מאירי על יומא נ״ז

1 דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בקדשים שכך למדוה בס' קדשים זבחים מ"ט א' ממה שנאמר בעולה ושחט את העולה אותו על ירך המזבח צפונה וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט את החטאת והרי שבחטאת למד בהיקש שטעון צפון וכתי' באשם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ולמה הוצרך שהרי כתי' כחטאת כאשם אלא הואיל וחטאת עצמו למד מהיקש אין האשם חוזר ולמד הימנו והוצרך ללמוד מעולה שמא תאמר אחר שכן מאחר ששבע מתנות שבשעיר לפני לפנים לא נכתבו בהדיא אלא שלמדנום מן הפר היאך אנו חוזרין ללמוד הזאות שבחוץ בשעיר להיותן שבע בהיקש חוץ מפנים ממה שכתו' וכן יעשה לאהל מועד תדע שאלו לא נכתבה עיקר הזאה לפנים בשעיר והוצרכנו ללמדה מן הפר זכית מן הדין אבל זה כבר נכתבה בו עיקר הזאה ולא הוצרכת ללמוד מן הפר אלא המנין והרי זה הימנו ודבר אחר כלומר שהוא למד קצת הענין מעצמו וקצתו מאחר ואינו היקש גמור לעכב שלא לחזור וללמד ואף לדעת האומר בזבחים בפרק איזהו מקומן נ"ז א' שהוא היקש יש בזה טעם אחר שאין אנו למדין מתנות שעיר שבהיכל ממתנות שעיר שבפנים שהרי בהדיא כתי' שצריך ליתן מתנות פר ושעיר בחוץ כבפנים ואין הענין הרמוז בפסוק של וכן יעשה אלא שכמו שנעשה בפנים יעשה בחוץ ונמצא הראשון היקש מבהמה לבהמה והשני היקש ממקום למקום או שמא אין למדין הזאת דם שעיר שבהיכל מהזאת דם שעיר שבפנים אלא כשלמדנו שעיר מפר לשבע הזאות בין בחוץ בין בפנים למדנוה כאחת מדכתיב וכן יעשה:

2 פר העלם דבר ושעירי ע"ז טעונים שבע הזאות על הפרכת שלפני הדביר וארבע הזאות על ארבע קרנות של מזבח הזהב וכשמזה על הפרכת עומד מרחוק ומזה בזריקה כמו שיתבאר למטה ומתוך כך אינו יכול לכוין הזאותיה בשורה אחת אבל בשל יום הכפורים עומד בקרוב לפרכת כמו שיתבאר למטה גם כן ונותן ומתנותיו מכוונות בשורה אחת:

3 כהן גדול שנתערבו לו דם הפר ודם השעיר ר"ל אחר שהזה בפנים שהרי השעיר לא נשחט עד שהזה מן הפר בפנים וכשנשחט השעיר מזה מן השעיר בפנים קודם שיניח את המזרק שקיבל בו דם השעיר ואי אפשר לטעות או להתערב הדמים בהזאות אלו אלא אחר שהזה מדם הפר בפנים ויצא לו והניחו על כן הזהב ושחט את השעיר והזה ממנו בפנים ויצא לו ליטול דם הפר להזות על הפרוכת נתערבו הדמים זה בזה אין אומרים שיתן בפרוכת אחת למעלה ושבע למטה לשם פר ושעיר ויעלו לו לשניהם הואיל ויש שם משני הדמים שאלו כן נמצאת מקדים הזאה עליונה של שעיר קודם שבע הזאות התחתונות שבפר והתורה אמרה וכלה מכפר כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר אלא נותן אחת למעלה ואחת ושבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

4 נתערבו לו במתנות אחרונות ר"ל שהתחיל והזה הזאה עליונה בדם הפר וכשרצה להזות את התחתונות נתערבו הדמים אין אומרין יתן שבע למטה לשם פר ושעיר כדי שיהו כל הזאות שבפר קודמות לשל שעיר ואחת למעלה לשם שעיר לבד שאם כן נמצאת מקדים הזאות תחתונות של שעיר לעליונה שלו והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אלא נותן שבע לשל פר ואח"כ חוזר ונותן אחת למעלה ואחת ושבע למטה לשם שעיר וכל שכבר התחיל בשבע של פר ולא הספיק להשלימן עד שנתערבו משלים אותן השבע לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

5 נתחלפו לו כוסות ר"ל שאחר שהניח המזרק של דם הפר על הכן ושחט את השעיר והזה מדמו והניחו על כן שני הסיח דעתו וכשבא ליטול את של דם הפר להזות על הפרכת נשתכח לו איזה של פר ואיזה של שעיר ואין לו סימן בריבוי הדם של פר שמא נשפך מאותו של פר וחזר שיעורו כשל שעיר וכן אין לו סימן מצד צבעו כגון שהיה זקן ואין אור עיניו שולט כל כך כיצד הוא עושה נוטל איזה שיזדמן ומזה אחת למעלה ושבע למטה ומפני שלא נודע לנו איזה קדם ואנו צריכים להקדים דם הפר על כל פנים מתוך כך חוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה ונמצא מכל מקום שנתן מדם הפר תחלה ואח"כ מדם השעיר כהלכתו:

6 נתערבו מקצת הדמים ומקצתם לא נתערבו כגון שנשפך משני המזרקות לשלישי נותן כל המתנות מאותן השנים שנשאר הדם בכל אחד בזה דם הפר ובזה דם השעיר ר"ל שלא נתערבו ומה שנשאר מן הדמים שלא נתערבו בשני הכוסות שופך ליסוד מערבי כמו שביארנו במשנה אבל הדמים שנתערבו הואיל והוזה ולא הוזה מהם וכן שלא נראו להזאה אחר שנשארו מקצת הדמים שלא נתערבו אינן נעשים שיריים להיותן נשפכות ביסוד אלא דחויים הם ונשפכים לאמה שתחת העזרה היוצאת לנחל קדרון וכן בשאר קרבנות כל קרבן הטעון ארבע מתנות שקבלו בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל כוס הרי הנשאר בכל אחד מן הכוסות נקרא שיריים ונשפכין ליסוד ואם נתן כל הארבע מתנות מכוס אחד מה שנשאר מאותו כוס קרוי שיריים אבל שאר הכוסות כלם דחויים ונשפכים לאמה שהכוס אינו עושה את חבירו שיריים אלא דחוי והוא הדין לניתנין בשתי מתנות שקבלן בשני כוסות:

7 הדם שנתקבל בכלי בשעת קילוחו שיריו נשפכין ליסוד על הדרכים שביארנו אבל שיריים שנשארו בצואר הבהמה אינן נשפכין ליסוד כלל אלא לאמה לא נאמר דין שיריים אלא בדם הנפש ומה שאמור כאן בענין מערבין לקרנות כבר ביארנוהו במשנה: