מאירי על נדה ס״ז

1 אשה לא תטבול בנמל וטעם הדבר פירשו גדולי הרבנים מפני שיש בו טיט עבה ומתדבק ואף בקצת ספרים גורסין אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל כלומר בסיבת שטף המים נפל הימנה כשעלתה מהן ולדעת זה אף בדיעבד אין טבילתה טבילה ושמא תאמר והיאך טיט שבקרקע הנהר חוצץ והלא המים מקדימים כתבו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא בכלים אבל לא באדם שהאדם הואיל והטיט נכנס במקומות הדחוקים שבין אצבעות רגליו חוצץ וכן שהמטה המים מגביהין אותה ונכנסין תחתיה וכן בכל כלי עץ ומ"מ אחרוני הרבנים כתבו שאף באדם כן אלא שזו שבכאן פירושה בטיט שבשפת הנהר ולדברי הכל למדנו לפירושין אלו שאין האשה צריכה לעקור רגליה מן הקרקע עד שיכנסו המים תחת רגליה שהמים מקדימין ואין לחוש אלא במקום טיט החוצץ לשיטה ראשונה או בטיט שבשפת הנהר לשיטה שניה ועוד שהרי יש טופח להטפיח מכף הרגל לשאר המים וטופח להטפיח חבור ומפצי דאבוה דשמואל לפירושין אלו אפשר לבא בהן משום טיט וכל שכן לפירוש שני שהוא בשפת הנהר ואע"פ שאמרו במסכת מקואות במקוה שמימיו מרדדים שכובש חבילי עצים או קנים לצד אחד מן המקוה עד שיתכנסו המים לצד אחד ויעלו עליה ואם כדבריהם תכבוש את עצמה למטה והמים עולין לה למעלה אפשר שהם מרדדים כל כך שאף בכבישת עצמה אין עולין עליה ומ"מ י"מ בשמועה זו שלא מצד הטיט היא שנויה אלא לצניעות ומפני שהנמל מקום פרוץ והיא יראה שלא יבואו בני אדם בפתע ויראוה ערומה וממהרת עד שאינה טובלת יפה ודבר למד מענינו ואין גורסין בה אע"ג דהשתא ליכא וכו' ולפירוש זה בדיעבד טבילתה טבילה ומפצי דאבוה דשמואל אף הם למחיצה עשאן ומשום צניעות וטעם המקואות שהיה עושה להן ביומי ניסן הוא מפני שלרוב הפשרת השלגים היה חושש שמא רבו נוטפין שבהן על הזוחלים והנוטפין ר"ל המים הבאין מצד הגשמים אין מטהרין בזחילה וכבר ביארנו הענין יפה בששי של שבת:

2 נתנה תבשיל לבנה בין חפיפה לטבילה לא עלתה לה טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ אחר טבילה שהרי יש לחוש שמא נדבק בה מן התבשיל והיה דבוק עליה בשעת טבילה ואע"פ שהיא בודקת עצמה לאחר טבילה ואינה מוצאת כלום חיישינן דילמא ברדיוני נפל ר"ל בשטף המים נתנדנד עם יצאתה ונפל ותבשיל זה פירשוהו הגאונים בתבשיל המתדבק כגון תבשיל של קמח או עיסה או גריסין וכיוצא בו והוא הדין אם נתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים החוצצים ומתוך כך צריכה לבדוק עצמה בשעת טבילה:

3 לפלוף שבעין והוא טנופת הזב דרך העין ומתיבש כל שלא נתיבש עדין אינו חוצץ שאין דרך להקפיד בלח והוה ליה מיעוטו שאינו מקפיד אבל אם נתיבש עד שנעשה כצבע ירוק הנקרא גרו"ק יש אומרים שהוא חוצץ מפני שאחר שנתיבש מקפיד הוא עליו ולדעתם מה שאמרו במסכת מקואות אלו שאין חוצצין ומנה עמהם לפלוף שבעין פירושו בלח ומה שנאמר שם בלפלוף שעל גבי העין שחוצץ פירושו אף בלח מפני שכל שהוא חוץ לעין אפילו בלח דרכו להקפיד ויש פוסקין שכל שבעין אף ביבש אינו חוצץ כסתם משנת מקואות ומה שאמרו שם שעל העין חוצץ פירושו לדעתם דוקא ביבש וטעם מחלוקת זו יתבאר בסמוך וכן ריבדא דכוסילתא והוא דם ההקזה הנשאר במקום החבורה שדרכה לעשות גלד וכל שלשה ימים אינו קרוי עדין גלד והרי הוא רך ומחובר בבשר ואין דרך להקפיד עליו אדרבה אדם נזהר שלא לגררו והלכך אינו חוצץ משלשה ימים ואילך יש אומרים שאדם מקפיד עליו ליטלו וחוצץ ויש פוסקין שאף זו אינו חוצץ כמו שנבאר טעם מחלקתם בסמוך וכן כחל שבעין אינו חוצץ שהרי אינו מקפיד עליו אדרבה נוח לו שיעמוד לשם אבל שעל גבי העין יש אומרין שמאחר שדרך להקפיד עליו חוצץ ויש אומרים שאף זה אינו חוצץ כמו שנבאר טעם מחלקתם בסמוך ואף לדעת ראשון אם היו עיניה פורחות ר"ל שהיא עוצמתן ופותחתן תמיד אף שעל גבי העין אינו חוצץ שהתמדת עצימתה ופתיחתה מפקעת שלא לעמוד אותו כחל על גב העין או שמא עם נדנוד העין אילך ואילך הכחול מתנדנד ונופל והמים נכנסין וכן עצמה עיניה ביותר או פתחתם ביותר יש אומרים שלא עלתה לה טבילה שעצימה ביותר מונעת שאין תוכו של עין ראוי לביאת מים וכן פתיחתה ביותר מחברת העפעפים עם גבות העינים עד שאין מקום שביניהם ראוי לביאת מים ויש פוסקים שאף זו עלתה לה טבילה ואע"פ שבקרצה שפתותיה פסקנו במוחלט שלא עלתה לה טבילה בזו אין דרך להדקם כל כך וכשהיא מהדקתו ביותר לא עלתה לה טבילה אבל עצמה עיניה ביותר דרכה בכך והרי היא כטובלת דרך גדילתה ואם פתחתן ביותר אין זה אלא קמטין בעלמא ואף באלו אין כאן עיכוב גמור ומחלקת זו שבדברים אלו שייעדנו לבאר במה הוא תלוי צריך שתדע שבשינוי גרסאות שבין הספרים היא תלויה והוא שיש גורסין אמר רמי בר אבא הני רבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חיצי מכאן ואילך חיצי אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ואימתי נקרא יבש משהתחיל לירוק אמר שמואל כחל שבעין אינו חוצץ שעל גב העין חוצץ ואם היו עיניה פורחות אף שעל גב העין אינו חוצץ עצמה עיניה ביותר או פתחה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה ויש גורסין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ריש לקיש אין אשה טובלת אלא דרך גדילתה האיש כעודר וכמוסק זיתים והאשה כאורגת וכמיניקה את בנה כמו שנבאר ומפרשין לית הילכתא ככל הני שמעתתא על כל אלו שהוזכרו ר"ל ריבדא דכוסילתא ולפלוף שבעין וכחל שבעין ועצמה ופתחה ביותר אלא בכולן אין בהן משום חציצה לא לבעלה ולא לטהרות אלא כלל הטבילה כי הא דריש לקיש שלא תטבול אלא דרך גדילתה ואע"פ שאין בין אלו ובין זו של ריש לקיש מחלוקת ואפשר לקיים את כולן ויש גורסין והני מילי לטהרות אבל לבעלה כדריש לקיש כלומר כל אלו לא הוזכרו לחציצה אלא לטהרות אבל לבעלה אין אלו מונעות שלא להיות טבילה דרך גדילתה ודיינו בכך וזהו דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ולא עוד אלא שגדולי המחברים צירפו בה אף זו של רב גדל דנתנה תבשיל לבנה ומפני שכל אלו אין חוצצין אלא מדבריהם ולטהרות גזרו לבעלה לא גזרו ויש שואלין לשטה זו שהרי אמרו בפרק החולץ מ"ז ב' כל דבר שחוצץ בטבילה לטהרות חוצץ בכל אלו אלא שמפרשים לשיטתם שלא בטבילת טהרות היא שנויה אלא כך פירושה כל שחוצץ בטבילה דין הגר ודין עבד משוחרר ודין הנדה שוין בו שמה שחוצץ בזה חוצץ בזה אלא שיש מפקפק בה ממקצת גירסאות שגורסין שם חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובבעל קרי והרי טבילת בעל קרי לטהרות היא ונדחקים בה להתירו בדברי תורה ותפלה וקודם שבטלוה לטבילה ודברים דחוקים הם וגדולי המפרשים ממצעין לנו את התחום שהם גורסים כגירסא זו אלא שמפרשים אותה דוקא אריבדא דכוסילתא ולפלוף וכחל שבעין אבל זו של ר' יוחנן בעצמה עיניה ביותר ופתחה עיניה ביותר ודאי הלכה היא ולא עלתה לה טבילה כדין קירצה שפתותיה ואע"פ שאין הפירוש נראה מן הסוגיא לפי גירסאות אלו מ"מ הרבה רואים להחמיר כדבריהם ומ"מ יש מחמירין יותר לקיים את כלן להיות כל אלו חוצצין על הצדדים שהוזכרו ואין גורסין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ולא והני מילי לטהרות אלא עושין זו של ריש לקיש ר"ל שתטבול דרך גדלתה שמועה בפני עצמה וכלם לדעתם הלכה פסוקה הוא וכן הוא עקר הדברים שכל לפלוף שבעין אחר שנתיבש וגלד שבהקזה אחר שלשה וכחול שעל גבי העין היא מקפדת עליהם וחוצצין וכיוצא בה אמרו במקואות בגליד שעל המכה שהוא חוצץ ופירושה אחר שנתיבשה המכה ועומדת להסירה משם שנמצא אדם מקפיד עליה וריבדא דכוסילתא לאחר שלשה בכלל זה:

4 ולענין טבילה דרך גדילתה ביאור הענין שלא תטבול זקופה ממש עד שיהו ירכותיה סמוכות זו לזו וזרועותיה נדחקים על צדדיה ולא שוחה ממש אלא דרך גדילתה ר"ל לענין ירכותיה ושוקיה כעין הילוכה ולענין זרועותיה כעין שהיא משתמשת בהם תמיד וכל שעומדת כן אע"פ שיש שם קמטים שאין המים נכנסין בהם אין מקפידין בכך וכענין האמור לענין נגעים שהכתוב טיהר בו בית הסתרים מדכתוב לכל מראה עיני הכהן וכשבא להראות נגעו לכהן אם היה הנגע בבית השחי או בין יריכותיו אינו צריך להגביה זרועותיו לגמרי ולהפסיק בין ירכותיו לגמרי אלא לענין ירכותיו בכדי שיהא נראה כעודר שעומד בהרחבה מועטת בין ירכותיו וכמוסק זיתים לענין בית השחי ובאשה כאורגת לבית השחי וכופפת עצמה להניק את בנה ולענין בית הסתרים שאין באלו אלא הרחבה מועטת ומה שיראה בדרך זה יטמא ומה שאינו רואה יניח ואינו צריך שישתדל שיראה על כל פנים וכל לענין טבילה דיין שיעמדו בדרך זה בשעת טבילתן ר"ל האיש כעודר לכניסת מים לבין הירכים וכמוסק זיתים לכניסתם לבית השחי והאשה כאורגת לבית השחי וכמיניקה את בנה לבית הסתרים ויש גורסין בה כעורכת לבית הסתרים וכמיניקה לתחת הדד וכן היא שנויה בסיפרי ומה שהוזכר כאן בנימא אחת קשורה חוצצת ובענין רוב ומיעוטו מקפיד ושאינו מקפיד כבר ביארנו הכל למעלה:

5 בכמה מקומות ביארנו על זו שאמרו בנדה ויולדת שטבילתו בלילה שאין עיקר הענין מצד פסול טבילת יום אלא מצד פסול טבילה בתוך זמן טומאה ועל זו אמרו כל חייבי טבילות טבילתן ביום ר"ל רשאין לטבול ביום אחרון של טומאתם וטהורים לערב וכמו שאמרו טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה ר"ל שאין רשאות לטבול עד שיכלו לגמרי כל ימי טומאתן והוא שיעברו שבעת ימי נדה ותכנס לליל שמחרתו שמיני ואם טבלה בשביעי אינה טבילה כלל שהרי כתוב בנדה שבעת ימים תהיה בנדתה ומעתה כל שעברו שבעת ימי נדה והתרשלה ולא טבלה בליל שמיני רשאה מן הדין לטבול בשמיני אף ביום שהרי כלו ימי טומאתה מכל וכל אלא שחכמים החמירו בדבר שלא לטבול ביום כלל אפילו בשמיני משום סרך בתה ר"ל שהבת הגדילה עמה תחשוב שיום שביעי הוא שאין האשה מאחרת טבילתה מן הסתם ולמדה הימנה מתוך כך לטבול בשביעי ודבר זה לא נאמר אלא בנדה ר"ל נדה דאוריתא שזמנה שבעה בין ראתה בכל שבעה בין ראתה פעם אחת לבד מפני שכל שבעה דמיה מצויים אבל בשנכנסה לתחום זיבה אפילו בזבה גדולה שטעונה שבעה נקיים טובלת ביום אחרון למנינה מפני שדמיה מסולקים והוא שנאמר בזבה אחר תטהר כלומר אחר המעשה תטהר ואע"פ שדרשו אחר אחר לכלן ר"ל שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן כמו שהתבאר מ"מ שתיהן למדות הימנה וכבר ידעת שבזמן הזה כלן עשו עצמן כזבות והטעינו עצמן לשבעה נקיים ומעתה ראוי היה מן הדין שתהא רשאה לטבול בשביעי אחר הנץ החמה שאם נדה היא כבר כלו ימי טומאתה ואם זבה היא הרי זבה טובלת ביום אחרון של טומאה ואין כאן חשש לסרך בתה אלא שגזרו חכמים מצד שמא תשמש ביומה אחר טבילה ותראה ותסתור ונמצאת ספק זבה למפרע ואע"פ שהתשמיש עצמו גזירה ונמצאת הטבילה גזירה לגזירה במקום ספק כרת החמירו ואחר שכן אף ביום שמיני אסור מכח תקנה ישנה של סרך בתה שמא סבורה היא ששביעי היא ולמדה הימנה לטבול בשביעי ותשמש ביומה אלא שבמקום אונס כגון חשש צינה או אימת גנבים ולסטים וחיות רעות כגון שבית הטבילה רחוק או במקום שנועלין דלתות המדינה בלילה והוא שהוזכר כאן בלשון אבולאי ר"ל שומרי העיר שסוגרין דלתות העיר בלילה התירו לה לטבול בשמיני אף ביום ואף בשביעי אם עברה וטבלה טבילתה טבילה אפילו במקום שאין שם חשש אלא שתזהר שלא תשמש ביומה שמא תראה ותסתור ותכניס עצמה לספק כרת כך היא שטתנו ולדעתנו זו ששאלו מכדי כולהו נשי האידנא ספק זבות נינהו ליטבלן ביממא דשבעה ענין השאלה לענין הטבילה לבד נאמרה והשיבו שאסרו אף הטבילה שמא תבא לידי ספק שמתוך שהיא מחזקת עצמה בטבילתה בטהורה לגמרי תשמש ביומה ותעמוד בספק ומ"מ י"מ לטבלן ביממא לישנא מעלייא כלומר שתטבול בשביעי ותשמש לאלתר ותירץ שאסורה לשמש שלא תבא לידי ספק ר"ל לראות ולסתור הא מ"מ לטבול מיהא בשביעי בזמן הזה מיהא מותר אף לכתחלה וכן כתבוה גדולי הראשונים שבגירונדא וראיה לדבריהם ממה שאמרו בשמועת הטועה בעשרין וחד תשמש ותירץ ר' שמעון הוא דאמר אסור לעשות כן אלמא אף לר' שמעון מותרת לטבול ולא אסרוה אלא לשמש ואינה ראיה שבזו כמה טבילות יש בה שאסורה לשמש אחריהן ואין לחוש בהן יותר מן האחרות ועיקר הדברים שלא תקנו אף במקום סכנה אלא ביום שמיני אלא שבדיעבד מיהא טבילתה טבילה ואע"פ שגדולי המפרשים כתבו שאין טבילתן בשביעי טבילה כלל דברים רחוקים הם שהרי עיקר גזרה זו כמה ספיקות יש בה שמא זבה שמא אינה זבה ואם זבה היא שמא תשמש ואם תשמש שמא תראה ותסתור שמא לא תראה ואע"פ שבשאלתות כתבוה כן לא אמרוה אלא בנדה של תורה:

6 אע"פ שביארנו בחפיפה שצריך שתהא סמוכה לטבילה מ"מ דוקא במקום שאפשר והלכך חופפת בעונת הטבילה אם ביום ביום ואם בלילה בלילה ומסוף היום לתחלת הלילה מיהא סמוך הוא נקרא כמו שכתבנו למעלה אבל במקום שאי אפשר לחוף סמוך לטבילה כגון שנזדמנה לה טבילה בשבת חופפת בערב שבת אלא שגדולי המפרשים כתבו בשם השאלתות שצריכה לשמור שערותיה משעת חפיפה עד שתטבול ואם היה ערב שבת יום טוב חופפת בחמישי בשבת ואם היה חמישי בשבת גם כן יום טוב כגון ראש השנה בכל מקום או שני ימים טובים של גליות בזמן הזה ובחוצה לארץ חופפת ברביעי בשבת אע"פ שאינה טובלת עד השבת אלא שצריך שתבדוק בעצמה ובשערותיה יפה בשעת טבילה שהבדיקה מן התורה היא כמו שכתבנו ולא הקלו בה ומאחר שבשעת הדחק חופפת כמה קודם הטבילה אף שלא בשעת הדחק אם חפפה קודם עונת טבילה עלתה לה ובלבד שתבדוק עצמה בשעת טבילה כמו שכתבנו הא אם נזדמנה לה טבילה במוצאי שבת אינה חופפת לכתחלה בערב שבת אלא תחוף ותטבול במוצאי שבת ואין אומרין לחוש שמא מתוך שמהומה לביתה אינה חופפת יפה אדרבה כל סמוך לחפיפה טבילה שפיר דמי גדולי המפרשים כתבו שלא הותרה חפיפה רחוקה מן הטבילה אף במקום שבת ויום טוב אלא לדעת הפוסקים טבילה בזמנה מצוה וממה שהביאוה בשאלתות מטעם טבילה בזמנה מצוה ואם כן לשיטתנו שאין מצוה בטבילה בזמנה אין ראוי לטבול בלילי שבת ויום טוב ויומן הואיל ואי אפשר להן לחוף סמוך לטבילה וראוי לדחותה עד מוצאי שבת או מוצאי יום טוב וכן לדעתם ראוי לעשות כן מצד אחר שהרי אינה ניצלת מסחיטת שער ואע"פ שאמרו אין סחיטה בשער דוקא מן התורה אבל מדרבנן אסור והדברים רחוקים שהרי בתלמוד שלנו סתם נאמרה ולא עוד אלא שאף הפוסקים שאין טבילה בזמנה מצוה פירושו להצריכה טבילה שלא לצורך עונה אלא לטבול לצורך טבילה בזמנה אבל לצורך עונה ודאי כל שראויה לכך מצוה היא וכן מה שכתבו מסחיטת שער לדבריהם היאך לא חששו בתלמוד בכך ואע"פ שאפשר לומר שבזמן התלמוד לא היו מגדלות שער כל כך אבל עכשו שנוהגות בשערות ארוכות יש לחוש מ"מ הואיל ומצות עונה בטבילה אין חוששין לכך אלא שמזהירין אותן בכך כמה שאפשר:

7 ממה שכתבנו למדת שסוגיא זו כולה שלא כהלכה נאמרה ואין למידין אלא משיטה אחרונה שבה הן מה שאמר רב הונא אשה חופפת אף בחול באחד בשבת וטובלת לשלשי בשבת שכן מצינו שחופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת ואין אומרין שתחוף בליל מוצאי שבת אלא שחופפת ערב שבת וכן חופפת אף בחול באחד בשבת לטבול לרביעי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יום טוב שאחר השבת וכן חופפת אף בחול באחד בשבת לטבול בחמישי בשבת שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת למוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שאחר השבת הן מה שאמר רב חסדא כולהו אמרינן שכן לא כלומר לעצמן הותרו ולא לדמות אחרים להן ר"ל שאם נזדמנה לה טבילה במוצאי שבת הואיל ואי אפשר לה לחוף בשבת התירו לחוף בערב שבת ושלא תחוף במוצאי שבת משום דס"ל שאין לחוף בליל טבילה שמא שמתוך שמהומה לביתה לא תחוף כראוי ולכך חופפת בערב שבת וכן אם נזדמנה לה טבילה במוצאי יום טוב שאחר השבת או במוצאי שני ימים טובים שאחר השבת חופפת בערב שבת אבל שנדמה להן טבילת חול לא דהיכא דאפשר אפשר וכו' הן מה שאמר רב יימר שאף טבילת חול אנו מדמין לה מאחד לשבת לשלישי או לרביעי אבל לחמישי לא שאף לעצמן אין מורין כן אלא שתחוף בלילה ומשום דסבירא ליה דחפיפה בליל טבילה מעליא אלא שכל מראשון לרביעי דיה וכן מרימר שפסק כן הן רב חנינא שאסר חפיפה בלילה בכלם אין הלכה כן אלא שכל שטבילתה במוצאי שבת או במוצאי יום טוב תחוף בליל טבילה ואין חוששין שמא לא תחוף יפה יפה אדרבה חפיפה סמוך לטבילה עדיפא ובמקום שאי אפשר כגון שנזדמנה לה בשבת או ביום טוב תחוף בערב שבת או בערב יום טוב אפילו מערב שבת לטבול במוצאי יום טוב הראשון כשני ימים טובים שבאו לאחר השבת וזהו שאמרו הא דאפשר הא דלא אפשר כלומר הא דאמר לא תחוף אלא בלילה ר"ל בליל טבילה דאפשר כגון שטבילתה בחול והא דאמרינן חופפת ביום וטובלת בלילה בדלא אפשר כגון שטבילתה בליל שבת וכן בכל כיוצא בה אף לכמה ימים ואע"פ שי"מ אותה בדרך אחרת אין דבריהם כלום והוא שאמרו ברב נחמן שמרדה לה אשתו והלך לפייסה וניפייסה לו ואמרה ליה זיל השתא ותא למחר והבין מדבריה שלא רצתה לחוף בלילה ואמר לה אטו דודי חסרת כלומר להחם בהם את המים עבדי חסרת להביא את המים כלומר ומה את צריכה להמתין כדי לחוף ביום ואדרבה חפיפה סמוך לטבילה חשובה יותר וכן הלכה על הדרך שביארנו:

8 גדולי המפרשים כתבו שצריך שתהא אשה אחרת עומדת על גבה שתראה שלא יהא אחד משערותיה צף על פני המים שכל שהוא כן לא עלתה לה טבילה כלל וכמו שאמרו בתורת כהנים יכול יהא רוחץ אבר אבר תלמוד לומר ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כלו כאחד אף ביאתה במים כאחד אלא שמ"מ אם כרכה שערותיה על ראשה בדבר שאינו חוצץ כגון חוטי שער וכיוצא בהן מן הדברים שאינן חוצצין אף בינה לבין עצמה טהורה:

9 כבר ביארנו שהנדה והזבה והיולדת אינן טעונות מים חיים אלא טבילתן אף במקוה וצריך שיהא בו מים בכדי שיעלה בהם כל הגוף ושיערו חכמים לאדם בינוני ארבעים סאה ואם הוא גדול כל כך שאין כל גופו עולה בהן או שהיו המים מרודדין אינו כלום וכן אם אין בהם ארבעים סאה אפילו היה הגוף עולה בהן כגון שהיה קטן אינו כלום שאין מקוה פחות מארבעים סאה כלום אף למחטין וצנורות ומ"מ במים חיים כגון נהר או מעיין אפילו לא היה במקום שטובל בהן ארבעים סאה כל שגופו עולה בהן טבילתו טבילה ועל זו אמרו שהמעין מטהר בכל שהו ור"ל כל שהגוף עולה בהן כגון בכלים ומחטין וצנורות או באדם ובקטן ומ"מ בתוספות כתבו שלא נאמר כן במעין אלא לכלים אבל לאדם דוקא בארבעים סאה והביאוה ממה שאמרו במקואות גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים ופירושו גל של מעין שאם תאמר גל של ים ולדעת האומר הים כמקוה אפילו יש בו ארבעים סאה לא יהא טהור שהרי הגל כזוחלין הוא כמו שאמרו בראשון של חולין ובשני של חגיגה מהו דתימא ליגזר אטו חרדלית של גשמים קמ"ל כלומר קמ"ל דלאו כמקוה הוא אלא כמעין ולא גזרינן וכן הביאוה ממה שאמרו במדרש יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט שמאסו בארבעים סאה בגימטריא הכי הוו והרי שילוח מעין הוא וכמו שתראה במילת גיחון שהוא מעין שמושחין עליו את המלכים ותרגומו בו שילוחא ואין ראיה שאע"פ שהשילוח מעין הוא מכל מקום סתם בני אדם אין גופן עולה בהן אלא במ' סאה ואף הראשונה אינה כלום שאין זו נקרא זחילה שכן דרך הים להתנועע בעצמה ומאחר שגבול יש לה כדכתוב אשר שם חול גבול לים חק עולם בל יעברהו אין זה נקרא זחילה וכן כתבנוה בשני של חגיגה והלכך כל מים חיים מטהרין בפחות מארבעים סאה אף באדם כל שהגוף עולה בהן כגון ננוס או קטן: