מאירי על נדה ל״ב

1 תרומת חוצה לארץ עקרה מדברי סופרים ומתוך כך לא אסרוה באכילה אלא לכהן שטומאה יוצא מגופו כגון זבים וזבות ובעלי קיריין ונדות ויולדות אבל שאר טמאים אפילו טמאי מתים מותרין בה אף לאכילה ואין צריך לומר במגעה ואף אותן שטומאה יוצאה מגופן לא נאסרו בה אלא לאכילה אבל במגעה מותרין וא"כ זה שהוצרכנו להטביל התינקת שהוזכרה במשנתנו משום מגע תרומה פירושה לסוכה שמן של תרומה והסיכה הרי היא כשתיה כדכתוב כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו והשתיה בכלל אכילה לפי דרכך למדת שתרומה נוהגת בחוצה לארץ בשמן והוא הדין לדגן ותירוש ששלשתן חדא מחתא נינהו וזה שאין אנו נוהגים כלל בענינים אלו כתבו הגאונים שלא נהגו כן אלא במקומות הקרובים לארץ ישראל וכן היא רמוזה במסכת ידים ואף זו דוקא בדורות הראשונים שהיו נוהגים טהרה אף במקום טומאה ובאכילת חליהן על טהרת קודש או על טהרת תרומה והיו נוהגים במתנות עניים ומתנות כהנה ועכשו אין נוהגין אלא בחלה שלא להשתכח ויש מחייבין במתנות כהנה ואין נראה כן כמו שביארנו במקומו ממה שכתבנו למדת שאף כהן שטומאה יוצאה מגופו לא נאסר בתרומה אלא קודם טבילה אבל לאחר טבילה מותר וא"כ זה שאמרו בבכורות כ"ז א' נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן פירושו אף בכהן גדול שטבל וא"כ מפרישין חלה טמאה בפסח אף במקום שאין כהן קטן ויאכלנה כהן גדול לאחר טבילה אלא שבתוספות חוככים בה לומר שצריך הערב השמש וא"כ חלה בפסח אי אפשר לשהותה ואע"פ שאמרו טבול יום אוכלה ועל כרחך בטומאת קרי נאמרה שהרי לא נאסרה אלא לזבין וזבות ההיא לא בחלה הנשרפת אלא בשניה הנאכלת ומ"מ גדולי המחברים כתבו שאין שום טמא צריך הערב שמש לחלת חוצה לארץ או לתרומת חוצה לארץ:

2 סיכה שאסרו בשמן של תרומה ומשום דסיכה כשתייה מדברי סופרים היא וקרא אסמכתא בעלמא שהרי שותה ביום הכפורים בכרת וסיכה מדברי סופרים ומכאן כתבו גדולי הרבנים שאין למדין המנה אלא למה שהוזכרה הא שאר איסורים כגון חלב ודם או שומן חזיר אין סיכתן אסורה כלל:

3 שכבת זרע אף הוא אב הטומאה אלא שאינו מטמא משכב ומושב אבל מטמא אדם וכלים במגעו ואינו מטמא אא"כ יצא ממי שביאתו ביאה והוא בן תשע ויום אחד ובין אדם הנוגע בשכבת זרע בין אדם שראה קרי מגופו מיטמא בו ונעשה ראשון לטומאה ואף האשה ששמשה אע"פ שאינה רואתהו מגופה וכן שאינה מטמאה בו מתורת מגע שהרי מגע בית הסתרים הוא נעשית היא ראשון לטומאה ודינה כרואה קרי עצמו וכדכתוב ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים ובלבד במי שביאתה ביאה כגון בת שלש שנים ויום אחד ואין שכבת זרע מטמא עד שיהא לבן ונמשך אבל אם היה אדום אינו מטמא שאין האיש מטמא באודם לא בשכבת זרע אדום ולא בדם אדום כמו שביארנו:

4 כשם שתינוקת בת יום אחד מטמאה בתורת נדה אם ראתה לישב שבעה בנדתה כך אם ראתה אחר שבעת ימי נדה נעשית זבה אם לשמירת יום כנגד יום אם להיות זבה גדולה בראיית שלשה רצופים להטעינה שבעה נקיים וכן תינוק בן יום אחד אם ראה זיבה כל שראה שתי ראיות נעשה זב לטומאה ולענין קרי עד שתהא ביאתו ביאה כמו שכתבנו:

5 האשה אינה מטמאה בלובן כמו שיתבאר ואין ראיות של יום אחד נמשכות לה בימי זיבה אלא באחת שהכתוב תלה ראיותיה בימים להיות כל שראתה שלשה ימים זבה גדולה ומיטמאת בין באונס בין ברצון והאיש מיטמא בלובן וכל שיש לו זיבה הכל תלוי בראיות שכל שראתה שתי ראיות אף ביום אחד נעשה זב לטומאה ובשלש לקרבן ואין זיבה הבאה באונס מטמאתו שנאמר מזובו ולא מחמת אנסו: