יומא י״ד א:ה׳-ו׳

מהדורה: מהדורת וויליאם דייוידסון - ארמית המנוקד

5 רש"י פתח ↗

על הטמא טהור ועל הטהור טמא - אם הזה על הטמא נעשה טהור ואם הזה על הטהור נעשה טמא ויליף טעמא מעל הטמא יתירא כדמפרש לקמן:

5 גור אריה על במדבר פתח ↗

רבותינו אמרו שמזה טהור וכו'. ולמדו רז"ל בפרק קמא דנדה ט. ובפרק קמא דיומא יד. מדכתיב פסוק יט "והזה הטהור על הטמא", אלמא שהמזה – אף על גב שהוא מזה – טהור הוא, דהא "והזה הטהור על הטמא" כתיב רש"י יומא יד. :

5 באור הרא"ם על מדרש לקח טוב פתח ↗

טהור על הטמא טמא דר״ע. יומא י״ד:

6 רש"י פתח ↗

כדתנן נתכוון וכו' אם יש באזוב ישנה - כלומר ראויין השיריים להזות על אדם שצריך הזאה דלא נתכוון לו וחוזר ושונה ואין צריך לחזור ולהטביל:

6 עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת פתח ↗

ב וּמַזִּין עֲלֵיהֶן. בִּמְקוֹמָן, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִּפֹּל הַהַזָּאָה עַל הַבְּהֵמָה וְיִפָּסְלוּ כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת פָּרָה, תּוֹסָפוֹת עַיֵּן רַשִׁ"י יוֹמָא דַּף יד, וּלְפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְכַוֵּן לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְיַזֶּה עַל הַכֵּלִים דְּהַזַּיָתוֹ פְסוּלָה עַד שְׁיִשְׁנֶה, וְהוּא לֹא יִשְׁנֶה:

6 חידושי הלכות פתח ↗

בפרש"י בד"ה כדתנן נתכוון כו' דלא נתכוון וחוזר ושונה וא"צ לחזור כו' עכ"ל כצ"ל עיין בפירוש הרמב"ם ורע"ב בפ"ב דפרה שפירשו היפך פרש"י:

1 דְּתַנְיָא: ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״. עַל הַטָּמֵא — טָהוֹר, וְעַל הַטָּהוֹר — טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִין אֶלָּא בִּדְבָרִים הַמְקַבְּלִים טוּמְאָה.

2 מַאי הִיא — כְּדִתְנַן: נִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְהִזָּה עַל הָאָדָם, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב — יִשְׁנֶה. נִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת עַל הָאָדָם וְהִזָּה עַל הַבְּהֵמָה, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב — לֹא יִשְׁנֶה.

5 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

דתניא שכן שנינו בברייתא: נאמר: "והזה הטהר על הטמא" במדבר יט, יט שיש בכך הדגשה יתירה, לומר: אם מזה הוא על הטמא — הרי הוא טהור, אך אם אינו מזה על טמא כי אם על הטהור — הרי הוא טמא, אלו דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים: אין הדברים הללו "על הטמא" אמורין אלא ללמדנו שאין קרויה הזאה אלא בדברים המקבלים טומאה, אבל אם היזה על דבר שאינו מקבל טומאה כלל — אינה קרויה הזאה.

5 אדרת אליהו פתח ↗

על הטמא. איפליגו ר״ע וחכמי' יומא דף י״ד ע״א ר״ע סובר על הטמ' טהור פי' אם הזה על הטמא אז המזה טהור ואם הזה על טהור אז המזה טמא וחכמים סוברים על הטמא דבר המקבל טומאה אם הזה עליו אין נפסל שירי ההזאה אבל אם הזה על דבר שאין מקבל טומאה נפסל שירי הזאה:

5 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ומזה מי הנדה, רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה פסוקנו בא ללמד שהנושא מי חטאת יומא יד ע"א; נידה ט ע"א וכו'. הרי זו דרשה העוקרת מקרא מפשוטו, ובתור שכזו מאוד מעניינת. פ' חקת תשנ"ו ואכן שואלים תוספות במסכת נידה שם ט ע"א ד"ה מאי: "ומנא לן לאפוקי קרא ממשמעותיה?", ומשיבים, שכיון שהתורה אמרה "והזה הטהור על הטמא", משמע שהמזה טהור אף לאחר שהיזה.

6 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ומאי מה היא המשמעות ההלכתית של הדבר — כדתנן כפי ששנינו במשנה: נתכוון להזות מי חטאת על הבהמה, והבהמה בחייה הרי איננה מקבלת טומאה, ונזדמן שהזה על האדם הטמא, אם יש באזוב שאריות מהמים — ישנה ויזה על האדם ויטהרנו, שמתוך שהזה בסופו של דבר על האדם שהוא דבר המקבל טומאה, הרי שבכך לא נפסלו המים כדין מים שנעשו בהם מלאכה ואלו שנותרו באזוב ראויים איפוא להזאה מחודשת. אולם אם נתכוון להזות על האדם והזה על הבהמה, אם יש באזוב עוד — לא ישנה, כיון שהזאה הראשונה לא היתה ראויה, שהרי היזה על דבר שאינו מקבל טומאה, ובשל כך נפסלו המים שבאזוב שהרי הם כאילו נעשתה בהם מלאכה ופסולים להזאה מחודשת.

6 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה כדתנן נתכוין. דלא נתכוין לו. נראה כוונתו דלא עלתה לו הזאה ראשונה שהזה על האדם אם היה צריך הזאה הואיל דלא נתכוין לו אם יש באזוב ישנה עליו:

6 ריטב"א פתח ↗

גרש״י ז״ל נתכון להזות על הבהמה והזה על האדם אם יש באזוב ישנה נתכון להזות על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב לא ישנה ופי׳ הוא ז״ל נתכון להזות על הבהמה שאינה בת הזאה והזה על האדם אם יש באזוב שיורי מימי חטאת ישנה להזותו על אותו אדם כי המים לא נפסלו מפני הכונה שנתכון לבהמה ומ״מ אותו אדם לא נטהר בהזאה ראשונה כיון שהיתה הזאתו שלא בכונה וצריך הזאה אחרת. ובלשון שני פי׳ ז״ל כי האדם ההוא יצא ידי הזאה אע״פי שהזה עליו בלא כונה. וה״ק ישנה על אחרים שצריכין הזאה לומר שלא כפר פסל לו שיורי האזוב. ובלשון הא׳ יותר נכון אף לפי שטה זו חדא דלישנא דייק כוותיה ועוד דהא קי״ל במס׳ פרה שהמזה צריך להתכון ולהזות על הטמא ואם אין שם דעת מזה הזאתו פסולה אבל זה שמזין עליו אינו צריך כונה אלא מזין עליו בין מדעתו בין שלא מדעתו וסיפא דקתני נתכון להזות על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב לא ישנה פירש רש״י ז״ל לא ישנה כלל לא הוא ולא אחרים מפני שנפסלו השיריים במלאכה ומלאכה פוסלת בין בפרה בין במי חטאת. והקשו בתוספות דהא בהדיא תנן במסכת פרה שאין מלאכה פוסלת במי חטאת אלא קודם קדוש אבל לאחר קדוש שנתן בהם האפר לא. ובספרי מייתו לה מדכתיב למשמרת למי נדה וכבר הם למי נדה והנכון כגר״ח ז״ל שגורס בהפך נתכון להזות על הבהמה והזה על האדם אם יש באזוב לא ישנה. על האדם והזה על הבהמה אם יש באזוב ישנה וה״פ דרישא כיון שנתכון במזיד להזאת על הבהמה הוה ליה נושא מימי חטאת שלא לצורך והוא טמא כדאיתא לקמן וכיון שהוא טמא אף מימי חטאת נפסלו ולא ישנה לא הוא ולא אחרים. ואחרים פרשו כי הוא לא ישנה מפני שהוא טמא והכתוב אומר והזה הטהור אבל אחרי׳ מזין בו. והלשון הראשון יותר נכון וכן פר״י ז״ל. וסיפא דקתני שאם נתכון להזות על האדם והזה על הבהמה ישנה וכיון שנתכון להזות על האדם אין כאן נושא מימי חטאת שלא לצורך ולפיכך לא נפסלו וכן אמרו בתוספתא דתניא טבל האזוב לשם דבר שאינו ראוי להזאת והזה על דבר הראוי להזאת הואיל ותחלת טבילתו פסולה הזאתו פסולה ואם תחלת טבילתו כשרה הזאתו כשרה:

« יומא י״ג ע״ב יומא י״ד ע״ב »