מאירי על יומא ס״ב

1 המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואחר שהפריש את השני קודם שישחט נמצא הראשון והרי שניהם עומדים יקריב את המובחר לפסח וחברו יקרב שלמים ואם אין ברירה יקריב איזה שירצה אלא שהדבר נאה בראשון והאחר יקרב שלמים הא כל שלא נמצא עד שנשחט המופרש תחתיו יקרב שלמים: ונשלם הפרק תהלה לאל:

2 שני שעירי וכו' זה הפרק הכוונה בו להשלים מה שהוחל בסוף פרק שלפניו בביאור אם אירעו קצת קלקולים בעבודה היאך ידון בהם ויחזור אח"כ לענין סדרי העבודות שפסק בהם בענין הזאות של דם פר ושעיר ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר ענייני השעירים מה שצריך לדקדק בעניינם ואם לא דקדק כראוי אם נפסלה העבודה בכך אם לאו וכן כשיגיע קלקול באבידת אחד מן השעירים היאך הוא עושה השני לבאר שאחר שסיים הזאות של פר ושעיר מתעסק בשעיר המשתלח בוידויו ובשלוחו השלישי שאח"כ משתדל בשריפת הפר והשעיר ועומד עד שיתברר לו שהגיע השעיר למדבר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו הרבה דברים ע"י גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

3 והמשנה הראשונה ממנה תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר שני שעירי יום הכפרי' מצותם שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים ולקיחתם כאחת אע"פ שאינן שוים כשרים לקח אחד היום ואחד למחר כשרים מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם לכתחלה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה ר' יודה אומר תמות ועוד אמר ר"י נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם אמר הר"ם החזיר מלת שני בשעירי יום הכפרים שלשה פעמים והוא אמרו ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים ואמר ולקח את שני השעירים ואמר ונתן על שני השעירים גורלות ובאה הקבלה שיהיו שניהם שוים במראה ובקומה ובדמים ואמרנו מצוה ולא אמרנו חובה לפי שאמר אחר כך השעיר ולא אמר האחד יראה שרוצה בו שעיר מ"מ ואמרו בכאן ויאמר אם של שם מת ואם של עזאזל מת אינו רוצה שיאמר השני מאמרים כדי להוציא הספק כמו שאמרנו בפסחים אם גדי אמר לי רבי ואם טלה אמר לי רבי כי אינו ספק אצלו כאן שאחר הגורל מת אחד מהם אבל הוא מספר איך יהיה מאמרו אם של שם מת או איך יאמר אם של עזאזל מת ואמרו השני ירעה עד שיסתאב רוצה בו השני מן השנים שהגריל עליהם בסוף כי פסק ההלכה אין בעלי חיים נדחים וענין מתה שתאסף לבית ויניחוה עד שתמות וידוע כי שעיר יום הכפרים הם חטאת הצבור אמרו ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואין הלכה כר' יהודה:

4 אמר המאירי שני שעירי יום הכפרים ר"ל אותם שנאמר עליהם אחד לד' ואחד לעזאזל מצותם שיהיו שוים במראה ר"ל שניהם שחורים או שניהם לבנים או אחד משאר הצבעים וכן שיהיו שוים בקומה ובדמים ופי' הטעם בגמ' מפני ששלשה פעמים כתוב בהם שני א' ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים וכו' ב' ולקח את שני השעירים ג' ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ובכולם היה יכול לומר שעירים ומיעוט שעירים שנים ולדקדק שנים ולא יותר גם כן אינו צריך שהרי כתיב אחד לד' ואחד לעזאזל ונמצאו שלשתם יתרים לדרוש מהם שמצותם שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים לכתחילה אלא שפירש בהן אח"כ שאם אינן שוין כשר מדכתיב שעיר אחד לד' ושעיר אחד לעזאזל והיה יכול לומר ואחד לעזאזל וכן מצותם שתהא לקיחתם בבת אחת אלא שאף זו לכתחילה ואם לקח אחד היום ואחד למחר כשר:

5 מת אחד מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני שהרי אין לקיחתם כאחד מעכבת כמו שביארנו הגריל עליהם ואם משהגריל מת והוא אין יכול לקדש אחר במקומו אלא בגורל וזה הנשאר אינו יכול לעלות אתו בגורלו שאלו היה יודע איזה הוא אין כאן גורל ואם אינו יודע שמא יחליפהו עכשיו בגורל שני ממה שהוא מתוך כך צריך שיביא שנים ויגריל עליהם לכתחילה וזה שאמר אם של כו' מת לא שיהא הוא מספק בכך שמאחר שכבר הגריל על כל פנים יודע הוא איזה מת ואף לכשתאמר שאינו יודע איזה מת אין תנאו כלום ואין לו תקנה אלא שיביא שנים ויעשה בהם כדינם שאלו היו שניהם קרבים היה אפשר לומר כן אבל אלו האחד קרב והאחר הולך לעזאזל ועל כל פנים צריך הוא שיתברר איזה לשם ואיזה לעזאזל אלא כך פירושו שאחר שהגריל הזוג שהביא אם אותו שמת מזוג ראשון היה של שם יקח הוא עכשיו אותו שעלה עליו הגורל לשם בזוג שני ויאמר זה תחתיו וישארו שנים תחתיו לעזאזל ואם של עזאזל מת יאמר עכשיו על אותו שעלה עליו הגורל לעזאזל בזוג שני זה תחתיו ונשארו שנים לשם ואותם שנים שנשארו אם של עזאזל היה משלח אחד והשני ירעה ואם של שם היה מקריב את האחד והשני ירעה ופי' בגמ' שהשני של זוג שני ירעה והראשון יקרב ואע"פ שנדחה הראשון אין בעלי חיים נידחין ופירש בדין רעיה זו שירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת צבור מתה כלומר שאע"פ שנתכפרו באחר וחטאת שנתכפרו בעליה במיתה ר"ל שיכניסוה לבית וימות שם לא נאמר כן אלא בחטאת יחיד אבל חטאת צבור לא כמו שהתבאר נ' א' ושעירים אלו הן של שם הן של עזאזל חטאת הן כדכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ור' יהודה אומר תמות וטעם מחלוקתם שת"ק סובר הואיל וחמש חטאות נאמר עליהן שבמיתה ויש מהן שלש שאין להם מקום בצבור כגון ולד חטאת שהרי אין צבור מביא נקבה ותמורת חטאת שאין צבור עושין תמורה ומתו בעליה שאין צבור מתים אף השנים הנשארים והם נתכפרו בעליה ועברה שנתה לא נאמרה בצבור ור' יהודה סובר שמאחר ששני אלו יש להם מקום אף בצבור יאמר כן אף בצבור ואין הלכה כדבריו אלא כת"ק ובעברה שנתנה מיהא כבר ביארנו שיש פוסקים שאינה במיתה:

6 ועוד אמר ר' יהודה וכו' ולפי מה שהתבאר בגמ' ס"ד ב' כך הוא פירושה כלומר שבמשנה ראשונה לא נתברר לנו מחלקת ביניהם אלא שבמה שאמרו חכמים ירעה אמר ר' יהודה ימות ומ"מ הייתי סובר שאף ר' יהודה סובר שני שבזוג ראשון יקרב ולמד שאף בזו חלק ר' יהודה מפני שהוא סובר שבעלי חיים נדחין כלומר שלא לחזור ולראות והילכך נשפך דם השעיר של שם אחר שנשחט והוא הדין למת ימות המשתלח שהרי נדחה במיתת האחר או בשפיכת דמו ואינו חוזר ונראה ויעשה כל המעשה בזוג שני ושני שבזוג ראשון ימות ונמצא חולק עם חכמים בשנים אחת בין מיתה לרעיה ואחת בדחייה בין במת בין בנשפך הדם וכן הדין במת המשתלח וחברו קיים שלר' יהודה ימות חברו ויעשה כל המעשה בזוג שני ולרבנן שני שבזוג ראשון יקרב ושני שבזוג שני ירעה והלכה כחכמים ומ"מ מה שאמר אח"כ מת המשתלח כלומר אחר שנשחט חברו אע"פ שעדיין הדם בכוס שישפך הדם שהרי נדחה אותו דם ואינו חוזר ונראה ויביא זוג שני ויעשה בו כל המעשה הלכה היא ואף חכמים מודים בה שהרי שחוטין נדחים הם לדברי הכל וכן הלכה:

7 זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

8 אף במצורע נאמר ביום טהרתו ולקח למטהר שתי צפרים חיות ובשמיני לטהרתו יקח שני כבשים והיה יכול לומר בשניהם צפרים וכבשים שמיעוט צפרים שנים ומיעוט כבשים שנים ולדקדק בהם שנים ולא יותר אינו צריך שהרי בכבשים כתיב את הכבש אחד וגו' לאשם ובצפרים ושחט את הצפור האחת אלא ללמד שהם צריכים לכתחילה שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים אלא שבדיעבד אין בדבר עכוב שהרי נאמר אח"כ בכבשים ולקח את הכבש האחד והיה יכול לומר ולקח את האחד אלא שבא לרבות בדיעבד שלא עכב וכן בצפרים כתיב ושחט את הצפור האחת והיה יכול לומר ושחט את האחת אלא שבא ללמד שבדיעבד לא עכב אבל שאר דברים הכתובים בו כגון הבאת הקרבנות ועץ ארז ואזוב ושני תולעת ודאי מעכבין ומ"מ תמידין שבכל יום אע"פ שכתוב בהן כבשים בני שנה שנים ליום והיה מספיק לו שיאמר כבשים בני שנה ליום שהרי מיעוט כבשים שנים ולדקדק בו שנים ולא יותר אינו צריך שהרי נאמר את הכבש אחד תעשה בבקר אין אומרין באלו שבא ללמד להיות מצותם בשוים שלא מצינו בשום מקום שתהא שום מצוה בכך ולא נאמר שנים ליום אלא שתהא שחיטתן כנגד היום ר"ל כנגד השמש שכך אמרו שנים ליום כנגד היום אתה אומר כנגד היום או אינו אלא חובת היום כלומר ללמדנו שהוא צריך שנים בכל יום כשהוא אומר את הכבש אחד וכו' הרי חובת היום אמור הא מה תלמוד לומר שנים ליום כנגד היום הא כיצד תמיד של שחר נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה ושל בין הערבים על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה וביאור הדברים ששחיטתם טעונה צפון וא"כ בין בשל שחר בין בשל הערבים טעונים הם צפון אלא שמתוך ששחיטתם בזמן זריחת השמש ובזמן נטייתו לערוב היתה מצותם לשחטם כנגד השמש לרמוז על השפלת עובדיה וא"כ בשחרית שהחמה יוצאה מן המזרח וזורחת למערב היו מושכין אותה לצד המערב והיו שוחטין אותה בקרן צפונית מערבית אבל בין הערבים שהחמה במערב וזורחת למזרח היו מושכין אותה לצד המזרח והיו שוחטין אותה בקרן צפונית מזרחית וכבר ביארנו שטבעות היו בצפון המזבח שבהם היו מכניסין ראשי הבהמות והיו מהם כ"ד לכ"ד משמרות וכל הקרבנות היו שוחטים אותם כל אחת בשלה חוץ מן התמידין שמתוך שהיה זמן שחיטתם בזמן זריחת השמש ובזמן זריחתו לא היתה טבעת מתחלפת בהם למשמרות אלא היו כלם שוחטין בטבעות שבקרנות אלו ולא בטבעת ראשונה הסמוכה למזבח שגובה כותלי המזבח מעכב את השמש מלזרוח בסמוך להם כל כך אלא בטבעת השניה וי"מ סוגיא זו בדרך אחרת כמו שביארנו בפירושנו אלא שזו עיקר:

9 ומעתה אף המוספין שנאמר בהן בשל שבת וביום השבת שני כבשים אין אומרין שיבא ללמד להיות מצותם בשוים שהרי אינו מיותר שאע"פ שמיעוט שעירים שנים מ"מ צריך היה לדקדק משם לומר שנים ולא ארבעה שהרי לא נאמר בהם אחד אחד כשעירים וכבשים וצפרים שביארנו אע"פ שכל שאתה תופס מועט תפסת כל כיוצא בזה טרח וכתב זה קרא וגדולי הרבנים סוברים שהמוספים מצוה להיותם שוים ומוחקין בגרסת הספרים כמו שכתבנו בפירושינו ואין דבריהם נראין:

10 השוחט קדשים או המקריבן חוץ לעזרה במזיד חייב כרת ואם שחט והקריב אם התרוהו למלקות וכמו שידעת בחייבי כריתות שלקו שנפטרו מידי כריתתן חייב שתים ואין חיוב העלאה אלא בדבר הראוי לאישים ולא חיוב שחיטת חוץ אלא בקדשים הראויים ליקרב על המזבח אבל במה שאינו ראוי למזבח כגון בעל מום או שאר איסורי מזבח פטור היה ראוי ליקרב למחר אלא שהיום אינו ראוי ליקרב הן מחמת חסרון זמן שבבעלים כגון נזיר ויולדת שהקריבו בחוץ קודם מלאת וזב וזבה ומצורע בתוך ימי ספירו וכיוצא באלו הואיל ואינן ראויין היום לפנים בשום פנים ושחטן בחוץ פטור היה ראוי היום אלא שבשעה שהוא שוחט אינו ראוי עדיין מפני שהוא מחוסר איזה מעשה אע"פ שאינו מחוסר מעשה בגופו הואיל ומ"מ אותו מעשה צריך מצדו כגון שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל אף זה פטור אבל אם לא היה שם חסרון מעשה אלא חסרון זמן הואיל וזמנו בו ביום או שהוא מחוסר מעשה אלא שאין בו חסרון מעשה הבא מצד עצמו כגון שהיה שאר העבודות צריך להקדימו ועדיין לא נעשו כגון שעיר מוסף של יום הכפורים ששחטו בחוץ קודם עבודת היום חייב והיא שאמרו אין מחוסר זמן לבו ביום:

11 מעתה שני שעירי יום הכפורים ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב שהרי משעת לקיחתם הם קדושים אחר שמתרומת הלשכה נקחו והם ראויים לבו ביום בלא חסרון מעשה ולא לפנים שהרי שעיר הנעשה בפנים צריך הוא הגרלה ונמצא מחוסר מעשה הצריך מצד עצמו ואע"פ שאינו מחוסר מעשה שבגופו שהרי העלאת הקלפי עושהו חטאת ואין הנחה מעכבת מ"מ מחוסר מעשה הוא הצריך לו מצד עצמו אלא שכל אחד מהם ראוי היום לשעיר מוסף הנעשה בחוץ בלא חסרון מעשה ואע"פ ששאר עבודות צריכות ליקדם לו אין זה מעשה הצריך מצד עצמו וכן אע"פ שעדיין אינו זמנו הואיל וזמנו בו ביום אין זה חסרון זמן משהגריל עליהם חייב על של שם שהרי ראוי לפנים ופטור על של עזאזל שאינו ראוי למזבח משעלה עליו הגורל לעזאזל אע"פ שלא התודה וגדולי המחברים כתבו בזו וידוי במקום הגרלה ר"ל קודם שהתודה ואחר שהתודה ומכח קצת שמועות שבזבחים ולא יראה כן: