מאירי על נדה ל״ה

1 ולענין הגירסא תדע שאין אנו גורסין מדאיצטריך קרא לרבויי בראשונה ולא בשניה אלא סתמא מדאיצטריך קרא לרבויי וכו':

2 שעיר המשתלח גורם טומאה לאחרים שנאמר והמשלח את השעיר יכבס בגדיו ואע"פ שהוא טהור שאין בהמה בחייה מקבלת טומאה:

3 סדר ראיות הזב הוא שבראשונה הרי היא כקרי ראה שתים הרי הוא זב לטומאה לספירת שבעה ולמים חיים אבל לא לקרבן ראה שלש הרי זה זב גמור אף לקרבן וכבר התבאר שהזיבה הבאה מחמת אונס אינה זיבה ומתוך כך אמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי במראה בהרהור שכל שבאה הזיבה מחמת אחת מאלו אינו מטמא בזיבה ומ"מ בדיקה זו אינה מצד עצמה אלא בראיה שניה שבה הוא נעשה זב אבל בראשונה אפילו ראה אותה מחמת אונס הואיל והשניה באה שלא מחמת אונס או סבה הרי זה טמא טומאת זיבה שהרי אותה שנעשה בה זב באה שלא מחמת סבה ומ"מ בודקין אותו אף בראשונה למנות בה שלש לקרבן שאין קרבן אלא בשראה שלישית אחר שראה שתים שלא בסבה ומ"מ בשלישית אין בודקין אותו שמאחר שראה שתים שלא בסבה כל שראה שלישית אף בסבה טעון קרבן למדת שהזיבה חמורה מן הקרי שמטמאה משכב ומושב והקרי חמור מן הזיבה שמטמא אף באונס:

4 וזיבה הוא שבא מצד חולי ויוצא שלא בקושי ושלא בהנאה ואינו מתדבק אלא נגרר ויוצא כמי בצק של שעורים ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע יוצא בקושי והנאה והיא לבנה ומתדבקת ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת וביצה המוזרת פירושה שהוטלה תחת התרנגולת אלא שלא השריצה אפרוח וכמו שאמרו ביצים המוזרות נפש היפה תאכלם:

5 כבר ביארנו במשנה שזה שאמרו שמודים בית שמאי לבית הלל ביולדת בזב פירושו קודם שספרה וא"כ זה שנאמר בסוגיא זו אמרו להם בית הלל לבית שמאי יולדת בזוב תוכיח טועים היו בהודאתם של בית שמאי שהיו סבורים שיהו מודים להם אף בלא ספרה עד שהשיבו להם הוא הדין והיא התשובה כלומר שלא הודינו ביולדת בזוב אלא בשלא ספרה הואיל ואפילו טבלה אינו כלום אבל בספרה הלכו אלו לשיטתם ואלו לשיטתם והלכה כבית הלל כמו שביארנו במשנה:

6 זה שטמאה תורה דם היולדת כל שבעה לזכר ושבועים לנקבה וטיהרתהו לאחר כן נחלקו בה רב ולוי שלדעת רב מעין אחד הוא התורה טמאתהו והתורה טהרתהו וללוי שתי מעיינות הן נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא ונפקא מינה שאם שופעת מתוך שבעה לזכר לאחר שבעה או מתוך שבועים של נקבה לאחר שבועים שמאחר ששופעת ודאי מעין אחד הוא לרב טהור וללוי טמא שהרי מעין טמא הוא וכן אם שופעת מתוך ארבעים של זכר לאחר ארבעים או מתוך שמונים של נקבה לאחר שמונים לרב טמא וללוי טהור שהרי מעין טהור והלכה כרב בין לקולא בין לחומרא:

7 יש מי שאומר שלדעת בית הלל הואיל ודם היולדת שלא טבלה מטמאה לח ויבש אף האשה נעשית בו נדה וצריכה לספור שבעה ועיקר הדברים שכל לאחר שבעה לזכר ושבועים לנקבה אע"פ שהדם עצמו מטמא אינה נעשית נדה באותה ראיה ויש ראיה לדבר שהרי אמרו בשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה רב לקולא והרי מאחר שנדה ויולדת טבילתן בלילה על כל פנים הואיל ושופעת הרי היא רואה לאחר שבעה ואעפ"כ טובלת עם שפיעתה:

8 היולדת אף לדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מטמאה את בועלה כנדה וטמאה שבעה אף בלילות כבימים ואע"ג דימים כתיב פירושו ימים שלמים ומ"מ לדעת פסק אין אנו צריכין לאלו שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא שאפשר לפרשה בילדה בזוב ומחמת קושי: