מאירי על נדה ס״ב

1 כל שיש לו עיקר יש לו שביעית וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית ודבר זה י"מ בו כל שיש לו עיקר שחוזר וצומח ממנו אחר שנקצר כגון אילנות ואי אפשר לומר כן שהרי תבואה אינה בכלל זה ויש לה שביעית וכן י"מ יש לו עיקר שהוא נשאר בארץ כלומר שאין עוקרין אותו מעיקרו אלא שהוא נקצר ואף זה אינו שהרי מיני קטניות נתלשין מעיקרם ויש להן שביעית אלא עיקר הפירוש שאף בעוד שהוא חי ומחובר בארץ יש לו שרש טמון בארץ שממנו הוא חי וגדל וזהו שהקשו בגמרא כבריתא ר"ל גפרית מי אית לה שביעית והרי קרקע עולם הוא וי"מ כבריתא בורית הנקרא שאבון ר"ל אחד ממיניו כמו שביארנו במשנה ואעפ"כ אין לו שביעית ואפילו היה כעין שלנו שיש בו אפר הבא מן עצים הרי אף בעצים עצמן נחלקו אם נוהגות בהם שביעית אם לאו הא באפר ודאי כלם מודים שאין בהם קדושת שביעית וכן אפילו נתנו שם שמן עם האפר כעין שלנו הא ודאי בטל הוא אגב האפר ושמא תאמר והרי אמרו כלל אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וגפרית ובורית אינם בכלל אלו ההיא לענין חיוב הבא מצד דברים הראויים לאכילה אתמר ומכל מקום מיני הצבעים אף הם שביעית נוהגת בהם ומיני הכיבוס בכלל מיני הצבעים הם והבורית בכללם ור"ל האהל והוא עשב שיש לו עיקר שעושין ממנו אחד ממיני הבורית וכן מה שאמרו הוסיפו עליהו הלעונין והלביצים כלם מיני כיבוסין להעברת הזוהמא והכתמים:

2 העביר עליו שבעה סמנין שהוזכרו ולא עבר שביארנו עליו שהוא צבע והעביר עליו צפון ועבר אין זה כלום ואין אומרין מתוך כך שהוא דם כדי לטמאה שהצפון מתוך חזקו אף הצבעים עצמן הוא מעביר וכמו שאמרו בגזלה שאם צבעה לא קנאה בשנוי שהרי חוזר הוא לברייתו הואיל ויכול להעבירה על ידי צפון אבל אם העביר עליו ששה מן הסמנין שהוזכרו ולא עבר והעביר עליו במקום שביעי צפון ועבר אין אומרים הצפון הוא שהעבירו אבל סם שביעי מאותם שהוזכרו לא היה מעבירו אלא שמא אף סם שביעי היה מעבירו וחוששין שמא דם הוא:

3 העביר עליו שבעה סמנין ולא עבר וחזר והעבירו ועבר טהרות שנעשו על גביו בין תכבוסת ראשונה לשניה טהורות ויראה לי כן אף בטהרות שנעשו בו קודם העברה שאלו היה דם כבר עבר בראשונה לאחר תכבוסת שניה טמאות ואע"פ שהיה לנו לומר שאלו היה דם כבר עבר בראשונה מכל מקום זה גלה בדעתו שהוא מקפיד עליו ועדין הוא חושש עליו משום דם עד שהוא מעבירו פעם אחרת והרי שנינו בבריתא ודם הנדה מעביר עליו שבעה סמנין ומבטלן ואע"פ שעדיין דם הוא אחר שרישומו ניכר הואיל ואינו מקפיד עליו דנין אותו כמבוטל אלמא בקפידא תליא מלתא ואף זה הואיל ומקפיד עליו טמא:

4 חרסין שבלעו משקין טמאין וניגבו אם נפלו לאויר התנור לא טמאוהו שהרי טומאה בלועה היא ואם הוסק התנור הרי אותו המשקין נפלטין לחום התנור וטמאוהו ואפילו נבלעו פחות מרביעית שלא נטמאו החרסין שאין משקין מטמאים בפחות מרביעית הואיל ועכשו נפל מהם רביעית נטמא התנור בד"א במשקין שטומאתן קלה ר"ל שאינם אב הטומאה כגון משקין שנטמאו או מי רגליו של טמא מת וטמא שרץ וכן בזב וזבה דמעת עינו ודם מגפתו שכל אלו טומאתן קלה ר"ל שאינם אב הטומאה ושיעורן ברביעית אבל משקין חמורין כגון דם הנדה ומי רגלים של זב וזבה וכיוצא באלו שהן אב הטומאה כל שיכול לצאת ומקפיד עליו שיצא כגון כלי שאותו כתם פוגמו אף בשלא יצא טמא אבל כל שאינו מקפיד עליו כגון חרסים אינו מטמא עד שיצא הא כל שאינו יכול לצאת טהור שמא תאמר והלא בשלישי של חולין אמרו טומאה בלועה אינה מטמאה ופירשוה כגון שבלע טבעת טמאה והרי טבעת סופו לצאת ומקפיד עליו וטהור ואם מפני שבית הבליעה עושהו כמעוכל והוה ליה כנבלה שנסרחה והלא שם הקשו מעובר וחיה דכשתי טבעות דמי וקא קטמא עובר לחיה ונדחק להעמידה בטומאה דרבנן ולדבריך היה לו לתרץ דמשום בליעה הוא ובעובר לא שייך למימר הכי ומתוך כך תירצו גדולי הדורות שאין אומרין אלא ביכול לצאת בידן אדם כגון חרס בהסק ובגדים בכיבוס אבל זו של חלין אינו יכול לצאת בידי אדם אלא בידי שמים ועובר נמי בהאי טעמי שייך:

5 זה שהוזכר דבר זה בחרסין הוא הדין לכלי מתכות שנשתמש בהן במשקין טמאין ובלעו מהן אלא שבכלי חרס נקט ריבותא שאע"פ שאין פליטתן קלה כשאר כלים שהרי אין יוצא מידי דפנו לעולם אא"כ נתלבן לגמרי מקצתו מיהא הוא פולט אף בשלא נתלבן לגמרי אלא שהוסק התנור ואם נפל פעם אחרת לתנור שהוסק מטמאו אם לא עמד בראשון כשיעור כבשונות שמטהרין בהם כלי חרס אבל שברי כלי מתכות אם נפל שם פעם אחרת אין מטמאות את התנור שכבר יצא הכל שאין ההסק פחות מהגעלה וכן מה שהוזכר בה תנור הוא הדין לקדרה רותחת אם נפלו לתוכה אפילו כמה פעמים:

6 רביעית דם המת שנבלעה בבית הבית טהור משנבלעה ואילך שלא לטמא כלים הבאים לתוכו ויש אומרים אף משנבלעה מקצת הרביעית הואיל ופחת מרביעית כשנכנסו הכלים לשם אלא שיש חולקין בזו כמו שביארנו בתשיעי של קמא נבלעה בכסות אם כשהכסות מתכבס יוצא ממנו רביעית הרי כסות זה מטמא במגע ובמשא ואם לאו טהורה ממגע ומשא אלא שהיא טמאה ככסות שנגע במת כדין כל בלוע שאינו יכול יצאת ולא סוף דבר שכן בדם תבוסה שטומאתו מדברי סופרים אלא אף בדם הגמור כן וכבר ביארנו ענין זה בתשיעי של קמא:

7 לענין ביאור זה שהקשה ר' יוחנן לריש לקיש מהו שאמרו הטבילו ועשה על גביו טהרות וכו' כך פירושה כלומר אי אמרת בשלמא שכל בלוע אינו מטמא עד שיצא משום הכי טהורות שאפילו היה דם נדה טהור הוא מן התורה אחר שהוא בלוע והלכך כל שהוא ספק והעביר ודאי אף הבלוע מטמא מן התורה היאך מקילין כל כך בספיקו שמא אע"פ שלא עבר דם הנדה הגמור מעביר עליו שבעה סמנין ומבטלו ואי לאו דבלוע טהור לא היתה העברת הסמנין מטהרתו והשיבו שאינו סומך עליה וחזר והקשה מרביעית שנבלעה בכסות שאם אין רביעית יוצא ממנה טהורה אע"פ שיש שם רביעית בלוע ואע"פ שכשיוצא ממנה רביעית טמאה אע"פ שהוא בלוע בזו יש לומר שמאחר שעל ידי כבוס יצא משם רביעית בלא העברת סמנין ודאי הרבה נפל לשם עד שהרביעית שיצא לא היה בלוע אלא על פני הבגד היה עומד שהבלוע אינו יוצא בכבוס לגמרי אלא על ידי הדחק כגון סמנין לבגד והסק בחרסים וכיוצא באלו: