהנים משהוקדשו בכלי הוכשרו בלינה ובמחשבה:4קבלת הדם והולכתו וזריקתו וכל עבודות שהכפרה תלויה בהן כגון עבודות שבדם שהרי אין כפרה אלא בדם כולן צריכות שתהא עבודתם בימין ואם עבד בשמאל פסל אלא שאינו לוקה ואע"פ שאמרו בהולכת אברים לכבש שאחד מן הכהנים היה נוטל ירך של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ ר"ל גב הבשר שהעור הופשט ממנה מוליך כלפי חוץ ופנימיותו שכלפי הקרבים כלפי פנים שמשמע מ"מ שהולכה בשמאל הולכת איברים לכבש אין עיקר הכפרה תלויה בהם שעקר הכפרה בדם שכל שנזרק הדם בכשרות הורצה אפי' אבד הבשר ואם תשיבני משנתינו שהיה מוליך הכף שבו הקטורת בשמאל אע"פ שהוא עיקר הכפרה זו אינה אלא מפני שאי אפשר בדרך אחרת אם מצד כובד המחתה אם מצד חמימותה כמו שביארנו וכן עבודות אלו כולן אינן אלא מעומד שנאמר לעמוד ולשרת וכל שעבד מיושב פסול אלא שאינו לוקה וכן במי שעבד אונן אבל זר ושכור וטמא ושלא קדש ידיו ורגליו עבודתם פסולה וחייבים מיתה פרועי ראש וקרועי בגדים חייבין מיתה ועבודתם כשרה בעל מום שעבד עבודתו פסולה ולוקה כמו שיתבאר במקומו:
