מאירי על נדה נ״ח

1 זה שביארנו בנמצא על בשרה שאפילו היה לה לתלות אינה תולה פירושו בשהיה לה לתלות בדבר שחוץ מגופה כגון בשוק של טבחים ועסקי דמים אבל אם היתה מכה בבשרה תולה כל שאפשר לינטף מאותו מקום כיצד היתה המכה בצוארה ונמצא הכתם בירכה או בשוקה תולה במכתה אבל אם היתה בכתפה אינה תולה שאין מקום לתלות מכתפה לירכה וכן כל כיוצא בזה שאף לחומרא אין מחזיקין דם ממקום למקום כל שכן לקולא:

2 בסוגיא זו שאלו בכתם העשוי כשיר או כשורה או טפין טפין או כרחב ירכה מהו ולענין ביאור פירשו גדולי המפרשים בעשוי כשיר שהוא עשוי כשרשרת וי"מ שעשוי כטבעת והוא יתר מכגריס שלא טיהרנו במשנה עגול אלא בכגריס אבל זה יתר מכגריס אלא שהוא חלול באמצע כטבעת ויש לדון בו שאילו ניטף מן הגוף לא היה בצורה זו וכן כשורה כלומר משוך בקו ישר כקורה ואין זה דרך כתם ומה שאמרו במשנה משוך טמאה פירושו בעד ואע"פ שבחלוקה כל שיש בו יתר מכגריס מיהא טמאה שמא דוקא במשוך בקצת אלכסון אבל זה משוך כקו ישר ואין זה דרך כתם וכן אם נמצא ארך הכתם לרחב הירך אין זה דרך כתם ולא הובררה ומתוך כך יש דנין בהם לקולא ומ"מ רוב פוסקים כתבוה להחמיר כסתם בריתא שכתבנו בשלשה ספיקות שכל ספק שעל בשרה טמא ואע"פ שדחאוה כמו שאמרו דלמא אתי לאיתויי דאשתכח ברצועה ר"ל בארך גדול ורחב גדול אשינויא לא סמכינן וכל שכן בלשון דלמא שאינה דחייה גמורה ומ"מ זו של טפין טפין יש שפירשוה לענין צירוף ר"ל אם בין כל הטפין כגריס ועוד אם מצטרפין אם לאו ואע"פ שאמרו למטה טיפין טיפין אין מצטרפת ההיא בנמצא בחלוקה היא אבל בבשרה ראוי להחמיר ואף זו לא הובררה ומחמירין בה אע"פ שספק חכמים היא כסתם הבריתא ומ"מ גדולי הדור כתבו שלא נשאלה לענין צירוף שהרי לא דברו עכשו בשיעורין אלא באיזה מקום ובאיזו צורה ראוי יחוש בהם אלא זו כשיש בכלם שיעור כתם אלא שמ"מ כל שהם כתמים מרובים כל אחד לעצמו אע"פ שיש בכל אחד כגריס ועוד צורתן מוכחת שלא מגופה באו ולא הובררה ודנין בה להחמיר אבל טפין טפין אף בבשרה אין מצטרפין אלא שאף הם מודים שראוי להחמיר וכדעת הראשונים:

3 כבר ביארנו שאין דין כתמים אלא בחלוק הבדוק ומכל מקום כל שבדקתו חברתה והיא לובשה בדוק הוא לענין זה ואם נמצא עליו כתם השואלת טמאה ואם לבשוה שתיהן אחר בדיקה הרי שתיהן טמאות היתה אחת מהן ארוכה ואחת קצרה אם מגיע כנגד תורפה של ארוכה שתיהן טמאות שהרי לשתיהן למטה מן החגור ואם לאו קצרה טמאה וארוכה טהורה שהרי לארכה הוא למעלה מן החגור:

4 בדקה האחת עצמה וחלוקה ר"ל כשפושטת ונמצא טהור והשאילתו לחברתה בחזקת טהור ולא בדקתו ונמצא כתם בחלוק הראשונה טהורה שהרי בדקתו בשעה שפשטה והשניה טמאה ומכל מקום לענין הדין אינה חייבת לכבסה כדי להחזירו טהור או ליתן לה שכר כובס שאין מוציאין ממון מן הספק והרי הוא תולה בה לענין זה ואומרת שלא היתה בדיקתה מחוורת ואע"פ שבריא ושמא הוא הרי אף בריא ושמא אין אומרין בריא עדיף להוציא ממון כמו שביארנו במקומו ואפילו היו עדים שראו שבדקתו שמא לא בדקה יפה אא"כ העידו שאף הם נתנו לב בדבר והרגישו בבדיקתה שלא היה שם כתם ובתוספות שאלו נחייבה מדין כאן נמצאו וכאן היו כמו שאמרו בפרק המדיר בענין מומין ופרה ותירצוה שלא אמרוה שם אלא באותם שהוזכרו שיצאה האשה מרשות אב לרשות הבעל והפרה מרשות מוכר לרשות לוקח אבל חלוק זה שאלה הוא ולא יצא מרשותה של ראשונה וגדולי הדור מתרצים שלא נאמר כאן נמצאו וכאן היו אלא לענין טהרות כמו שהתבאר במסכתא זו בפרק ראשון וכן נראה בפרק המדיר באוקימתא דרב אשי:

5 כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה בה אף מן הסתם במאכולת אבל יתר מכגריס אינה תולה אא"כ נתעסקה באיזה דבר הראוי לתלות בו או עברה במקום הראוי לתלות בו ומ"מ אף באלו דוקא כשראוי לתלות בו בכתם כזה אבל אם אין ראוי לתלות בו כתם גדול כזה אינה תולה כיצד היה הדם שנתעסקה בו מועט עד שאין לתלות אלא בכגריס ונמצא בכתם זה שני גריסין תולה כגריס במה שנתעסקה בו וכגריס במאכולת ואם הוא ביתר משני גריסין אינה תולה נתעסקו שתים בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות ודבר זה פירשוהו אחרוני הרבנים אפילו נתעסקו בו זו אחר זו שנמצא שאילו לא נתעסקה השניה טהרנו את הראשונה שאם לא כן לענין סוגיא מיהא מהו שהקשו לבדקה עצמה וחלוקה שהיא טהורה משתי נשים שנתעסקו בצפור וכו' ששתיהן טמאות ומה ענין לזו אצל זו בזו דין הוא לטמא את שתיהן שאין לנו באחת יותר מחברתה ואי זו תצא לטהרה יותר מחברתה אבל חברתה שהראשונה בדקה עצמה וחלוקה דין הוא שנטהרנה ומתוך כך פירשוה בנתעסקו זו אחר זו ותירץ בה דאפילו הכי לא דמי דהכא איכא סלע יתירא ואין לתלות באחת יותר מבחברתה:

6 כל שיש במה לתלות תולה אף בבגד שלא היה הדבר מצוי לתלות בו וכל שאין במה לתלות אינו תולה אף בבגד שהיה מצוי לתלות בו כיצד לבשה שלשה חלוקים הבדוקים לה זה על גב זה ונמצא כתם על אחד מהן אם יש לה במה לתלות כגון שעברה בשוק של טבחים תולה אף בתחתון ואין אומרין אלו כן היה ראוי להמצא בעליון אלא אומרין נקפל העליון ונזדמן לה התחתון ואם אינה יכולה לתלות כגון שלא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בדמים אינה תולה אף בעליון אלא אומרין שמגופה יצא ואין אומרין אין כן היה ראוי לימצא בתחתון יותר מבעליון אלא אומרין נקפל התחתון ונזדמן לו העליון:

7 כל שביארנו שתולה במה שנתעסקה בו לא סוף דבר בדמים אלא אף במיני הצבעים האדומים או שהם מצבע הדמים הטמאים מעשה היה ותלה ר' מאיר בקילור ורבינו הקדוש בשרף של שקמה וכן כל כיוצא בזה לפי צבע הכתם ודמיונו למה שנתעסקה בו:

8 כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה במאכולת אף מן הסתם אבל שאר דברים אין תולין בהם מן הסתם כיצד ישבה לו בצד העסוקים בדמים או עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז תולה אבל אם עקר הדבר בספק כגון ספק ישבה ספק לא ישבה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה אבל כל שהוא כגריס או למטה הימנו תולה במאכולת מן הסתם אפילו לא הרגה מאכולת כמו שביארנו במשנה ולמדת שכגריס לענין זה כפחות מכגריס כרב חסדא אבל יתר מכגריס אינה תולה במאכולת אפילו הרגה מאכולת בודאי ואע"פ שיש חולקים לומר שאם הרגה תולה אף ביתר מגריס אינו כלום שאם כן מה הוצרך לומר הרגה אין לא הרגה לא מתניתין מני ר' שמעון היא דלמא ר' חנינא בן אטיגנוס היא והרגה תולה אף ביתר מכגריס לא הרגה אינה תולה אלא בכגריס אלא שהדבר ברור שאפילו הרגה דוקא בכגריס תולה ביתר ממנו אינה תולה וגריס זה הוא כגריס של פול הקילקי ושיעורו שלש עדשות על שלש שהן תשע ואם נזדמן לה גריס גדול מזה תולה בו וכל שהוא כשיעור זה אע"פ שאינו כצורה זו אלא ארוך וקצר או כצורה אחרת כל שאם אתה בא לצרפו אין בו אלא כשיעור זה טהורה יתר מכן טמאה:

9 ממה שאמרו בסוגיא זו לדעת האומר לא הרגה אינה תולה אין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך סדין שאין בו כמה טיפי דמים אתה למד שהכתמים לענין איסור ביאה נאמרו ולהוציא מדעת האומרים שלא נאמרו אלא לענין טהרות ומפני שהם מדמים ואומרים מעת לעת דרבנן וכתמים דרבנן מה מעת לעת דוקא לענין טהרות אף כתמים דוקא לענין טהרות אלא אף לענין איסור ביאה שהרי אמרו כאן רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף כלומר לדברי שאמרתי שאם לא הרגה אינה תולה כלל אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין סדין שאין עליו כמה טיפי דמים של מאכולת ולדברי חברי שאמרו שאף בלא הרגה תולה אף בשיעור גדול כתורמוס ואף במקום שאין הפשפש מצוי אין סוף שאין לך אשה טמאה לבעלה משום כתם שאין לך סדין שאין בו טיפי דמים פחותים מתורמוס אבל נראין דברי ר' חנינא שאמר עד כגריס תולה אף בלא הרגה יתר מכגריס אינה תולה ר"ל אע"פ שהרגה ומדקאמר טהורה לבעלה וטמאה לבעלה אלמא כתמים לענין איסורי ביאה נאמרו ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא מפני שמצאנוה לקצת מחברים ודברים משובשים הם ואין להעלותם על לב כלל וכל המיקל בדבר זה הרי זה בועל נדה דרבנן ופורץ גדר ישכנו נחש:

10 לפי דרכך למדת שהתורמוס שיעורו גדול מן הגריס וצריך שתדע בזה שפסקנו כר' חנינא בן אנטיגנוס שלא לתלות אלא בכגריס ולא כחכמים דוקא במקום שאין מין הפשפש מצוי אבל במקום שהפשפש מצוי תולין בו עד כתורמוס ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בו כתורמוס ועוד וחזר התורמוס כדין הגריס לכל עניני כתמים ואם מצאה יתר מכדי פשפש ופשפש רצוצה באותו יתר תולה בו כדין הגריס במאכולת וגדולי המפרשים כתבו שאף במקום שאין הפשפש מצוי אם מצאה כתורמוס ופשפש רצוצה בו תולה בו ואם מצאה שני פשפשין תולה עד שני תורמוסין וכן בהרבה תולה לכמות שהן ויש שגורסין להדיא כן ר"ל תולה בפשפש עד כתורמוס וכן לשנים וכן לשלשה אבל במאכולת אפילו הרגה אינה תולה כפי מה שהרגה שלא נתנו דבריהם לשיעורין בדבר המצוי בכל יום אבל פשפש שאינו מצוי תולה כפי מה שהרגה אבל כל מקום שאין הפשפש מצוי אין תולין בו אפילו היה ארכו של כתם כרחבו אע"פ שזו היא צורת כתם הבא מצד הפשפש ומה שאמרו פשפש זה ארכו כרחבו לענין כתמים ולטהר כתם הבא בצורה זו אף במקום שאין הפשפש מצוי אין הלכה כן:

11 התבאר בשמיני של תרומות שכל שהיה אוכל תרומה וכשהתרומה בפיו נודע לו שהוא טמא או שהיא טמאה אע"פ שהיה בתוך פיו הרי זה יפלוט וכן אם היה פשפש מעורב בה וטעם בה טעם פשפש הרי זה יפלוט מצד איסור השרץ ואינו חושש להפסד תרומה ואין צריך לומר שכן בחולין ושמא תאמר היאך יודע שהוא טעם פשפש מתוך ריחו הוא מכיר טעמו שטעמו כריחו וריחו נודע לכל מצד מלילתו שכל המוללו מריח בו:

12 זה שביארנו שאינה תולה בדם בהמות אא"כ עברה בשוק של טבחים פירושו כשהטבחים עומדים במקום ידוע מן העיר אבל אם דרכם לעמוד במקום שאינו ידוע לכל אלא פעמים כאן ופעמים כאן הרי הן רגילין בכל מקום וכל שהלכה בדרך תולה מן הסתם וכן עיר שיש בה חזירים תולה בהם מפני שהם רגילים באשפות ואוכלים נבלות תמיד ודרך עברתם נוגעים כאן וכאן וכן כל כיוצא בזה והיא נאמנת לעצמה: