1וכבר ביארנו בפרק שני שהדם מקומו טהור ודם טהור העובר דרך בו אינו טמא לטמא האשה טומאת ערב ושאר דברים שבשמועה סוגיא בעלמא הוא ודברים פשוטים:2כבר ביארנו שזיבת האיש וקריו שניהם שוים שאין מטמאין את בעליו אע"פ שנעקר הזוב או הקרי ממקומו עד שיצא לחוץ אבל שיעור טומאתן חלוק זה מזה לנוגע שהזוב אף לנוגע בו בכל שהוא ובקרי לנוגע בכעדשה מ"מ לרואה עצמו שניהם שוים לטמאו בכל שהו אלא שהן חלוקין מצד אחר שהקרי אע"פ שיצא לחוץ אינו מטמא אלא במגע ר"ל שאם יצא ממנו בכח כחוט דק של קרי ולא שתת בפי האמה ולא נגע בו כלל לא נטמא שהרי לא נגע ואם מפני שנגע מבפנים מגע בית הסתרים הוא ואינו מטמא ובנדה הוא דגזר רחמנא לטמא בפנים משבא לבית החיצון מדכתוב בבשרה וכן שהיא טמאה מצד הראיה אף בלא מגע ומתוך כך אמרו בו שכל שיוצא בכח אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה כלומר שיהא החוט היוצא עב עד שיסתום פי האמה עד שבהכרח יגע משהו ממנו בפי האמה ומ"מ כל ששתת ונגע בפי האמה טמא אף בחוט הדק שלא שאלו בו חתימת פי האמה אלא כדי שיגע ממנו משהו בפי האמה ולא עוד אלא שי"מ שכתבו שלא אמרו בחתימת פי האמה לענין שיעור ר"ל שיהא החוט עב עד שיסתום פי האמה אלא בחתימת פי האמה ר"ל שפתה שבגלוי ובזיבה אינו צריך מגע אלא מכיון שיצא לחוץ אף בלא מגע טמא ומאחר שכן אינו צריך חתימת פי האמה אע"פ שבפרק דופן הצריך ר' נתן אף בזוב לחתימת פי האמה אין הלכה כן:3הכניס קיסם דק חלול בפי האמה ויצא שכבת הזרע דרך בו בלא שום מגע בשפת פי האמה טהור אע"פ שיצא ממנו שהרי אין כאן מגע והוא שאמרו כאן אף הוא עצמו ר"ל בלא קיסם אינו טמא אלא בחתימת פי האמה ר"ל כדי שיגע משהו בפי האמה שבגלוי ואם עבר דרך קיסם אין כאן מגע הא כל שנגע כגון שלא הוציא ראש הקיסם לחוץ אע"פ שבפנים עבר הקרי דרך הקיסם טמא הואיל ויצא לחוץ ואין לפרש אף הוא עצמו אינו מטמא אלא בחתימת פי האמה ובזו הואיל ואיכא קיסם בציר ליה שיעורא בעובי הקיסם שאין תכלית הענין מצד השיעור אלא מצד המגע ובזיבה מיהא לשיטה שכתבנו אין קיסם מעכב שהרי אינו צריך מגע שהיה מונה שבעה נקיים וראה ראייה של זוב סותר את הכל אבל ראה קרי רואה ואלו נגע בטומאה אחרת אינו סותר טעם הדברים מפני שאי אפשר לקרי שאחר זיבה בלא צחצוחי זיבה ואע"פ שהזיבה סותרת כל המכין בכל שהוא ואחר שכן היה לו לומר שיסתר כל המנין מצד הצחצוח מ"מ צחצוח זה בגרירת הקרי הוא יוצא ואלמלא הקרי לא היה יוצא ולא היה שם טומאה ודיו שיסתור יום אחד:4יש כאן שטה אחרת לומר שאף הזוב אינו מטמא אלא בנגיעה ומתוך כך אף הוא צריך חתימת פי האמה כר' נתן שאמרה כן בפרק דופן ושאלת הקיסם יש לה מקום אף לזיבה ושמא תאמר א"כ היאך הקשה בקרי אלא מעתה לא יסתור בזיבה והרי אף הזיבה אינה מטמאה אלא מתורת מגע בזו דין הוא שתסתור שהרי לא הועיל כלום אבל קרי שאינו זיבה אלא טומאה אחרת אם אי אתה מטמאה אלא משום מגע למה תסתור ופירשה מפני צחצוחי זיבה ואע"פ שאין כאן שיעור חתימת פי האמה מן הזיבה מ"מ הואיל ובין הקרי והזיבה נסתם פי האמה ראוי לסתור מיהא יום אחד:5יש לקצת קדמונינו שיטה אחרת לומר שהזוב והקרי שניהם טמאים לרואה בכל שהוא ואין צריכין מגע ודלא כר' נתן והם גורסין כאן טמא ואינו מטמא אלא בחתימת פי האמה ר"ל זב שראה בקיסם ומפני שאין זו ראיה דממנו כתוב וצריך מגע וזה ששאל אלא מעתה לא לסתור בזיבה פירושו זב שראה על ידי קיסם אלמה תניא וכו' ומדמקיש ליה לזיבה משמע מה זיבה אף על ידי קיסם סותרת דהא לא כתוב בה ממנו אף קרי כן ופירשה משום צחצוחי זיבה ונכון הוא:6הרואה דם יבש טמאה נדה וכן הדם מטמא בין לח בין יבש ולא סוף דבר לח שנתייבש אלא אפילו יבש מעיקרו וכתבו בה גדולי המפרשים אף בשאינה נמוחה ואע"פ שבמפלת כמין קליפה ושעורה שהם דם יבש מעיקרו אמרו שאם לא נמוחו טהורה בזו מפני שצורתו מוכחת שאין דרך דם המתיבש ליעשות כצורות הללו וכן כמין עפר אין דרכו של דם להתיבש כל כך מתוך מעיה שיפרך כעפר וכשנמוחו על כרחם דם היה שנתיבש בצורה זו על דרך זרות אבל דם היבש אע"פ שאינו נמוח טמאה והביאו ראיה שהרי בטומאתן אמרו שדם היבש אף ביבש מעקרו מטמא וודאי אף בשאינה נימוחה שאם תאמר דוקא בנימוחה אף הזוב והרוק והשרץ והנבלה שאין מטמאין יבשים אם יכולין לשרות ולחזור כמות שהיו מטמאין ויש חולקין בזו אלא שעקר הדברים כן:7ודין קליפות שהזכרנו ענינם בין שהיא מעוברת והפילה כגון אלו בין שאינה מעוברת ויצאו ממנה אלו:8כבר ביארנו במשנה על שרייה זו האמורה בקליפות שהיא בפושרין ומ"מ לא הוזכר בה שיעור עמידתן בהן ולענין שרץ ונבלה שאין מטמאין יבשים אמרו שאם יכולין לשרות ולחזור כמות שהיו מטמאין והוזכר בה שיעור מעת לעת וראוי לומר בזו כן ששרץ ונבלה מתוך קשים צריכים שהות יתר מזו מ"מ ראוי להחמיר וכן שאף בחרותה הלכו בה בשיעור זה בפרק אלו טרפות ובפרק דם הנדה יתבאר שצריך שיהו פושרין כל מעת לעת:9המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאה בין טהורה הרי זה נדון כולד ואם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה ואם אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה וחכמים אומרים שאם אין בו מצורת אדם אינו ולד ולפי מה שיתבאר בגמ' צריך שתדע שאם פניו פני אדם אע"פ שגופו בהמה אף לדעת רבנן אדם גמור הוא ואם פניו פני בהמה אע"פ שגופו אדם אף לדעת ר' מאיר אינו ולד כלל שהכל הולך אחר הפנים וכמו שאמרו בתלמוד המערב כלו אדם ופניו בהמה אפילו עומד וקורא בתורה אומרין לו בא ונשחטך כלו בהמה ופניו אדם אפילו חורש בשדה אומרין לו חלוץ או יבם ורבנן ור' מאיר נחלקו בשני דברים אחת בשכלו בצורת בהמה חיה ועוף הן גופו הן פניו שלדעת ר' מאיר אע"פ שאין מתקיים אחר שכלו צורת בהמה במעי אדם או שכלו אדם במעי בהמה הואיל ויש במינן מתקיים ולד הוא וכן שכתוב בהן יצירה כאדם וכן שעיניהם הולכין לפניהם ולא בצדיהן כדגים ולרבנן אינו ולד ונמצא בזו ר' מאיר לחומרא ורבנן לקולא והשניה שגופו בהמה ופניו מקצתם בצורת אדם ומקצתם בצורת בהמה כגון שנברא בעין אחת כבהמה ר"ל שעין אחת שלו דומה לבהמה או שבאיזה צד דומין פניו לאדם ובאיזה צד לבהמה ובזו ר' מאיר לקולא לומר שאינן ולד ומפני שאינו מתקיים ושאין במינן מתקיים ולרבנן הוי ולד הואיל ומקצת פניו פני אדם וכל איברי הפנים בדין זה חוץ מן האוזן שאין דמיונה כלום וכפשוטה של בריתא שהביאו למטה צורת פנים שאמרו אפילו פרצוף אחד חוץ מן האזן ואע"פ שפירשוה לדעת האומר כל צורה ולעכב כלומר שאם חסר פרצוף אחד מצורת הפנים אינו דמיון חוץ מן האזן שנויא בעלמא הוא ונוח לנו לפרשה כפשוטה להחמיר וזהו שאמרו כל שאין בו מצורת אדם כלומר מקצת צורת אדם אינו ולד הא יש לו מקצת צורת אדם בפניו הרי זה ולד והלכה כחכמים בשתיהן ומעתה אם הפילה דמות הדיא וקיפוף שהן עופות שבפניהם צורת אדם במקצת והוא שיש להן לסתות ר"ל לחיים זקופים כדין הולד ויש פוסקין שאין טומאה אלא כשדומה ברוב האיברים לצורת אדם והם המצח והגבינים והעינים והלסתות וכמו שאמרה ר' יוחנן בסוגיא זו אבל הפה והאזנים והאף אין דמיונן כלום ויש פוסקין בה כר' חסא שאמרה באחד אחד ר"ל גבין אחד ועין אחד ולסת אחת וכדאיתא בבריתא ועקר הדברים כמו שכתבנו ולהחמיר ומ"מ כתבו הגאונים שבזמנים הללו אין אנו בקיאים בדמיונות אלו ואף בהפילה כעין דגים ושרצים חוששת לולד לישב לזכר או לנקבה ואין נותנין לה ימי טוהר כלל:10זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:11כל גזירה שוה שאינה מופנית אפילו מצד אחד אין למדין הימנה כלל מופנית מצד אחד למדין ומשיבין מופנית משני צדדין למדין ואין משיבין וכבר ביארנוה בהרבה מקומות וכן ביארנו מה שנתגלגל מענין ושב הכהן ובא הכהן במסכת יומא ובהרבה מקומות מזה החבור: