מאירי על יומא נ״ח

1 קבלת הדם שבכל קרבן צריך שיהא הכהן אוחז את הכלי שהדם מתקבל בתוכו ומקבל ואם הניח בתוך הכלי דבר החוצץ בין הדם ובין הכלי פסל ומ"מ אם היה מין במינו וכן שבטלו לשם עד שעת גמר עבודה כשר מעתה הניח מזרק בתוך מזרק ואחז את החיצון ונתקבל הדם בפנימי כשר שהרי מין במינו הוא וכן שדעתו לבטלו שם עד שעת גמר עבודה ולא סוף דבר בדיעבד אלא אף לכתחילה דרך שירות הוא שכך למדוה מפי השמועה כלי השרת אפי' שני כלים בשירות אחד:

2 הניח סיב שסביב הדקל או תבן וכיוצא באלו תוך כלי השרת וקיבל את הדם אף זה אע"פ שמין בשאינו מינו הוא אינו חוצץ מפני שהסיב חלול והדם יורד דרך הנקבים לתוך המזרק ואין כאן חציצה ומ"מ כיוצא בו לענין קומץ המנחה אם הניח סיב בכלי שבא ליתן העשרון בתוכו וקמץ מעל הסיב או נתן סיב בכלי שבא ליתן הקומץ בתוכו ונתן הקומץ על הסיב פסל:

3 כל כהן העוסק בעבודה צריך שיהו רגליו עומדות על הרצפה כך שנינו בזבחים כ"ד א' הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת מקדשים מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת ר"ל שאם היה דבר חוצץ בין ידיו ובין הכלי שעובד בו פסול אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה מעתה היה עומד על גבי בהמה ועל גבי כלים או על גבי רגל חבירו פסל שמא תאמר והרי רגל חבירו מין במינו הוא מ"מ אין חבירו מבטלו אצלו עד גמר עבודה אלא דעתו לסלקו לשעתו ואף כשתאמר שיבטלהו בהדיא בטלה דעתו ולא בטלה רגלו:

4 כלי שמלאוהו מים ונתנו אפר בתוכו לקדוש מי חטאת והיה בתוכו בשעת הקדוש כלי מלא ממי המלוא גם כן הרי המים שבאותו הכלי מקדשים עם שאר המים וכשרים להזאה אע"פ שאין האפר נכנס בתוך אותו הכלי ואין צריך לומר שאם נפלו מאותו הכלי לכלי החיצון לא נפסלו ואפי' היה פי הכלי צר שאין עירוב למים שבו בין מים שבכלי הגדול בשפופרת הנאד שלא נאמר שיעור זה אלא כשהמים שבכלי הקטן צריכים להשלמת שיעור אבל אם היה שם ספוג אין המים שבספוג כשרים שהספוג אינו כלי ואנו צריכים שתהא חיותן בכלי ומ"מ כל שאין אדם נוגע בספוג אינן פוסלות את האחרות אבל כל שנוגע בספוג הספוג נסחט ויוצאין מן המים שבו לכלי ונפסלו וכן אם יסיר את הספוג משם הרי מים שבתוכו יוצאין לתוך הכלי וא"כ אם בא להזות מזה מן המים עד שמגיע קרוב לספוג ויזהר שלא יגע בספוג וכשיכלו המים עד קרוב לספוג לא יזה שאע"פ שעדיין מים צפין על גביו מ"מ קרוב הוא לנגיעת הספוג ותפסל ההזאה והמים הנשארים וזהו שאמרו זולף והולך עד שמגיע לספוג ר"ל מזה ומשנה זו פירושה אף כשהיה הספוג שם בשעת המילוא ולמדת מ"מ שאין הספוג חוצץ הואיל והוא חלול והמים עוברים דרך בו וגדולי הרבנים פרשו זולף והולך בדרך אחרת ר"ל כיצד יעשה כשיבוא ליטול מן המים ליתנם בצלוחית או בשפופרת זולף ר"ל ממצה המים שבשוקת דרך נקב שיעשה בתחתית הכלי ונותנם בתוך הצלוחית או השפופרת ולא יגע בספוג שהמים שבספוג פסולים הם וכל שנגע בספוג אי אפשר שבנגיעתו לא יצאו מהם לתוך שאר המים וראשון עיקר ובמקומו יתבאר שאם נפל הספוג שם אחר הקדוש נוטלו וסוחטו חוץ לכלי והמים שבכלי כשרים:

5 כבר ביארנו שפר ושעיר של יום הכפורים טעונים הזאה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב צריך שתדע שכשהיה מזה על הפרכת היה עומד סמוך לפרכת לפנים מן המזבח הפנימי וכשכלו הזאותיו על הפרכת הולך לו משם אצל המזבח של זהב ומזה אבל פר כהן משיח אינו טעון הזיה בין הבדים אלא על הפרכת ועל מזבח הזהב וכשמזה על הפרכת עומד לו חוץ למזבח הזהב והמזבח מפסיק בינו ובין הפרכת ומזה בזריקה וזהו שאמרו ויצא אל המזבח וכו' מה תלמוד לומר והלא כשהזה על הפרכת בהיכל היה אלא לפי שמצינו בפר כהן משיח שכהן עומד חוץ מן המזבח ומזה על הפרכת יכול אף זה כן תלמוד לומר ויצא וכו' כלומר שתהא הליכתו מן הפרכת למזבח כעין יציאה והוא שיהא הוא עומד לפנים מן המזבח ויזה על הפרכת וכשישלים הזאותיו ימשך כלפי חוץ אצל המזבח ובהזאות של מזבח יעמוד חוץ למזבח ובפר כהן משיח כתוב ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ד' אשר באהל מועד ואחר שכתוב באהל מועד מה תלמוד לומר לפני ד' ללמדך מזבח לפני ד' ולא כהן לפני ד' כלומר שיהא המזבח מפסיק בינו ובין הפרכת כשיזה על הפרכת ואע"פ שמקרא זה במתנות מזבח כתיב הואיל ולא נכתב שם ויצא משמע שאף בהזאות של פרכת עומד לו לשם:

6 זה שביארנו כמה פעמים שכל פונות שאדם פונה אינן אלא לצד ימין יש בה רמז ממה שכתוב בים של נחשת שעשה שלמה שהיה עומד על שנים עשר בקר ונאמר בהם שלשה פונות צפונה ושלשה פונות ימה ושלשה פונות נגבה ושלשה פונות מזרחה והרי שנחשבו ארבע הרוחות דרך ימין המקיפה שהוא בא מן הצפון למערב ועומד לו בחדו של רוח צפוני מזרחי ימינו למערב ושמאלו למזרח והולך לו לצד ימינו לרוח מערב עד שעומד לחדו של רוח צפוני מערבי וממערב לדרום ומדרום למזרח וממזרח לצפון על הדרך שביארנו במשנתינו בקרנות המזבח ואין בה חלוק בין חוץ לפנים אלא כשם שבחוץ כולם לימין כמו שביאר בים זה וכן שבמזבח החיצון כך בפנים ר"ל במזבח פנימי ולא נאמר לר' עקיבא שאחר שהתחיל בקרן מזרחית דרומית יקיף לו לשמאל לדרומית מערבית אלא מטעם שהזכרנו במשנתנו:

7 ולענין ביאור זה שנאמר בשמועה זו כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח לא נאמר כאן למזרח בדוקא שהרי אין כאן דרך ימין למזרח אלא במזבח חיצון נאמרה במסכת זבחים ס"ב ב' על הכבש שהיה בדרום והעולה בו פונה למזרח שהוא צד ימינו: