1כבר ביארנו שהקושי לא סוף דבר שהוא מטהר בימי זיבה גדולה ר"ל בימי זיבה הסמוכים לנדתה שראתה בהן שלשה מחמת קושי אלא אף בימי זיבה קטנה כגון שראתה עשירי ואחד עשר שאין להן שלישי להצטרף לזיבה גדולה הקושי מטהר ואין צריכה שמור ולא עוד אלא אף בימים הראויים לספירה ר"ל כשסופרת שבעה נקיים אלא שהקושי סותר בו את יומו כמו שהתבאר ואפילו סתרה מנינה בראייה שלא מחמת קושי וחזרה וספרה אין ראיית הקושי מטמאה בה עד שתשלים ספירתה הא כל שהשלימה ספירתה חוזרת לפתח נדותה אע"פ שלא טבלה ואין הקושי מטהר בה כמו שביארנו מעתה יש מקשה שכשתצטרף ימי קשויה עם ימי טהרה שבה אתה מוצא אשה שרואה מאה וארבעה עשר יום רצופים בלא זיבה גדולה שתים קודם זמן נדות ושבעה של נדות ושנים שאחר נדה וארבעה עשר של קשוי ושמונים של נקבה ושבעת ימי נדה ושתים לאחריהן וא"ת אף בכל ימיה כן וכגון שנתעברה בתוך ימי מלאת וקישת סמוך לשמונים והפילה אין זה כלום שאין קשוי מטהר בנפלים ויש רואה מאה יום בלא קשוי ואין זיבה גדולה עולה בהן שנים בלא עת ושבעה נדה ושנים אחריהן ושמונים של נקבה ושבעה נדה ושנים אחריהן ואע"פ שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ונמצא יום הלידה שלישי לזיבה אין לך קושי גדול מולד ומ"מ בנפל שאין בו קושי אי אתה מוצאה אלא לדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר ביארנו שבזמן הזה אין שום קושי מטהר שמא בימי נדה הוא:2זה שאמרו במשנתינו בענין הקושי דיה שאינו צריך לנו לענין פסק אני מעירך בביאורה מעט והוא שאמרו ר' יהודה אומר דייה חדשה ויש בדבר להקל ולהחמיר ר"ל שפעמים שמטהר כל החדש ופעמים שאינו מטהר כלום כיצד קשתה שנים בסוף שמיני ואחד בתחלת תשיעי הרי זו יולדת בזוב מפני שהוא סובר שהכל הולך אחר הרוב ואחר שקשתה שנים בסוף שמיני שאין קשויו מטהר אין אחד שבתחלת תשיעי מטהר אע"פ שהוא גורם לזיבה קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי אין זו יולדת בזוב אע"פ שתתחיל הקושי קודם חדשה ואפילו לא ילדה עד סוף תשיעי ופירשו הגאונים שהאריך הקושי עד סוף תשיעי וילדה שאם שפת בנתים אף ר' יהודה מודה שיולדת בזוב היא ואין נראה כן שאם כן מאי אפילו אלא אפילו שפתה כל שלא ראתה שלשה ימים בשופי ולמד שאע"פ שהשופי סמוך ללידה לא נטמאנה בדם הקושי שעבר הואיל ובתשיעי היה והוא שאמרו שמע מינה קא סבר ר' יהודה שיפורא גרים כלומר כניסת חדש תשיעי גורם לידתה ותיכף שתקעו בית דין שופר לקדש את החדש הוא זמן לידתה וכל קושי שבה מחמת לידה היא וטהור אע"פ שיש שופי אחריו ומשום דסבירא ליה יולדת לתשעה יולדת למקוטעים אף ולד חי שאם לא כן היאך תולין קושי זה בולד חי והרי לא היה ראוי לצאת בהיות ואם נתעורר לצאת נפל הוא ואין קושי לנפלים אלא שהוא סובר שאף יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וגדולי הדור מקשין בה והלא אף לר' מאיר משהתחילה להתקשות תוך חמשים יום דנים אותה בקושי לידה וכן לר' יוסי ור' שמעון בשני שבתות וא"כ אף לדבריהם יולדת למקוטעים היא והיה לו לומר מדברי כלם נלמוד יולדת לתשעה יולדת למקוטעים ונראה לי שלא נאמרה אלא מצד שר' יהודה מטהר אף בשופי בא אחריו הא לר' מאיר ור' יוסי הואיל ובשופי בא אחריו מטמאין אין זה קושי לידה מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר קושי הבא אחריו וכן הקשו אם איתא שאין לטהר אלא קושי שראוי הילד לצאת בו חי היאך מטהר ר' מאיר ארבעים וחמשים יום שהרי בזמן זה בחדש שמיני הוא ובן שמונה נפל הוא ואין קושי בנפלים אף לר' מאיר כדאיתא בהדיא בסוגיא דלעיל ותירצו בה שמא כשנתעורר הולד בשמיני ונולד בתשיעי כבר נגמרו סימניו בשביעי ובר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי ואף זו שוה לדברינו שאינו קרוי קושי מחמת עצמו אלא ממה שהוא נגרר אחר הקושי הבא אחריו ומ"מ הם באים לחקור מה הוצרכו לשנוי לשון לומר שיפורא גרים לימא בהדיא שמע מינה קא סבר ר' יהודה יולדת לשבעה יולדת למקוטעים ועוד דשיפורא לא שיך אלא בראש חדש של לבנה שבית דין מקדשין אותו ואי חדשה דוקא פעמים שהוא מתחיל באמצע החדש ומתוך כך הם מפרשים דמדקתני דיה חדשה ולא קתני דייה חדש תשיעי או חדש אחרון או שלשים יום ודאי מחדש הלבנה קאמר והא דדייק דיולדת היא למקוטעים לאו ממתניתין דדייה חדשה קאמר דאפשר לפרשה בכל החדש כלו אלא מברייתא דייק דקאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ואפילו בסוף תשיעי ילדה דהכי קאמר קישתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי וילדה לאלתר או בסוף תשיעי ומדקאמר הכי בילדה לאלתר שמע מינה שיפורא גרים כלומר שאפילו אין תשיעי שלה תופס מחדש הלבנה אלא שני ימים דם קשוי הוא וולד חי ואם יצא רוב תשיעי שלה קודם חדש הלבנה אפילו הכי אם קשת שנים קודם ראש חדש ואחד בתחלת החדש הרי זו יולדת בזוב שאין ולד חי מתעורר לצאת קודם גמר תשיעי שלו אא"כ תגיע חדש הלבנה וזהו לשון שיפורא גרים וזהו שאמרו בתלמוד המערב שבפרק החולץ ר' יהודה אומר דיה חדשה ר' יוסה בשם ר' בא זאת אומרת אשה יולדת למקוטעין דלא כן ליתני שלושים יום ור' בון אומר אינה יולדת אלא לשלשים דתנינן דייה חדשה כל החדש ולא שמיע ליה לר' בון בריתא דקשתה אחד וכו' אי נמי שמיע ליה ומפרש לה קשתה אחד בסוף שמיני ושנים בתחלת תשיעי ולא ילדה אלא בסוף תשיעי ולענין לידת מקוטעים מיהא הקשו לו מדאמר שמואל אין אשה מתעברת אלא לילד לרע"א או לרע"ב או לרע"ג והם תשעה חדשים שלמים משלשים שלשים יום שהם מאתים ושבעים יום אלא שמתוך שהזרע נקלט לפעמים ביום ראשון ויולדת למאתים ושבעים ואחד או בשני ויולדת למאתים ושבעים ושנים או בשלישי ויולדת למאתים ושבעים ושלשה נקט לה הכי ותירץ הוא דאמר כחסידים ר"ל שמואל סבירא ליה כחסידים וכן פירשוה גדולי הרבנים ור' יהודה לא סבירא ליה הכי וקאמר כחסידים שלא היו משמשים מטותיהם אלא מרביעי ואילך שלא יהו נשותיהן באות לידי חלול שבת שהרי אינה יולדת אלא לסוף מאתים ושבעים יום או במאתים ושבעים ואחד או במאתים ושבעים ושנים או במאתים ושבעים ושלשה ורע"ג הוא חשבון שבועים והם שלושים ותשעה שבועים ואם מתעברת במוצאי שבת הוה ליה רע"ג בשבת ואם מתעברת בשני בשבת הוה ליה רע"ב בשבת ואם מתעברת בשלישי בשבת הוה ליה רע"א בשבת ויבא באחד מהם לידי חלול שבת שהרי כל שלשה ימים מחללין עליה את השבת אבל אם מתעברת ברביעי בשבת הוה ליה רע"ג בשלישי ורע"ב בשני ורע"א בראשון וכל שכן אם מתעברת ביום חמשי או ביום ששי או ביום השבת שיום לידתה מתרחק יותר משבת ומגדולי זקנינו מפרשים דאדר' יהודה קאמר דקאי כחסידים ועקר הקושיא דר' יהודה דייה חדשה קאמר ומדקאמר דקשת בתחלת תשיעי מטהרינן לה א"כ לדידיה לרע"א הוא דילדה והוי תחלת תשיעי חדשה דאי סבירא ליה כשמואל לא היה לטהר מיום ראשון עד יום שלישי שמא לא תלד אלא לרע"ג ולא הוי תחלת תשיעי חדשה ותירץ דסבירא ליה לר' יהודה כחסידים דלעולם אינה שוהה אלא רע"א שהרי יולדת מחללין עליה שבת שלשה ימים וכשהיו משמשים בליל רביעי היה רע"א באחד בשבת שהרי רע"ג הם שבועות והיה רע"ג בא בשלישי וכן אם ישמש ליל חמשי יבא רע"א בשני בשבת ואם ישמש ליל ששי יבא רע"א בשלישי בשבת ואם ישמש ליל שבת יבא רע"א ברביעי בשבת ובכל אלו לא יגיע שבת ביום לידה ולא תוך שלשה ליום לידה אבל אם ישמש ליל מוצאי שבת יבא רע"א ביום חמשי ושבת ביום שלישי ואם ישמש ליל יום שני יבא רע"א ביום ששי ואם ישמש ליל יום שלישי יבא רע"א בשבת וכן פירשו רבים במה שאמרו עונה של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת ומיום רביעי ואילך קרי ערב שבת ולימד ופסק שיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים אבל יולדת לשבעה יולדת למקוטעים וכל שראינוה יולדת בתשיעי למקוטעים בר שבעה הוא ואישתהויי אישתהי:3יש מקשה ורואה חמשה ועשרים בלא ימי טהרת לידה ואין זיבה גדולה עולה בהן כיצד שנים קודם זמן נדות ושבעה של נדות ושנים אחריהם וארבעה עשר של קשוי ואי אפשר לומר כן בעשרים וששה שהרי אין ולד מטהר אלא שתי שבתות הסמוכות ללידה ונמצא יום אחד מתחבר עם שנים של זיבה ונעשה בהן זבה ובמקום שאין ולד אלא נפל אף בחמשה ועשרים טמאה ואף בשלשה שאחר הנדות שאין קושי לנפלים:4המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר המקשה בתוך שמונים של נקבה ר"ל שאחר ארבעה עשר יום טבלה ונתעברה והפילה בתוך שמונים כל דמים שהיא רואה טהורים שהרי אף בלא קשוי דם טוהר הוא והיאך הקשוי גורם טומאה לדם טוהר ר' אליעזר מטמא שאין זה דמה מחמת עצמה לטהרו מדין דם טוהר אלא דם הבא מחמת ולד ומעין אחר הוא ובימי נדה מיהא טמאה שאין קשוי מטהר בימי נדה מ"מ י"מ שבימי זיבה מיהא אף ר' אליעזר מודה שטהורה אלא שגדולי הרבנים חולקין בה ולפי דרכך אתה למד ממשנה זו שכלם סוברים יש קושי לנפלים וא"כ שלא כהלכה היא שנויה אלא שי"מ אותה בילדה תאומים ונשתהא ולד אחר חבירו ולפירוש זה לא היה צריך לתפשה בשמנים של נקבה שאף בארבעים של זכר היא מצויה אלא נקט שמונים והוא הדין לארבעים אמרו לר' אליעזר ומה במקום שהחמירו בדם השופי כגון אחד עשר יום שבין נדה לנדה הקל בדם הקושי מקום שהקל בדם השופי כגון ששה וששים ימים לנקבה אינו דין שנקל בדם הקושי ואמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון וטמאה מיהא טומאת נדה הא בימי זיבה טהורה לדעת ראשון אבל לגדולי הרבנים לאו למימרא דר' אליעזר מטהר בימי זיבה אלא הכי קאמר לדידי אף בימי זיבה טמאה דכתוב בכל ימים אלו תשב ישיבה אחת לכלן מאחר שאתה מטמאה בימי נדה אתה מטמאה בימי זיבה אלא לדידכו בימי נדה מיהא טמאה ולדעת זה מה שהקשו בגמרא אימא בימי נדה בימי זיבה טהורה לר' אליעזר הוא מקשה ומתרץ תשב ישיבה אחת לכלן ומ"מ לשטה אחרת אף ר' אליעזר מטהר בימי זיבה ולרבנן דמטהרי אף בימי נדה פריך כלומר נימא דיו לבא מן הדין ונטמאנה מיהא בימי נדה ותירץ תשב ישיבה אחת לכלן ומדבימי זיבה טהורה אף בימי נדה טהורה והלכה כרבנן ואע"פ שטעם דיו הלכה פסוקה היא אינו נופל בכאן יפה שהמקשה בימי זיבה טהורה היא אף מנדה ואף המקשה בימי טוהר ראוי לטהרה אף מנדה והוה ליה כנדון ואלו היתה המקשה בימי זיבה טמאה נדה היה ראוי לומר כן ובגמרא נאמר בה לשון אחר אלא שכלם דברים פשוטים הם:5זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים ולא נתחדש עליה בגמרא דבר אלא שנתגלגל בה שחמשה דמים טמאים מדכתוב דמיה דמיה שהן ארבעה ואע"ג דאנן חמשה תנן שחור ואדום חד הוא וכבר ביארנוה בפרק שני:
