1זה שביארנו שבעלי חיים אינן נידחין שלא להיות חוזר ונראה אין בה חלוק בין דחוי מעיקרו לנראה שנדחה וחוזר ונראה וזכר לדבר שמחוסר זמן דחוי מעיקרו הוא וחוזר ונראה לכשיגיע זמנו ובעל מום עובר נראה ונדחה וחוזר ונראה לכשיעבור דכתיב משחתם בהם מום בם בעוד שמום בם הוא דלא ירצה הא עבר מומן ירצה:2נתערבו איברין של בעלי מומים באיברי שאר קדשים אפי' אחד באלף יצאו כולם לבית השריפה ואפי' קרב אחד מן הראשים בשוגג אין אומרין שתולין לומר זה שקרב היה אותו של בעל מום ונקריב מיהא הראשים האחרים בחזקת תמימים וכן אם קרבו אחד מן הכרעים יקרבו כל הכרעים וכן בשאר האברים שמ"מ ספק תורה הוא ואפי' קרבו כולם חוץ מאחד הרי זה ישרף:3ומה שנתגלגל כאן בענין מצוה בראשון משלש קופות של תרומת הלשכה ומהפריש פסחו ואבד כבר ביארנוהו בפרק הוציאו לו נ"ה ב':4המפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונתכפר בה ואח"כ נמצאת הראשונה תמות וזו היא שכללנו בחטאות המתות נתכפרו בעליה באחרת נמצאת קודם שנתכפר ר"ל קודם זריקת דמה אלא שכבר נשחטה אף זו במיתה נמצאת קודם שנשחטה והרי שתיהן עומדות יראה ממסכת תמורה פרק ולד חטאת כ"ג א' שאם בא לשאול באיזה הוא מתכפר אומרין לו שיתכפר באבודה והמופרשת תחתיה תרעה ואם לא נמלך אלא שנתכפר באיזה שבירר לו השניה תמות וגדולי המחברים כתבו בבא לימלך שאומרין לו שיתכפר בשניה והאבודה תרעה ולא יראה כן:
