מאירי על נדה מ״ח

1 וכן שש של עבד עברי כלן מיום ליום שנאמר שש שנים יעבוד ובשביעית ר"ל שלפעמים יעבוד אף בשביעית כגון מכרו בניסן שכשיגיע לראש שנה של ששית עדיין לא נשלמו שש שנים עד חצי שנה של שביעית וכן שנים האמורין בבן ובבת לענין ערכין כלם מיום ליום וכן פירשו המפרשים במה שאמרו למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שפירושו עשרים שלימות ואף אלו שהזכרנו אינם שוים לגמרי ששנה של קדשים שעות פוסלות בהן שאם פחתו שעה אחת או הוסיפו שעה אחת פסולים ר"ל שכל קרבן שמצותן בשנה אם הוסיף או פחת שעה אחת יפסל כמו שיתבאר בשני של זבחים וכן בבתי ערי חומה כמו שהתבאר באחרון של ערכין והשאר נראה שאין השעות מעכבות בהן אלא מקצת יום אחרון ככלן וכמו שאמרו למעלה שלשים יום איכא ביניהו ואם מונין שעות היה לו לומר יום אחד של שנה רביעית איכא ביניהו שלר' מאיר מיד שיתחיל ולרבנן עד שתגיע לאותה שעה שנולדה בה ממש שנראה שאין שעות מעכבות ויש חולקין בדבר זה ואין בידינו להכריע:

2 ונשלם הפרק תהלה לאל:

3 הפרק הששי בעזרת הצור:

4 בא סימן התחתון וכו' זה הפרק רוב עניניו באין על ידי גלגול ורובו יסוב על שלשה ענינים ורוב עניני הפרק נתגלגלו על ידי מה שאמר בפרק יוצא דופן בענין סימנין אלו ר"ל סימן התחתון והעליון ומצד שהזכיר בהם שאפשר לתחתון לבא עד שלא בא העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון נתגלגל לבאר הרבה דברים שאפשר להיות האחד בלא חבירו אבל אי אפשר לשכנגדו בזולתו ויחזור אח"כ לעניינו הראשון בתינוק ותינוקת בדין גדלות שבתינוק ותינוקת ובביאור ענין שתי שערות וזהו החלק הראשון שבפרק והחלק השני הוא שחזר לעניני המסכתא ובחלק רביעי שבה בענין הכתמים החלק השלישי הוא חוזר גם כן לעניני המסכתא ובחלק חמישי שבה בעניני סדור הספירה ובפרט ברואה יום אחד עשר זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

5 והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר בא סימן וכו' פי' סימן התחתון הוא הבאת שתי שערות וסימן העליון הם סימני השדים שכבר ביארנו בפרק יוצא דופן וכללן של כל אותן הסימנין נקראו סימן העליון ולא דבר במשנה זו אלא באשה שהאיש אין לו סימן עליון זו היא שטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה אלא שבחבור ראיתי להן שכתבו בתינוק סימן עליון ויראה משיטת לשונם שהוא שערות של זקן וא"כ דנין בתינוק סימן העליון כבתינוקת ומ"מ פרטיה של משנה זו אינן אלא בתינוקת ואמר שכל שבא סימן התחתון אין משגיחין בעליון כלל והרי היא גדולה וחולצת או מתיבמת ולא היה צריך לומר מתיבמת אלא לדעת ר' מאיר שאומר שקטן וקטנה כשם שאינם חולצים דאיש כתוב בפרשה כך אינם מתיבמים אבל לרבנן מיבמים הם אבל לא חולצים וזו הואיל והביאה סימן התחתון אע"פ שלא הביאה העליון חולצים ומיבמין לדברי הכל בא העליון ר"ל כל הסימנין אע"פ שאי אפשר כן לדעת חכמים שהרי חכמים סוברים שכל שבאו כל העליונים אי אפשר שלא בא התחתון ואע"פ שנבדקו ולא נמצאו תולין בנשירה ומ"מ ר' מאיר סובר שאפשר הילכך לר' מאיר לא חולצת ולא מתיבמת שאין סימן העליון עושה אותה גדולה אפילו בכלם ולדעת חכמים הואיל ובאו כל העליונים חולצת או מתיבמת ולא מצד עצמם אלא שאי אפשר להם בלא התחתון וכבר ביארנו שלא הוצרך לומר מתיבמת אלא לשיטתו של ר' מאיר שהיה אומר שקטן וקטנה כשם שאין חולצים כך אין מיבמין ואח"כ נותן טעם לדברי חכמים שאפשר לתחתון לבא קודם העליון אבל אי אפשר לעליון לבא עד שלא בא התחתון וא"כ כבר היו שם ונשרו והלכה כחכמים ומ"מ דוקא בנראו כל הסימנין העליונים אבל כל שלא נראו כלם הרי היא ספק קטנה ספק נערה ספק בוגרת כמו שביארנו למעלה:

6 ובתינוק מיהא לשטת האומרים שאין בו סימן העליון כל שהגיע לפרקו ולא הביא שתי שערות אפילו הביא שערות בזקן העליון אינו כלום ולדעת האומר ששערות זקנו הן סימן העליון שלו כל שהגיע לפרקו ולא נראו בו לא שערות של מטה ולא של מעלה קטן הוא אף בסימני סירוס עד עשרים ואם נראה בו זקן העליון דנין אותו כגדול ותולין את התחתון בנשירה וגדולי המחברים ראיתי שנוטים לדרך אחרת לומר ששערות הזקן הם סימן העליון שלו אלא שאינו עושה אותו גדול כסימן העליון שבאשה ומפני שאינו אלא אחד וכן מפני שהזקן מורה שאינו סריס שהרי אחד מסימני הסירוס והגדול שבהם הוא שאין לו זקן ומעתה כל שהגיע לפרקו ואין לו זקן התחתון ולא העליון דנין אותו כקטן אף בשאר סימני סירוס עד עשרים וכשיגיעו לעשרים ואין לו זקן שהוא אחד מסימני הסירוס אם הביא סימני סירוס דנין אותו כגדול ואם לאו הרי הוא קטן עד רוב שנותיו וכן אם הגיע לשנת עשרים והביא שאר סימני סירוס כל שהביא שערות בזקנו הרי לא נשלמו סימני סירוס שלו והרי הוא בקטנותו עד רוב שנותיו אלא שאם הגיע פרקו ולא הביא שערות אם נראה בו זקן העליון הרי זה ספק אלא שאם לא נבדק למטה הרי זה בחזקת גדול כך נראה לפסוק מתוך דברי גדולי המחברים אלא שאין הדברים ברורים לנו שהרי בסוגיא אמרו בהדיא שאין לאיש סימן עליון כלל וכמו שאמרו מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד וכן מה איש תחתון ולא עליון אף אשה וכו' אע"פ שאפשר לפרש שאין לו סימן עליון לעשותו גדול לגמרי מ"מ נראין הדברים שאין לנו אצל סימן העליון שבאיש כלום אלא לענין סירוס ואף דברי גדולי המחברים אפשר לדחקם על סימני סירוס אלא שאין הדברים מתישבים כל כך:

7 ומה שכתבנו באשה שסימן העליון עושה אותה גדולה מפני שאי אפשר לעליון בלא התחתון אין בו חלוק בין בנות כרכים לבנות כפרים אע"פ שבנות כרכים רגילות במרחצאות ושאר עידונין שהיה נראה לומר שמתוך אותן עידונין עליון ממהר לבא ובנות כפרים רגילות בהתעמלות ושאר ענויין שמתוכם עליון מתאחר או בהפך לגירסת קצת ספרים לומר שבנות כרכים מתוך אותן העדונין תחתון ממהר ובנות כפרים מתוך עמל ידיהם ורוב תנועתם דדיהן מתפשטות ועליון ממהר אלא אין ביניהן הפרש כלל וכן בין בנות עשירים לבנות עניים כלל וכן סימן העליון כל שראינו את כלם בצד אחד שבה דיינו בכך הן בצד ימין הן בצד שמאל ואין אומרים שפעמים שסימן העליון ממהר בצד אחד על ידי הכבדה כגון צד ימין לבנות עשירים מתוך שמביאות בו מעפרת ובו תכשיטי זהב שמכבסות על הדד וצד שמאל לעניות ששואבות עליו מים או מפני שנושאות את אחיהן באותו צד אלא הכל שוה ויש פוסקין בבנות כרכים כרבנן שסימן העליון סימן שהרי תחתון ממהר ובבנות כפרים כר' מאיר וכן פוסקין שצד שמאל קודם לצד ימין וכל שראינו ימין קודם אינו סימן אלא שהוא לאיזה מקרה או סבה ואין הדברים נראין להיות הדברים נתנין לשיעורין ולרבוי מחלקת אלא כמו שכתבנו:

8 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

9 כל שאנו צריכים לבדוק באשה אם היא גדולה אם לאו בין בסימן העליון בין בסימן התחתון נשים נאמנות בהן ואפילו אחת וכמו שאמרו נאמנת אשה וכו' וכן הדין שמאחר שאתה מאמין את האשה אף אחת נאמנת ובודקין אותן על ידי כשרות ובקיאות בין לפני הפרק בין לאחר הפרק ויראה שסומכין אף על הקרובות אלא שיש מפקפקין בה ונאמנות בין להקל ר"ל גדולה היא שכבר הביאה ותחלוץ בין להחמיר ר"ל לא הביאה ולא תחלוץ אבל לענין מיאון אין מקום לבדיקה שאם יאמרו כבר הביאה ולא תמאן אין צורך בכך ואף בלא עדותן כן שהרי כל שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ואינה צריכה בדיקה לענין מיאון וכמו שאמרו כי איתמרא חזקה למיאון ואפילו העידו שלא הביאה חזקה זו מפקעת עדותן שהרי חוששין שמא נשרו אלא אין בדיקה אף לאחר הפרק אלא לחליצה שהעיד שתחלוץ או שלא תחלוץ ומ"מ אפשר לפרשה למיאון וכגון שלא בעל משגדלה שבזה אין חוששין לנשירה הואיל ואין נשואי תורה כמו שביארנו בפרק דופן לשיטת גדולי הפוסקים ועליו אמרו בודקין למיאונין כמו שהתבאר ושמא תאמר לפני הפרק ותוך הפרק מיהא מה מקום לבדיקה שהרי תוך הפרק כלפני הפרק ואפילו נמצאו שומא נינהו ואף כשתפרש תוך הפרק ביום אחרון למנינה שהוא ראשון לשנת שלש עשרה וכמו שפירשנו בפרק דופן לדעת אחרוני הרבנים ומפני שהם פסקו בה כר' יהודה מן הכלל הידוע ר' שמעון ור' יהודה הלכה כר' יהודה לפני הפרק מיהא קשיא וכל שכן לדעת רוב מפרשים שפירשו תוך הפרק בתוך זמן בשנת שתים עשרה עצמה שזו ודאי הלכה שהיא כלפני זמן קשה לשתיהן ודאי אין צריך לבדיקה ומה שאמרו בסוגיא ובעיא בדיקה פירושו שיש מקום לבדיקתן ר"ל שאם בדיקתן בדיקה כלומר שאם בדקו ומצאו שתי שערות ואחר הפרק בדקו ולא מצאו אלא אותן השערות עצמן אינן כלום ולא תחלוץ וכן אם לא בעל תמאן ואלו לא בדקו תחלה היינו מחזיקין אותה בגדולה שכל מן הסתם אחר שנמצאו שערות לאחר הפרק אין אומרין שמא קודם הפרק היו שם זהו הפסק הברור בענין זה וכבר דמו רבים לחלוק ולפסוק הלכה בחזקה כרבא ולהצריך בדיקה אף במיאון וכבר התבאר בריוח הפסד סברתם בהלכות גדולי הפוסקים בדברים פשוטים איני צריך להוסיף עליהם שום ביאור:

10 ומ"מ לענין השנים אין נשים נאמנות לומר בת שתים עשרה ויום אחד היא ותחלוץ או שאינה בת שתים עשרה ותמאן ולא אפילו קרובים אלא על פי שנים עדים כשרים להעיד כשאר עדיות שבתורה והאב שהעיד על בנו שהוא בן תשע ויום אחד או על בתו שהיא בת שלש ויום אחד נאמן לקרבן ר"ל לחייב הבועל או הנבעל אם הוא גדול קרבן אבל לא לחייב מלקות או שאר עונשין:

11 לענין ביאור סוגיא זה שגורסין ברוב ספרים נאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ נאמנת קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ אינה נאמנת והעמדנוה לר' יהודה ובתוך הפרק שהוא סובר בו כלאחר הפרק יש בה קושיא דבשלמא בנאמנת לומר גדולה היא שלא תמאן וכן שאינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ ניחא אלא בקטנה היא שלא תחלוץ מה הוצרכה לומר שנאמנת ואף בלא עדותה כן שתוך הפרק לכלי עלמא בחזקת קטנה היא וכן אינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן אמאי לא והרי בחזקת קטנה היא אלא שאפשר לבאר את כלן כשצריכין לעדותן גדולה היא שלא תמאן כגון שבדקו עכשו ולא מצאו והעידו הן שכבר בדקו ומצאו ועל כל פנים נשרו שאלמלא עדותן מחזיקין אותה בקטנות והן נאמנות קטנה היא שלא תחלוץ כגון שבדקו עכשו ומצאו ולר' יהודה תוך הפרק כלאחר הפרק והרי גדולה לפנינו והן העידו שבדקו קודם הפרק וכבר היו בה שערות אלו ועודן בה שהם שומא ואע"פ שגדולה לפנינו הן נאמנות להחמיר ואינה נאמנת לומר קטנה היא שתמאן כגון שבדקו עכשו ומצאו והן העידו שכבר היו שם שערות אלו לפני הפרק ושומא נינהו ואין נאמנות לומר שתמאן אם בעל תוך הפרק לר' יהודה וכן אינה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ בשום צד ובקצת הלכות נמצא גירסא אחרת ברורה יותר והיא בנוסח זה גדולה היא שלא תמאן נאמנות גדולה היא שתחלוץ אינה נאמנת ולענין פסק נאמנת בין להקל בין להחמיר כמו שביארנו שהרי אמרו מאן קתני לה ואוקימנא כר' יהודה ובתוך הפרק או כר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא ואנן הא קיימא לן כלאחר הפרק ואית לן חזקה דרבא וכל לאחר הפרק בדאית לן חזקה דרבא נאמנת אף להחמיר וכדברי תנא קמא שהן שנויות בלשון רבים:

12 וביאור הסוגיא הא מאן קתני לה דאי תנא קמא מדקאמר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים ודאי בין להקל בין להחמיר קאמר וכן שהיה ר' אליעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ודאי להקל נאמר דאי להחמיר מאי ריבותיהו אי ר' יהודה ואלפני הפרק הרי אין בדיקה לפני הפרק אלא דאי משתכחן הני גופיהו לאחר הפרק שומא נינהו והא ודאי להחמיר הוא שלא תחלוץ ומה מקום לומר בה אבל לא להקל שאם לענין מיאון הרי אף בלא עדותם כן שהרי חוששין שמא אחרים היו שם ונשרו ואם תאמר למיאון ובלא בעל מ"מ היאך יאמר גדולה היא וכל לפני הפרק ודאי קטנה היא ואם לאחר הפרק הואיל ואית לן חזקה דרבא ודאי נאמנות אף להקל ואוקמה כר' יהודה ולתוך הפרק שהוא לדעתו כלאחר הפרק אלא שאין בתוך הפרק חזקה נאמנת להחמיר אתוך הפרק קיימא כלומר תוך הפרק אין נשים בודקות מפני שאין נאמנות להקל ואי אפשר להעמידה לדעתו לאחר הפרק ולומר שאף לאחר הפרק ואע"ג דאית לן חזקה דרבא לא סמכינן אנשים להקל שאם כן מאי איכא בין בדיקה דלאחר הפרק לבדיקה דתוך הפרק כיון דתוך הפרק כלאחר הפרק בתרויהו נאמנת להחמיר ומאי האי דתוך הפרק קאמר אין בודקות ואחר הפרק קאמר בודקות אלא ודאי לאחר הפרק אף להקל נאמנת אי נמי ר' שמעון ולאחר הפרק ולית ליה חזקה דרבא והדברים פשוטים: