מאירי על יומא ס״א

1 טומאת מקדש וקדשיו שלא נודעה למי שנכשל בה כהנים מתכפרים בה בפר כהן גדול של יום הכפורים וישראל מתכפרים בה בדם שעיר הנעשה בפנים הן טומאה שאירעה לפני לפנים הן בהיכל הן במזבח הן בעזרה אבל שאר עבירות כהנים ולוים וישראלים הכל שוים בה להתכפר כלם בשעיר המשתלח כמו שביארנו:

2 מצורע שנתרפא כבר ידעתו בטהרתו שאחר שהביא צפרים ועץ ארז ואזוב ותולעת ושחט הכהן את אחת מן הצפרים והטביל את חברתה עם הארז והאזוב והתולעת בדמה והזה על המצורע שבעה פעמים וגלחו והטבילו וספר לו שבע שביום שביעי מגלחו שנייה ובשמיני טובל פעם אחרת ומביא קרבנותיו כבש לאשם ומביא עמו לוג שמן וכבשה נקבה לחטאת וכבש לעולה ומנחת הסלת ובתחילת כפרתו שוחט את האשם ומזה מדמו על התנוך והבהונות הימנים ואח"כ לוקח את השמן ויוצק הכהן על כף כהן אחר השמאלית ומזה בפרוכת כנגד בית קדשי הקדשים שבע הזאות ואח"כ מזה ממנו במקום שהזה מן הדם על התנוך והבהונות הימנים והנותר בכף נותנו על ראש המטהר ומקריב החטאת והעולה והמנחה וכשם שביארנו ביום הכפרים שכל הזאות שבמין אחד כלם כפרה אחת כך במצורע הזאות השמן שעל הפרכת כפרה אחת ומתוך כך נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג אחר שכל שחסר מן הלוג קודם שהתחיל ביציקה ממלאו אחר שהתחיל ביציקה יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל ולא ממקום שפסק ואם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג ויתחיל בבהונות וכן אם נתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג קודם מתנת הראש נתכפר ואינו צריך כלום שאין מתנת ראשו מעכבת שבמקום שיריים היא ולא מפני שנקראים שיריים שאין אומרים בכל השיריים שלא יעכבו שהרי בשירי מנחה כל שנשפכו או שחסרו שיריה בין קומץ להקטרה לא יקטיר את הקומץ עליהם אלא כך למדוה מפני שאחר שקרא שירי הבהונות לשון שיריים דכתיב ומיתר השמן חזר וקרא לשל ראש שירי שיריים כדכתי' ביה והנותר מן השמן:

3 שחט את האשם שלא לשמו כגון ששחטו לשם שלמים או לשם עולה וכבר ידעת שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה מעתה הרי הוא עולה למזבח וטעון נסכים להוציאן מתורת אשם שאינו טעון נסכים שכל שאינו בנדר ונדבה אינו טעון נסכים ומה שכתבו גדולי המחברים טעון נסכים כנסכי אשם איני יודע וצריך המצורע להביא אשם אחר להכשירו ליטהר לאכול בקדשים והוא הדין אם לא נתן מדמו על גבי בהונות ואם נתן שבע המתנות שלא לשמן הוכשר המצורע אלא שלא הוכשר קרבנו ולענין סדר עבודותיו אם הקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתו ויצא לבית השריפה הקדים שמן לדם ממלא לוג שמן וחוזר ונותנו אחר הדם הקדים בהונות לפרוכת ממלא הלוג וחוזר ונותן בבהונות אחר מתנות הפרוכת כמו שיתבאר במקומו:

4 נזיר ממורט ר"ל שאין לו שער ואי אפשר להתקיים בו מצות גלוח כשישלים נזירותו אינו צריך העברת תער אלא שיביא קרבנותיו בלא גלוח הואיל ואי אפשר בגלוח וכבר ביארנוה במקומה במסכת נזיר מ"ו ב':

5 כבר ידעת שהמצורע צריך שיהו נותנין מדם האשם ומן השמן על התנוכים והבהונות על הסדר הכתוב במקראות לא היה לו אוזן ימנית ולא בהן יד ולא בהן רגל אין לו טהרה עולמית ואין תקנה בנתינה על המקום או בנתינה על השמאלית כלל וזהו שבנזיר ממורט פירשנו שאינו צריך העברת תער שאילו היה צריך לא היה בו תקנה:

6 אשם מצורע טעון מתן דמים למזבח כשאר אשמות ואע"פ שלא נכתבה בו בהדיא כמו שביארנו בראשון של יבמות ז' א' ונמצא דם זה הזיה על המזבח והזיה על התנוכים והבהונות וזה שבתנוכים ובהונות אינו מקבלו בכלי אלא ביד שנאמר ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וכו' וכל לקיחה האמורה בדם תיכף לשחיטה לשון קבלה הוא ומקיש לקיחה זו לנתינה מה נתינה בעצמו של כהן ר"ל בידו אף לקיחה בידו ר"ל שמקבלו בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שנה פסול אבל הדם הנזרק ממנו למזבח אינו מקבלו אלא בכלי שנאמר כחטאת כאשם מה חטאת טעון כלי שהרי הוקש לשלמים וכדכתיב בפ' צו זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים וכתיב בשלמים וישם באגנות אף אשם טעון כלי למתן דמו של מזבח ואע"פ שבמקרא שהזכרנו כתיב בו אשם גם כן מ"מ הואיל ויצא לידון בדבר חדש ר"ל מתן תנוכים ובהונות הוצרך להחזירו לכללו בהקש של כחטאת כאשם נמצאת אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שבכלי בא לו אצל מזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע:

7 אחר שהשלים כהן גדול הזאות של פר ושעיר על סדר האמור מתודה על המשתלח ומשלחו לעזאזל ומשלח איברי הפר והשעיר של שם העור ביד מי להוציאן חוץ למחנה ולשרפן שם והשורפן טעון כבוס בגדים וכל שביארנו שצריך להביא פר אחר כגון נשפך דם בין אחר מקצת מתנות פנימיות ולהתחיל בזה כמתחלה בין אחר שגמר מתנות פנים שמתחיל בזה בשל היכל וכן אם הוצרך להביא שלישי כולן אע"פ שמה שנעשה מהם הועיל כגון שנשפך אחר מתנות פנימיות שמתחיל בשל היכל כלן אין מטמאין בגדים ולא נשרפין בבית הדשן אלא אהרון בלבד שבו נגמרה הכפרה וכן בשעיר אם הוצרך להביא כגון נישפך דם השעיר ואפי' במקום שהועיל הראשון כגון שגמר מתנות פנימיות שמתחיל בשל היכל וכן אם הוצרך להביא שלישי למתנות המזבח וכל וכן באותם של עזאזל ר"ל שכשהוא צריך להביא שעיר אחר לשם הוא צריך לזווג לו שעיר ולהגריל ונמצא שאם יש כאן שנים או שלשה לעזאזל בזה אינו משלח אלא ראשון הואיל ואין ראוי לומר בו גמר כפרה אלא מצד בן זוגו והאחרים ירעו כדרך האמור במת אחד מהם משהגריל שיביא שנים ויגריל עליהם והראוי להקים שם המת עומד במקומו והשני מן השניים ירעה:

8 ומה שנתגלגל מענין שלש קופות כבר ביארנוהו בפרק זה למעלה נ"ה ב' בענין תקלין חדתין: