1בכמה מקומות ביארנו שהכותיים עד שלא נעשו גויים גמורים היתה תבואה שלהם חשודה להיותה כלה טבל גמור להתחייב הלוקחים בנטילת תרומות ומעשרות מפני שאינם נזהרים מלפני עור ומי שלקח מהם באותו זמן חבית של יין והיה ערב שבת ולא היה לו פנאי להפריש המתנות או שלא היו לו כלים מוכנים להפריש והיה רוצה לשתות בדרך זה והוא שיאמר שיעור הראוי להפריש תרומה יהא תרומה בשולי החבית עד שישתה כל השבת ויפריש אחר שבת ויסמוך על מה שאמרו הוברר הדבר שזהו תרומה וזהו מעשר אסור שכל שהוא מן התורה אין בו ברירה ואע"פ שעכשיו אין לנו אצל הכותיים דין ודברים שהרי נעשו כגויים גמורים אתה למד ממנה לחבית של טבל גמור שאינו שותה ממנה על סמך ברירה ושני לוגין שהוזכרו בשמועה זו פירושה בחבית שהיתה מחזקת מאה לוגין והוא שאמר עשרה מעשר ראשון ולא דקדק באותו מיעוט שהמעשר מתנכה מצד חסרון שני לוגין של תרומה וכן בתשעה של מעשר שני ומיחל ושותה האמור בשמועה זו לדעת המתיר בברירה פירושו מתחיל ושותה ויש גורסין ומוהל ושותה מלשון סבאך מהול במים:2וגדולי הרבנים פירשו שעל המעשר שני הוא חוזר שמחללו על מעות שבביתו שכל שבידו לתקן מתקנו אלא שבזו צריך לפרש שיסיים מקום המעשר והוא שיאמר מעשר שני שלי בצפונו או בדרומו ויהא מחולל על מעות הללו אלא שמ"מ הלכה שאינו שותה כלל שכל מן התורה אין סומכין בו בברירה וכבר הארכנו יותר בעניני שמועה זו לענין פירוש ולענין פסק בשלישי של גיטין:3יתבאר בשלישי של עירובין ל"ו ב' שיכול אדם להתנות בעירובו על שני דברים כאחד לברור מהם למחר איזו שירצה ר"ל שיכול לערב בשני צדדין אחד לסוף אלפים אמה שבמזרח ואחד לסוף אלפים אמה שבמערב ואע"פ שאי אפשר לו לזכות אלא לאחד מהם הרי הוא מתנה היום שבאיזו שירצה למחר ילך ונמצא שהוא מתנה ואומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובי שבצד המזרח עירוב ואם למערב יהא עירובי שבמערב עירוב ואם יבואו שנים זה מכאן וזה מכאן לאי זה שארצה אלך ואם לא יבואו לא מכאן ולא מכאן אהא כבני עירי לילך אלפים אמה לכל רוח והכל לפי תנאו ולמחר כשבירר לו רוח שהולך בו הוברר הדבר שבאותו רוח קנה שביתה ולא סוף דבר שכבר בא חכם מבערב ר"ל בין השמשות שהיא השעה שהעירוב ראוי לחול אלא שאינו יודע באיזה צד שאם כן אין כאן צורך ברירה וגלויי מלתא בעלמא הוא אלא אע"פ שלא יבא עד למחר שמ"מ בשעה שיבא הוברר הדבר שבאותו רוח חל העירוב שכל שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה שהרי התרנו אף בשני חכמים שיברור למחר איזה שירצה ור' יהודה חלק בה לומר דוקא בחכם אחד ושכבר בא מבערב שאינו צריך בה לברירה וגלויי מילתא בעלמא היא אלא שמ"מ אין הלכה כדבריו שכך הוברר הדבר בכל התלמוד לשיטתינו כל בדאורייתא אין ברירה כל בדרבנן יש ברירה כמו שביארנו בכמה מקומות ומה שנתגלגל כאן שהשוחט צריך לקבל כל דם הפר כבר ביארנוהו למעלה מ"ח א':
