מאירי על יומא מ״א

1 קרבנות העוף של תורים ובני יונה הם הנקראים קנים בכל מקום על שם כי יקרא קן צפור לפניך ויש בהם קן סתומה וקן מפורשת ודיניהן חלוקים שהסתומה כל שמתו הבעלים יפלו לנדבה והמפורשת כל שמתו הבעלים חטאת תמות והעולה תקרב נדבה ולעולם אין הקנים מתפרשות ר"ל שאינן נעשות קן מפורשת אלא או בלקיחת הבעלים או בעשיית כהן ר"ל שבשעה שיהיו הבעלים לוקחים אותם אם מן השוק אם מאיזה מקום שיקחם יאמר זו תהא לחטאת וזו לעולה שכל שאמר כן בשעה שלוקחם נעשית קן מפורשת לדין שכתבנו וכן שאי אפשר לו עוד לשנות זו של חטאת לעולה וזו של עולה לחטאת וכן אם לא פירשו הבעלים כן בשעת לקיחה כל שהכהן נוטלם למליקה ואומר זו אני מולק לשם חטאת וזו לשם עולה נעשית מיד קן מפורשת לדין שכתבנו וכן שאי אפשר עוד להחליף אבל כל שלא פירשו בעלים בשעת לקיחה ולא כהן בשעת עשיה אע"פ שאמרו בעלים בין לקיחה לעשיה זו חטאת וזו עולה עדיין היא קן סתומה ורשאין להחליף הוא או הקן הכהן בשעת עשיה וכן שאם מתו בעלים יפלו המעות לנדבה וטעם הדברים מפני שבמחוייבי קינין כתיב בהן במקומות לקיחה בבעלים ובמקומות עשייה בכהן והוא שביולדת כתיב ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת ובזבה כתיב ועשה הכהן ונראין הדברים שאין אומרים כן במחוייבי חטאת ועולה של קרבנות בהמה מפני שקרבנות בהמה אין כתיב בהן לשון לקיחה בבעלים ועשייה בכהן ואע"פ שבסוגיא זו לא יראה כן מאחר שהקשה לו מקרבנות בהמה אינו כן שמה שהקשו במקום שלא קדש הגורל קדש השם וכו' ואתה סבור לפרש בה דביום הכפורים מיהא אי לאו דכתיב ועשהו חטאת היתה קריאת השם מקדשתו אע"פ שאינו לא בשעת לקיחה ולא בשעת עשייה ויש לדקדק ממנה שבשאר ימות השנה קריאת השם מקדשת שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה ותירץ בה דהכי קאמ' ומה במקום שלא קדש הגורל אף בשעת לקיחה לבעלים ועשייה לכהן קדש השם מקום שקידש הגורל אף שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת עשייה אינו דין שיקדש השם אף שלא בשעת לקיחה ועשייה או שמא מיהא בשעת לקיחה כגון ערב יום הכפורים או בשעת עשייה כשהוא בא לשחטן עד שאתה מדקדק לפי פי' זה שכל מחוייבי שני מיני קרבן של בהמה לא נתחייבו שלא להחליף אלא בשעת לקיחה או שעת עשייה אינו כן שקרבנות בהמה ודאי הואיל ואין לקיחה ועשיה כתובה בהם קריאת השם מקדשתן ומה שאמר כאן ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם לא על קרבנות בהמה לבד נאמרו אלא אף על הקנין והוא מקשה ממנה על בעת קביעת הקינין דקאמר דאפי' קנין קריאת השם מהניא בהו ומדקאמר ומה במקום שלא קדש הגורל וכו' משמע שהקנין מתקדשין בקריאת השם על הדרך ששעירי יום הכפורים מתקדשין בגורל ומה שעירים מתקדשין בגורל שלא בשעת לקיחה ועשיה אף הקנין כן ותירץ לו שאף היא פירושה מקום שלא קדש הגורל אף בשעת לקיחה ועשייה קדש את השם בשעת לקיחה והמפרשה בקרבנות בהמה לא פירשה כהוגן ואף ברביעי של נזיר כ"ז א' פשוטה כדברינו כמו שכתבנו שם על כיוצא בה שהלכה היא בנזיר הא בשאר קרבנות בהמה לא:

2 טמא שנכנס למקדש בטומאה והוא עני שנמצא קרבנו בשתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת שהפריש מעות לקנו אפילו פי' ואמר שלא בשעת לקיחה אלו לחטאתי ואלו לעולתי אם נמלך אח"כ להביא קרבן עשיר מתורת נדבה שהרי עני שהביא קרבן עשיר יצא ותבא עליו ברכה או שהעשיר אח"כ פירושו ונמצא חייב בקרבן חטאת בהמה ואינו חייב בעולה כלל כמו שמבואר במקראות הרי זה מוסיף דמים עליהם ומצרפן להביא מכולם חטאת בהמה שהוא חייב בה ואע"פ שנמצא מערב חטאת ועולה לגוף אחד או מחליף חטאת לעולה או עולה לחטאת אין זה כלום שהרי אין הקנין מתפרשות אלא בלקיחה או בעשיה כמו שביארנו אבל אם לקח את הקן ופירש בשעת לקיחה ורצה אח"כ להוסיף עליו או שהעשיר ונתחייב בקרבן חטאת של בהמה אינו מצרף כלום אלא חטאת תמות ועולה תקרב נדבה ואין אומרים שיפדה של חטאת ויצטרפו דמיו לחטאת בהמה הואיל ושניהם שם חטאת עליהם שאין פדיון לעוף לא נאמר ופדה בערכך אלא בבהמה הפריש מעות לקנו ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ולקח פרידה אחת ופירשה אם לחטאת אם לעולה אם פירשה לעולה תקרב נדבה ודמי חטאת יצטרפו לדמים שבביתו לחטאת בהמה ואם פירשה לחטאת הרי זו תמות ודמי העולה מצטרפין לאותם שבביתו לחטאת בהמה:

3 לפי דרכך למדת במטמא מקדש שאם הוא עני ומביא קרבן עשיר יצא ואם הוא עשיר ומביא קרבן עני לא יצא ומ"מ צריך שתדע שכל שהוא עשיר והביא קרבן עני לא חל על קרבנותיו שם קדש כלל אפילו לקח ואפי' פירש ואם היה עני בשעת חיוב הקרבן והעשיר בשעת הבאה או בהיפך הכל הולך אחר עכשיו ר"ל שאם היה עני בביאתו למקדש והעשיר עכשיו צריך להביא קרבן עשיר ואם היה קרבן עשיר בשעת ביאתו למקדש והעני קודם הקרבתו מביא קרבן עני אפי' הפריש ממנה מעות לקרבנותיו והעני לוקח קן ומחלל את המעות עליו ויהנה מהם ובמצורע שנאמר בו גם כן קרבן עולה ויורד שתי תורים או שני בני יונה לדלות אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם ובעשירות שני כבשים אחד אשם ואחד עולה וכבשה לחטאת הכל תלוי בשחיטת האשם אם בשעת שחיטת האשם הוא עשיר משלים קרבנותיו כולם בעשירות ואם עני משלימן בעניות כמו שביארנו במסכת נזיר:

4 לשון של זהורית שהזכרנו בשעיר המשתלח צריך שיעור שהרי צריך היה לחלקו כמו שיתבאר בפרק זה ששי ס"ז א' שחציו קושר בסלע וחציו בין קרניו אבל אותו לשון שהיו מניחין בנשחט יראה שאינו צריך שיעור שהרי כל עצמו אינו בא אלא לסימן בעלמא וזה שלא הוזכר בסוגיא זו עם שאר לשונות של זהורית מפני שאין לו שום עיקר אלא סימן בעלמא אבל של שעיר המשתלח אע"פ שלא נכתב בהדיא הואיל והוא בא על רמז מחילה ע"ש אם יהיו חטאיכם כשנים הוצרך להזכירו ולדקדק בו ולהודיע שיש לו שיעור ושיעורו משקל שני סלעים:

5 פרה אדומה אף היא יש בה לשון של זהורית שהרי כתיב בה ושני תולעת וכיצד היה עושה נוטל עץ ארז ואזוב וכורכן בלשון זה של זהורית שהוא שני התולעת ולא בכולו אלא בשיריו ולא שירים ממש שהרי לשון זה אינו צריך חלוקה אלא בזנב הלשון ר"ל שהיתה סרוקה במסרק ונעשה מתוך סרוקה ראשה האחד כמין זנב וטעם הכריכה כדי שיהיו שלשתן לאגודה אחת וטעם שאינו כורכן בכל הלשון כדי שיראו שלשתם ולא יהא השני מכסם מכל וכל וצריך שישליך את כל האגדה לתוך בטנה של פרה אחר שנקרע כריסה ושהוצת האור ברובה שאם השליכה קודם שהוצת האור ברבה או משנעשית הפרה אפר לא עשה כלום ומשהוצת האור ברובה אפילו לא נקרעה כריסה מחמת האור עדיין כל שנקרעה אפי' בידו או בכלי כשירה אבל קודם שהוצת אם קרעה הוא אינו כלום עד שיוצת ברובה ואי אפשר לקריעת בטנה מחמת האור עד שיוצת האור ברובה ויש מכשירים אפילו הושלכה תוך השריפה שלא בגופה ומ"מ למדת שכל שקלט השלהבת אגדה זו ונתהבהב שני התולעת שבה קודם שתפול לאור צריך להביא לשון אחר ולקדשו ולא סוף דבר כשהשלהבת נכפפת שקלטתה בחוץ ממקום שריפתה אלא אפי' היתה קולחת וזקופה כעמוד שמ"מ היא מכוונת למקום השריפה אינו כלום או כלך לדרך זו לא סוף דבר בקולחת שהעמוד גבוה למעלה ורחוק ממקום הפרה אלא אפי' נכפפת ונמוכה שהיא סמוכה למקום הפרה אינו כלום ולשון זה של פרה אף הוא צריך שיעור ושיעורה משקל עשרה זוז שהוא שני סלעים וחצי וגדולי המחברים כתבו משקל חמש סלעים ולא ידעתי למה וזה שנתרבה שיעורה משל חברותיה ר"ל משל שעיר המשתלח כמו שביארנו וממצורע כמו שנבאר לא מפני שנצטרך בה לכובד ר"ל שתהא כבדה עד שמתוך הכובד תהא נופלת בפתע לתוך השריפה כשהוא משליכה כדי שלא תתהבהב בשלהבת שהרי מכיון שכרוכה עם עץ ארז ואזוב דיה בכובד זה וכן לא מפני שתהא נכרכת יפה עם האחרים לעשות עמהן לאגודה אחת שאף בפחות משיעור זה אפשר בכך אלא כך היא הקבלה:

6 המצורע אף הוא יש בו לשון של זהורית בטהרתו שהרי כתיב בו בפי' עץ ארז ואזוב ושני תולעת והאזוב והארז נכרכים בשני התולעת על הדרך שיתבאר במקומו ואף על פי כן שיעורו אינו אלא שקל שהוא משקל שני דינרים וכל השיעורין מן הקבלה נאמרו: